לשון הזהב שבת קצב

פ' במה טומנין דף נ' ע"א ע"ש וצ"ל דשם אמר אלא וגם אמר מילתא אחריתי מקשים התוס' שפיר אבל הכא יש לומר דאביי מפרש מילתא דר' זירא דמאי דאמר ניקב בכדי טהרתו היינו שלא נשאר רביעית והא דלא משני כן להאי סבא יש לומר דגם בזה שורש כנגד נקב מסתבר טפי או שלא חש להשיבו וק"ל:

בתוס' בד"ה ומודה ר"ש וכו' עד דאפי' לרבנן לא חשבי לה מחובר אלא בשורש קטן עי' במהרש"א שהקשה דילמא שם מיירי בסתם דהיינו מיוחד לאוכלין ובאמת הוא קושיא גדולה לפי פשוטו ותירוצו הוא תמוה דהא לפי ה"א זאת ע"כ מחובר תלי בקבלת טומאה וכיון דלא איצטרך למיתני ק"ט גם מחובר לא צריך למיתני. אמנם כד מעיינת לפרש דברי התוס' מתחילתן לא קשה מידי דהתוס' כ' ונראה לר"י דהיינו טעמא דבטל אגב קרקע ר"ל לאפוקי מפירש"י לפי פשוטו שכתב דבציר מהכי לאו כלי הוא משמע שתלי במאי שלא הוי כלי לענין קבלת טומאה וא"כ גם במיוחד למשקין אם ניקב בכ"מ כיון דלאו כלי הוא לענין טומאה מודה ר"ש וזה אין סברא דמאי תלי זה בזה אלא טעמא משום גודל הנקב כזה דהיינו מוציא זית הוי מחובר משום דבטל אגב קרקע וא"כ ה"ה מיוחד למשקין דלא שייך לחלק לענין מחובר בין מיוחד לאוכלין ובין מיוחד למשקין אלא דקשה דילמא איפכא דילמא בכדי טהרתו היינו בכ"מ ובמיוחד למשקין הוי בכדי טהרתו וה"ה במיוחד לאוכלין הוי מחובר בזה כיון דלא שייך לחלק ע"ז הוכיחו שפיר דאפי' רבנן לא חשבי ועכשיו מוכחי שפיר כיון דנאמר דתמיד מודה בכ"מ קשה טובא מרבנן ודוק:

סליק המצניע פרק עשירי פרק אחד עשר הזורק דף צו ע"א במשנה כיצד פירש"י רבנן קאמרי לה ועיין בתוס' מה שהקשה ועי' בחידושינו ריש מכילתין בשמעתתא דקלוטה מ"ש שם לתרץ ק' התוס' ודברי רש"י על נכון בס"ד ע"ב מכדי זריקה תולדה דהוצאה וכו' עד וממאי דבשבת קאי וכו' כאן צווחו קמאי כי כולו תמוה חדא מאי תלי מכדי זריקה בלא"ה קשה היכא כתיבא וגם ה"ל להקשות בריש מכילתן וגם מנ"ל למימר שהיא מלאכה גרוע ולהקשות כפי' התו' דילמא הוי כשאר מלאכה ולא נעלם ממני שיש לתרץ דמוכח מזריקה שהוא תולדה אע"ג דהוי במשכן ואפ"ה הוי תולדה ש"מ מפני שהוא מ"ג א"כ הוצאה היכא כתיבא ומתורץ כל הנ"ל וכמדומה שכך מתרצין העולם אמנם הוא טעות גדול דזריקה לא הוי במשכן כלל וגם קשה למה ליה למימר ממאי דבשבת וכו' אף אם הוי בשבת לא מוכח וגם תמוה ק' התוס' בד"ה הכנסה מנ"ל ותירוצם דחוק מאד כמה שנבאר הגם שהתוס' בריש מכילתין מתרצין בענין אחר התוס' דהכא נאדו מזה וגם י"ל ק' התוס' בד"ה הוצאה גופא ונקדים שיש להקשות קושיא עצומה הא הוצאה דהוי במשכן היינו הם הורידו קרשים וכו' וא"כ כחם שבמושיט דהוי נמי במשכן אמרינן במתני' דזורק פטור שלא היו זורקין הקרשים מחמת כובדן א"כ בהוצאה והכנסה נמי ליפטור זורק דהוי ממש דומיא וצ"ל משום דהוצאה כתיב בקרא לא תפיקו או אל יוציא ושם לא מיחד טפי הוצאה ביד מבזריקה שפיר נפיק גם הוצאה ע"י זריקה משא"כ מושיט דלא נפיק אלא ממשכן והא דקאמר הם העלו היינו בתר דכתיבא והוי גם זריקה בכלל וא"כ במאי הוצאה טפי אב מזריקה לכך קאמר משום דהוי במשכן הוי אב או משום דסמיך שבת למלאכת המשכן צריך שהי' במשכן אע"ג דכתיבא:

ולפ"ז הלשון מדוקדק מאד דבלא"ה לק"מ הוצאה גופא היכא כתיבא די"ל משום דהוי במשכן אלא כיון דזריקה נמי חייב ובמושיט פטור ע"י זריקה ע"כ הוצאה כתיבא ובמשכן דהוי נ"מ רק דליהוי זריקה תולדה דהוצאה א"כ הוצאה גופא היכא כתיבא העולה מזה דאף אם לא הי' כתיבא הי' הוצאה אסור אלא דאז הוי פטור אזריקה א"כ תו לא מצי להקשות אם הי' בשבת לא הי' קשה דילמא משום דשלימו עבידתי' דא"כ למה הי' מכריז בשבת הא בשבת בלא"ה לא יביאו משום איסור והוא דוחק לומר שיכריז משום מחר לכך מקשה דילמא בחול וכו' וממילא מתורץ דמקשה אשכחן הוצאה הכנסה מנ"ל אע"ג דהכנסה היתה במשכן דא"כ הכנסה ע"י זריקה ליפטור ודוק:

ובזה אין סתירה לסברת התוס' כאן ובריש מכילתין דהוצאה הוי מ"ג דהיא גופא קשיא למה בשאר מלאכות האב הי' במשכן ולא התולדה והכא התולדה דלא הוי במשכן לא חייב לכך ע"כ באמת הטעם משום דהוי מ"ג ודוק:

בד"ה הכנסה מנ"ל וכו' עד מ"ל ע"י זריקה וכו' עיין מהרש"א בשם המאור פירושו והוא דחוק מאד נהי דהוי סברא שהוא מעין הוצאה אבל לא הוי ממש דומיא כמו הכנסה ולמה לי' למימר שהוא ממש דומיא וכי לא ידע שהוא מעין הוצאה וגם בלשון התוס' הוא דחוק אמנם לפמ"ש בסמוך יש לפרש דברי התוס' כפשטן דקאי אזריקה ממש מרשות לרשות ומ"ש התוס' דהא בסמוך משמע קאי אלעיל אמכדי זריקה דעיקר קושייתו משום דלא הוי במשכן ואפ"ה חייב ע"כ הוצאה כתיבא אבל אי הי' במשכן הי' ניחא וכן מוכח ממושיט ומזריקה דמושיט במשנה אלמא מה שהי' במשכן חייב ואזה מתרצין תוס' שפיר היטב ודוק:

בגמ' אלא כל ד' אמות בר"ה גמרא גמיר לה ותימה גדולה על רש"י ברי"ף שכתב טעמא דזורק ד"א במשנה משום דאורגי יריעות שאולין כליהם דלא כמסקנא בגמ' וצ"ל דלמסקנא דגמיר לה ע"כ שאלי מהדדי משום דכל מלאכת שבת היו במשכן דסמיך שבת למלאכת המשכן וכן מצינו בהוצאה לעיל אע"ג דכתיב קרא אמר בברייתא שהי' במשכן הם העלו והם הורידו וק"ל:

דף צז ע"א בגמ' ג"ש לא גמיר אלא מהיכא וכו' לכאורה הוא תמוה כיון דלא גמור ודאי לא הי' מאי אם כדבריך וגם בלא"ה צריך לפרש מאי הספק ונ"ל לפרש דהא ודאי גם מויעפילו ליכא לימוד שהי' אלא משום דקרא קאמר בחטאו מת משמע בחטא הכתיב בקרא דלא בא הכתוב לסתום אלא שיש