לשון הזהב שבת קצד

היו מונחין רק על העגלה רק מתחתיהן ודאי קשה דרב אדרב כיון דאמר הכא דר"ה מקורה אינו ר"ה ותחתיהן ודאי הי' מקורה בקרשים דעכ"פ על העגלה היו מונחים והא דפירש"י מעיקרא בקושיא מביניהן היינו כיון דעכ"פ מתחתיהן קשה וצריך לתרץ למה לנו לומר דפליג אאביי וק"ל:

ברש"י בד"ה ארבעה דע"כ כל מה שיכול לסדר וכו' עד דחמשה בחמשה לא יתבי ועוד וכו' אע"ג דלקמן בדף שלאח"ז פריך בד' ופלגא סגי אף אם מונחים לרחבן ולא קאמר ד' ופלגא בד' ופלגא לא יתבי והיינו ודאי משום שזה לא שייך אלא אם מניח דבר בתוך דבר אבל כאן שהיו הקרשים מונחים על עגלה ודאי יתבי וצ"ל הא דכתב רש"י כאן לא יתבי היינו כתירוצא דלקמן דלא לידחקו קרשים וזהו שהוסיף רש"י לכתוב דא"א לדוחקן וק"ל:

בגמ' הניחא למ"ד וכו' וכן במסקנא באטבעי לפירש"י קאי אאויר שבין הקרשים ואין להקשות מרב דימי אר' יוחנן לעיל דף ז' דאמר בין העמודים נידון ככרמלית משום דלא ניחא תשמישתי' די"ל דהכא היו העגלות גבוהין הרבה שהרי חזינן דאף תחתיהן הי' ר"ה ש"מ שהי' ראוי להילוך רבים מכ"ש תחת הקרשים שעל העגלות וא"כ הי' ניחא תשמישתייהו להלוך עד בין הקרשים אלא שתחתיהן לא הי' ר"ה משום קירוי אע"ג דניחא תשמישתי' משום שאינו דומה לדגלי מדבר וק"ל:

בתוס' בד"ה הניחא למ"ד וכו' עד וי"ל דמן האויר יש לנו ללמוד והיינו מסברא ולכאורה הוא תימה גדולה דהא בגמ' קאמר טעמא שאינו דומה לדגלי מדבר משמע דמוכיח משם ולא מסברא והיכי שייך להוכיח משם כיון דשם הוי גם מקום מקורה וזה הסברא שאנו אומרים דשם לא הוי ר"ה זה הסברא שייך לומר השתא דבלא"ה לא הוי ר"ה שאינו דומה להיות ר"ה כיון שהוא מקורה ומאי אולמי' לכן נ"ל דהך סברא שכתבו תו' בתי' ראשון קאי למסקנא דילפינן מעת שהיו עגלות פנוין כמ"ש התוס' לקמן בפירוש אטבעי והיינו בעת חנייתן ואז הוי המקום ר"ה שהיו הילוך ותשמיש רבים שם משא"כ בעת הילוכן שאינו דומה שיהי' ר"ה כיון שהי' הקרשים עליהם והיו מהלכין אינו דומה שהי' שם הילוך ותשמיש לרבים שהרי נסעו איש על דגלו תדע דאמרינן לקמן שהניחו מקום לבן לוי לילך מצדיהן אלמא מפורש שלא הי' ניחא להלוך אז תחתיהן וביניהן אע"ג דלפי ה"א הי' צ"ל שהי' ניחא תשמישתייהו למסקנא אינו כן ולפי ה"א צריך לומר כפי' ר"י ודוק:

בא"ד ומהכא לא ילפינן אלא שיעור ר"ה ר"ל אע"ג דמחנה לוי' הי' ארכה ורחבה טובא כיון דמצינו העגלות דלא הוי אלא ט"ז אמה רחבה ובצדדין היו אהלים וחצירות כמ"ש התוס' בדף שלאח"ז בד"ה למה לי והוא מוכרח דאל"ה לא שייך מדת רוחב אם כן שפיר ילפינן דאפי' לא הוי אלא ט"ז אמה הוי ר"ה בעת שאינו מקורה כמו שם דבעת שאינו מקורה שפיר ילפינן מדגלי מדבר דהיינו מחנה לוי' דפטור אע"ג דלענין רוחב לא ילפינן היינו דזה הוי דומה אף שאינו רוחב כ"כ משא"כ מקורה דאינו דומה כלל ולפ"ז שפיר סיימו תוס' דמהכא מוכח דהוי תחתיהן וביניהן ר"ה דאל"ה לא הוי שייך למילף לענין רוחב וא"כ נימא דלא הוי ר"ה עד דהוי רוחב כמחנה לוי' וק"ל:

אמנם אי קשיא הא קשיא לי להמסקנא בגמ' דהעגלות היו בלא קירוי מתחת א"כ האיך היו רה"י דאמרינן לעיל פ' במה טומנין הם הורידו קרשים מעגלה לקרקע אף אתם אל תוציאו מרה"י לר"ה הא הוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו משמע לקמן דמדאורייתא לא הוי רה"י מכ"ש שר"ה תחתיו אע"ג דגבי גזוזטראות במשנה משמע דהוי רה"י היינו שהי' מחיצות וקרקע הגזוזטרא מש"ה הוי שפיר רה"י אע"ג דהוי תחתיו ר"ה משא"כ הכא ומשמע מדברי רש"י לקמן ותוס' דמחיצות בלא קרקע לא הוי מחיצה אע"ג גבי מים התירו וא"כ משמע ע"כ שמדאורייתא הוי מחיצה דאל"ה לא הקילו במים שאני התם דלא הוי בקיעת גדיים כדמפרש התם בשמעתתא דביציאתה דמישן ולכאורה הי' נראה לפרש דתוס' תירצו זה בדף שלאח"ז בד"ה שתי גזוזטראות דמשמע גם שם דבעינן מחיצות וקרקע וכתבו בעגלות שהי' מגוף עגלות עד למעלה אן הקרשים הרבה משמע מדבריהם שהי' רה"י בעת שהי' הקרשים עליהם דאז הויין מקורות וצ"ל דהם הורידו קאי אקרשים עליונות והוא דוחק גדול אמנם בתוס' פ' במה טומנין ופ' כל גגות משמע בהדיא דגם בלא מחיצות הוי רה"י דבקיעת גדיים לא מהני אלא דלא הוי תחתיו רה"י אבל בתוך המחיצות הוי שפיר רה"י אמנם מדברי רש"י גבי ביציאתה דמישן לא משמע כן וצ"ל כמ"ש או שרש"י כתב כן מדרבנן דאסור לטלטל בתוכו וצ"ע:

וגם צריכין אנו לפרש דקרקע דהי' ר"ה היינו אצל עגלות דא"ל דקאי אביניהן דבעת שהי' ע"ג עגלות רה"י דהיינו שהיו קרשים עליו היו גם ביניהן רה"י וצ"ל דקאי אאצליהן במחנה אע"ג שהי' אצליהן אהלים וחצרות כמ"ש התוס' והוא מוכרח עכ"פ בין אהלים הי' ר"ה דהא קי"ל דמחנה לוי' הי' ר"ה כדאמרינן לעיל וע"כ היינו בין אהלים ודוק:

ע"ב בתוס' דל עשר לאיגרא וכו' עד ואומר ר"י דמבית עולמים גמר נלע"ד לתרץ ע"פ זה הסברא קושיא גדולה על רש"י בחומש פ' תרומה בפסוק מקבילות הללאות להכריע כגמרתינו פה ולא כברייתא דמס' מדות שהכתוב מסייענו וכו' דאם כברייתא נמצא פרוכת משוכה מן הקרסים אמה וכו' ע"ש והקשיתי לשאול דזה גופא שהי' המשכן שמפרוכת לפנים דהיינו קדשי קדשי' הי' ארכן עשר אמות לא כתיב שום רמז בקרא אלא שרש"י מוכיח בעצמו לקמן בפסוק ועשית פרוכת מן ונתת את פרכת תחת הקרשים שהי' ארכו עשר וא"כ יהא רש"י סותר דברי עצמו דדילמא באמת הי' שם ארכו י"א אמות וכדברי הברייתא אמת והראיתי לכמה גדולים ונלאו להשיב אמנם ע"פ סברת תירץ התוס' שבכאן יש לפרש דעיקר הוכחת רש"י שהי' ארכה עשר מבית עולמים שהי' אורך עשרים דהיינו שליש ארכה ה"נ במשכן כמ"ש התוס' כאן לענין רוחב ובאמת אינו סתירה גמורה לברייתא די"ל דלא הוי דומיא דב"ע אלא סיוע בעלמא דיותר מסתבר לומר כן כגמרתינו שיהא דומה תדע דאטו יהא רש"י סותר הברייתא ופליג עלה אלא ודאי כמ"ש והא שכ' רש"י לקמן הוכחה מן ונתת את הפרוכת לאו הוכחה גמורה אלא חשבון בעלמא ע"פ גמרתינו שס"ל כן בלא"ה שלא היו מכסות את עמודים ודוק: