לשון הזהב שבת קפט

חייב שנים הוא פטור מתשלומין משא"כ אם אינו חייב עליו ודאי חייב בתשלומין א"כ איכא נפקותא היכא דגנב האוכלין עם הכלי וגירר והוציא אם א"צ להכלי דאז פטור על הכלי הוא חייב עלי' בתשלומין ואף א"ת דאפ"ה הוא פטור כיון שהוא הוצאה אחת חדא דמוכח לעיל כן דפריך לחייב אתשלומין אמעט ראשון אע"ג דהוא הוצאה אחת וליתר שאת נאמר דמשכחת באוכלין דחד וכלי דחד דאז ודאי חייב על הכלי תשלומין משא"כ אם חייב אף על הכלי משום שבת פטור מן תשלומין כמו שהוכחנו וא"כ לא מקשה הגמ' כלום וצ"ל משום דזה הסברא שהוכחנו אינו אלא אליבא דמ"ד אגד כלי לא שמי' אגד אבל לאידך מ"ד יש לומר כיון דעכ"פ לא מיחייב על שבת אלא על אחד לא מיפטר מתשלומין אשניהם וא"כ היכי קאמר אף על הכלי משמע דפטור מתשלומי שניהם משא"כ במשנה שאין שייך תשלומין על מת שפיר י"ל היכא דגנב הכלי כיון דעכ"פ חייב אחד וחייב משום שבת אף על הכלי הוא פטור מתשלומין שיכול לומר שחייב על הכלי הך אחת וא"כ לק"מ על המשנה או שרי"ף נקט כן אליבא דהילכתא דהלכה כחזקי' לגבי ר"י דס"ל לעיל אגד כלי לא שמי' אגד ואליבי' לק"מ והגמ' מקשה אליבא דר"י ואפשר דאליבי' לא גרסינן במשנה ודוק:

דף צד ע"א בגמ' ובפלוגתא דר"י ור"ל ועי' פירש"י ובתוס' מה שהקשו עליו ונלע"ד דלהכי לא משני רב אשי לאחר כפרה דעדיין לא מיתרצא לישנא דאף דמשמע דחייב על שניהם יחד והכא חייב בפ"ע דוקא וא"כ מה חסר בתירוצא דרב ששת דג"כ יש לומר אף על כל א' בפ"ע מה לי הזיד בשני מ"ל כיפר על השני לכך לא מיתרצא אלא אליבא דר"י וק"ל:

בתוס' בד"ה ר"ש פוטר נראה לר"י וכו' ע"ש עד כולו ולענ"ד נראה דדעת רש"י ג"כ דעיקר מלאכה שא"צ לגופה היינו שא"צ לגוף המלאכה ושורשו לכך סותר ע"מ לבנות כבתחילה וכן מכבה ע"מ להבעיר וקורע למירמי אימתא פטור שא"צ לשורש המלאכה אלא דהוקשה לרש"י מוצא את המת א"כ צריך לגוף המלאכה ושורשו של הוצאה שלא יטמא את הבית אף אם נאמר לקוברו מיקרי א"צ לגופה דעיקר הצטרכות הוא הקבורה כמו בהנך ואף אם הי' שם הי' יכול לקוברו עכ"פ שלא יטמא הוא צריך לגוף הוצאה וכן מכבה בחס על שמן י"ל דהוי א"צ לשורש המלאכה דהא המלאכה הוי בפתילה אלא אם חס על הפתילה הוי צריך לשורשה וזה דוחק גדול דבעינן דומיא דמשכן דלא ילפינן ממשכן אלא גוף המלאכה ולא שאר דברים כמ"ש התוס' לקמן ריש הבונה בעצמם לענין שיעורין וגם הכא גופא כ' לענין הוצאה ודוחק גדול לחלק כמ"ש מהרש"א אלא ודאי דעיקר צריכה לגופא הוא טעמא משום מלאכת מחשבת כמ"ש רש"י לעיל בפ' במה מדליקין ואם כן קשה הנך לכך כתב רש"י דזה נמי מיקרי א"צ לשורשה כיון שהוא רק הצלה מדבר המריעו כגון מת שמטמאו או פתילה שלא ישרף א"כ אם לא הוי מת או שריפת הפתילה יותר הוי ניחא לי' לא מיקרי צריך לגופה ובזה מתורץ כל הקושיות ואזדא שיטת רש"י על נכון בלי גימגום ודוק היטב:

בא"ד וכן סותר ע"מ לבנות נמי וכו' עד טוב מן הראשון והיינו משום שאז מיקרי צריך לגופה כיון דעכשיו הוא בנוי ואין יכול לבנות יותר טוב אלא א"כ סותרו משא"כ אם הוא בונה כבתחילה אלא שנוטה ליפול עכ"פ גוף הסתירה אין צריך אע"ג שבפ' ב"מ רצו לומר שאין חייב אלא אם לא הי' יכול לבנות אם לא הי' בנין הראשון הא במסקנא שם הקשו ע"ז ותירצו כיון דבמשכן לא הי' כן לא בעינן כן ע"ש ואין להק' א"כ גם שיהא יותר טוב בתחילה לא ניבעי כיון שבמשכן לא הי' יותר טוב מן הראשון כמ"ש המהרש"א לק"מ כיון גם במשכן מיקרי יותר טוב מן הראשון דהא כיון ע"פ ה' שיסעו מכאן ויחנו במקום אחר א"כ ודאי המקום אחר שיחנו הי' יותר טוב מן הראשון והי' צריך לסותרו שיחנו במקום אחר שהוא יותר טוב כיון שהי' ע"פ ה' יחנו משא"כ לנו אם יסתור ע"מ לבנות תחילה לא צריך לגוף סתירה רק אם לבנות יותר טוב הוי צריך לסתירה כמו במשכן כמו שמשני לעיל דמיקרי ע"מ לבנות במקומו משום זה מכ"ש דמקרי יותר טוב משום זה ודוק:

ומה שתירץ המהרש"א דלא ילפינן שום מלאכה מסתירת ובנין המשכן מלבד שהוא נגד התוס' דפ' ב"מ וגם לפ"ז ישאר הקושיא ניבעי שלא הי' יכול לבנות בנין שני אלא ע"י בנין הראשון כמ"ש התוס' שם אמנם בר מן דין לא ידעתי להולמו הלא משנה שלימה בריש הזורק שכן היה עבודת המשכן מושיטין הקרשים וכו' וכן תוס' בריש מכילתין הביא ברייתא ממקום הוצאה והכנסה הם הורידו וכו' וכל זה הוי בסתירת ובנין המשכן וצ"ע:

ע"ב בגמ' האי שיכבא דהוי בדרוקרת וכו' ועיין בנ"י שהקשה לר"ש אמאי לא שרי בכרמלית אף בלא מת וכן במת אמאי לא שרי אף לר"ה משום כבוד הבריות כיון דלא הוי רק דרבנן ע"ש שתירץ לאסור בשניהם ולענ"ד נראה דמכאן לא מוכח איסור בשניהם דהא דקא' מי קאמינא לר"ה לכרמלית קאמינא משום כבוד הבריות היינו שהשיב לו דאפי' לר' יהודא שרי והא דלא התיר אפי' לר"ה אף אם נאמר דסבר כר"ש לק"מ כיון דהוי להו מקום לאפוקי לכרמלית דמותר אף מדרבנן לדידי' לא שייך משום כבוד הבריות להתיר לר"ה אף דהוא רק איסור דרבנן וק"ל:

בגמ' מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי רבנן וכו' ופירש"י משום דאין דרך גזיזה בכך ובתוס' בד"ה אבל בכלי וכו' וא"ת עד והא דקאמר וכו' עד אבל רש"י פי' וכו' דלכאורה אין לו חיבור למעלה ונ"ל לפרש דודאי רש"י נאיד מלפרש המ"ד אליבא דר"ש דמאי שייך קמ"ל הא באמת אליבא דר"ש ודאי שרי אלא ע"כ קמ"ל דרבנן כר"י וק' מנ"ל הא לכך פירש"י דה"א הוא אליבא דר"י נמי שרי משום דאין דרך גיזה וקמ"ל דאסור מסברא דדרך גיזה גם בכך ואסברא לא קשה מנ"ל דהכא קים לי' להש"ס הסברא כמו הקמ"ל דבסמוך אמנם התוס' לא רצו לפרש הכא כפירש"י מטעם שכ' בסוף ופירשו דעיקר קמ"ל הוא כר"י לאפוקי מר"ש ואהא הקשו מנ"ל ותירצו דא"כ לפלגו בכלי וכו' וא"ל דבא להודיע כחו דר"א דכח דהיתרא וגם דרבנן עדיף מאיסורא וכח דר"א ואהא כתבו כיון שתרצנו זה הקושיא שהוקשה לרש"י שפיר יש לפרש מ"ד משום דה"א דסבר כר"ש ואפ"ה שייך קמ"ל ואם יקשה לך למה לן לדחוקי נפשן בזה למה לא נפרש