לשון הזהב שבת קפד

נכונים לשלשת ימים אבל אם נאמר בתלתא עביד פרישה לא מתוקם קראי אף אם נאמר דהוסיף משה שהרי לא הוסיף אלא יום אחד שאמר היו נכונים לג' ימים ואז הוי ד' ימים זה הוא לר' יוסי אבל לרבנן שפיר מסתבר למימר בד' עביד פרישה ובה' אמר מצות הגבלה שנוקים הקודם בקרא לקודם בימים והא דמסיים רבא אף לרבנן בה' עביד פרישה היינו אליבא דראב"ע לעיל דאל"כ ראב"ע כמאן אלא ודאי כרבנן וס"ל אליבייהו דבה' עביד פרישה כמו שאמר רבא גופא לעיל והוא מוכרח וגם איידי דנקט אליבא דר' יוסי הגבלה קודם נקט נמי כן לרבנן ואליבא דראב"ע אבל לחכמים אליבא דרבנן שפיר ג"כ דבד' עביד פרישה והא דנקט בברייתא לקמן הגבלה קודם הא אוקימנא לה כר' יוסי והא דנקט לעיל ר' ישמעאל כר' יוסי ולא כרבנן כיון דאפשר לומר כר' יוסי עדיף טפי שלא לעשות פלוגתא חדשה אבל ודאי לחכמים עדיף טפי שיסברו כרבנן דלא תקשי הילכתא אהילכתא ודוק כי נ"ל נכון:

עיין במהרש"א שהקשה מאי מקשה הגמ' ליטבלו בי שימשי אר"ע כמ"ש רש"י דילמא באמת מהכא יליף ר"ע ה' עונות ול"ל בהשכמה ירד וכ' ויש ליישב ונ"ל ליישב דגמ' מקשה ארב אדא בר אהבה דאמר בהשכמה ירד אמנם יש להקשות דילמא רב אדא ב"א אמר אליבא דחכמים דאית להו ואז צריך גם בהשכמה וגם ליל שבת כמ"ש רש"י לקמן וי"ל דאכתי לא אסיק אדעתיה מזה או י"ל ולפרש בזה דברי התוס' לעיל בד"ה בהשכמה עלה אליבא דר"ע איירי תירצו בזה קושית המהרש"א ר"ל דקים להו לגמ' דראב"א אמר זה לפרש דברי ר"ע ודוק:

אמנם י"ל בלא"ה אין מקום לק' המהרש"א אחר שנבאר למה נאיד רש"י מפי' התוס' שפי' אליבא דר"ע פריך ולמה לא פי' דגם אראב"ע ור"י פריך דיליף מהכא דקפיד אעונות אמנם נ"ל דס"ל לרש"י דמסברא אין לומר דקפיד אעונות כיון דכתיב ביום השלישי וכן היום ומחר וכן לג' ימים וקי"ל בכל דוכתי מקצת היום ככולו וקרא נקיט ימים אבל מהיקש דבהשכמה עלה וירד קרא מפיק מקרא דאל"כ למה ירד בהשכמה ולמה כתב ההיקש לכך לק"מ לדידהו רק לר"ע דנימא ע"כ שש עונות אבל שיטת התוס' שנכתב בסמוך שפיר מפרשים אף לדידהו מקשה ודוק:

בתוס' בד"ה וליטבלו ביני שמשי וכו' עד וליטבלו בצפרא דשבתא לא פריך אלא לר"ע דנימא דילמא בעינן שש עונות ר"ל דאינו ודאי די"ל דטבלו ליל שבתא והא שלא קיבלו תורה תכף משום לא מראש בסתר אך דילמא טבלו בצפרא ואיכא ו' עונות וכן מ"ש הספק לראב"ע ור"י היינו זה דליכא הוכחה ודאית אבל הוא תמוה בעיני בשלמא לראב"ע ור"י ליכא הוכחה ודאית אבל לר"ע דאית לי' בהשכמה ירד א"כ מוכח דצריך ו' עונות דאל"ה ל"ל לירד בהשכמה כמ"ש רש"י אכן נלע"ד שהתוס' ל"ל הך סברא דמש"ה ירד בהשכמה משום עונות אלא משום זריזות כמו בהשכמה עלה אלא דר"ע יליף כיון דבהשכמה ירד ואמר להו היו נכונים לשלשת ימים ודאי צוה להם לפרוש תכף והוי ה' עונות ממילא וילפינן משם וראב"ע ור"י ס"ל דלא ירד בהשכמה ולא הוי ה' עונות רק ג' ימים או ב' ושפיר מפרשים דגם לדידהו פריך כיון שהוי אז עוד עונה יליף מהתם ודוק:

אמנם תיתי מהי תיתי אחר שאנו רואים שיטת התוס' ורש"י מחולקים בזה אם נילף מהכא דאעונת קפיד קרא אין מקום לקושית מהרש"א דאם לשיטת רש"י ודאי לא שייך לומר דר"ע יליף מהכא דאעונות קפיד קרא דהא לא ס"ל להקשות כן אראב"ע ור"י ממילא גם טעמא דר"ע ליכא למימר מהכא ואם לשיטת התוס' ע"כ הוצרך לומר טעמא דר"ע משום בהשכמה ירד דהא אף אם נאמר טעמא דר"ע מהכא יוקשה אראב"ע ור"י ונצרך לומר משום לא מראש ויוקשה אר"ע מנ"ל דאעונות קפיד קרא דילמא משום לא מראש ודוק:

ומ"ש המהרש"א ברש"י שפי' אגמ' שמקשה וליטבלו בצפרא דשבתא ול"ל לירד בהשכמה דדילמא להורות דקפיד אעונות שותא דידי' לא ידענא כיון דירד בהשכמה להורות שצריך עוד עונה וא"כ ודאי צריך כ"כ עונות כמו שהי' אז מהשכמה עד מ"ת שהוא ו' עונות דאל"כ מאי הורה כיון שלא הי' צריך עונות השכמה כמו שזה באמת טעם חכמים כמו שנבאר בסמוך תכף ודוק:

ברש"י בד"ה אבל חכמים אומרים ו' עונות וכו' עד ולא מראש בסתר לחודי' ר"ל דבשלמא הללו הולכין וכו' שהוא סברא בעלמא לית להו אבל לא מראש בסתר שהוא קרא איך נוכל לומר שלית להו לכך כתב הגם שאית להו אבל לא משום זה לחוד אלא משום עונה ג"כ אבל לכאו' הוא תמוה מנא להו עוד טעם ולהורות עוד עונה כיון דאיכא טעמא דלא מראש אבל באמת לק"מ כיון דעכ"פ לא ינתן התורה בלילה משום לא בסתר א"כ אף בלא השכמה יהי' ה' עונות ולמה לי' לירד בהשכמה ע"כ להורות דבעינן ו' עונות כמו שיש מן בהשכמה עד מ"ת ואם לא ישכים לא יהא די עונות ודוק:

בתוס' בד"ה כתיב התם החודש הזה וכו' תימא דאהך קרא גופא פריך התם וכו' עיין במהרש"א שהקשה דילמא סמיך אהך דמסיק התם דיליף מדבר ממדבר וכו' וקמתי משתומם הא אסיק התם אקרא אחרינא שהי' בשנה השנית אבל זה הפסוק י"ל במסקנא דלשם שהי' ד' או ה' בירחא ואי משום שצריך לדרוש שתי שבתות חדא שמקב"ה אין לילוף כמ"ש התוס' בתי' וכן שם בגמ' דייק שהרי נביא וגם וכי אחר כך אין חיוב ודוק:

. דף פז ע"א ברש"י בד"ה בתלתא וכו' עד ואע"פ שיש ג' ימים וכו' עיין מה שכתבתי לעיל פירושו ודוק:

ברש"י בד"ה ה"ג והיו נכונים ליום הג' וכו' ובד"ה הא אמרינן וכו' עד ומשה אמר להן היו נכונים לשלשת ימים והא דלא מקשה ארבנן מקרא דהיו נכונים לג' ימים צ"ל שהי' לו פשוט די"ל שהיינו ליום השלישי כמו שכתבו המפרשים ראי' מן ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים וק"ל:

ברש"י בד"ה קשיא לרבנן וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה לי אריכות ברש"י ונלע"ד אחר שנבאר דברי התוס' בד"ה קשיא לרבנן שכ' פי' למה שפי' רבא וכו' ע"ש ונ"ל שבאו לפרש איך ס"ד שיקשה מן ברייתא לרבנן שהמה תנאים לכך מפרשים דעיקר קושיא לרבא אמנם רש"י בא לפרש היפך זה שהוקשה לו מאי אמר