לשון הזהב שבת קפג

יהי' הרישא מצעיתא כחד תנא ובחד טעמא וסיפא תנאי מלומר טהורה לשבש גי' הרוב ויהא ג"כ כתנאי עם הרישא כיון דלא מוקים בתרי טעמי וא"צ לדוחק התוס' שלא קפיד ודוק:

ועפ"ז יומשך קצת דברי התוס' מהקודם שכ' דלא קפיד וע"ז כ' וא"ת ר"ל ונפרש עפ"ז דקפיד לשנות דוקא טמאה ותי' וי"ל ודוק:

בתוס' בד"ה פעמים שהן ד' וכו' עד דסבר בד' עביד פרישה וכו' לכאו' הוא תמוה דמאי הא בהא תליא למתלי טפי בעונות אי בד' ע"פ או בה' ונ"ל משום דראב"ע דסבר בה' עביד פרישה עיקר סמיכות מן וקדשתם היום ומחר ומן והיו נכונים ליום השלישי והכא לא משמע כלל עונות רק ימים יום השלישי טהור וקי"ל מקצת היום ככולו וגם נחשב גם היום ומחר מה"ת למיתלי בעונות אבל ר"ע דסבר בד' עביד פרישה עיקר סמיכותו מן היו נכונים לשלשת ימים משמע ימים שלימים וכמ"ש במשנה והוי קס"ד דתליא בעונות או ו' עונות כחכמים או ה' עונות כר"ע וטבלו בליל שבת וניתנה ביום כמ"ש הטעמים בגמ' אליבי' משום לא מראש וכו' ושלא יהיו הללו וכו' לכך הוצרך לפרש פעמים ודוק:

ועפ"ז מתפרשי' דברי התוס' שאח"כ בד"ה בהשכמה עלה שאין לו פי' אלא ששייך לכאן לפמ"ש דהא אכתי י"ל אף לראב"ע שיהא תליא בעונות משום דבהשכמה ירד לכך כתבו שאמר כן אליבא דר"ע ואינהו לית להו כלל זה ודוק:

או י"ל דברי תוס' אלו שבאו לתרץ קושית המהרש"א בע"ב כמו שנכתוב שם ע"ש:

בד"ה ישראל קדושים וכו' באו לפרש שמשמע לפ"פ שהוא קדושת גדר איזה מצוה או גדר עריות כמ"ש רש"י בפ' אמור ע"ש כ"מ שאתה מוציא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וא"כ קשה הא קודם מתן תורה עדיין לא נצטוו על גוף מצות מכ"ש על קדושת מצוה לכך כ' שאין הטעם אלא משום בוזה דרכיו ובזה אין חילוק לקודם מ"ת ולאחר מ"ת ועוד ראי' שהרי קראן קדושים אף קודם מ"ת וא"כ שמרו כבר מילי דקדושה וק"ל:

ע"ב בגמ' ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת וכו' עיין פירש"י והוא תמוה מאי זה שאלה מאי דהוי הוי כדמקשה בעלמא ומכ"ש שאינו אף לשעה ההוא דין רק שאלה אם פלטו או לא אין זה אלא תמה ונלע"ד שהוא דין גדול נ"מ לנו והוא כי גם אאביי ורב חיננא קשה זה כי משמע שלאו אקושיא זה קאמרי לתרץ כי א"כ הל"ל אמר אביי אלא ודאי שאמרו דין זה לעצמם ומאי דהוי הוי וגם מנין להם ונ"ל לפ' ע"פ דאמרינן בברכות ומייתי לה התוס' במשנתינו והודעתם לבניך וכו' מכאן אמרו וכו' עד בעלי קריין אסורין כמו שם במ"ת וא"כ אם נאמר שלא ניתנה תורה רק למעורבי שמש גם עכשיו בעל קרי אסור ללמוד אחר טבילה עד שיהא לו הערב שמש אבל אם ניתנה לט"י מותר גם ב"ק עכשיו אחר טבילה ולכך קאמרי ניתנה לט"י שהוא משנה מפורשת יעלה ויתכסה ויקרא ואינך. ועפ"ז נ"ל לפרש הבעי' והיינו אף שב"ק מותר ללמוד ט"י אם יכול להדר שיהא לו גם הערב שמש אם צריך להדר לכתחילה דהיינו אם יש לו ברירה לטבול מעט קודם הלילה ואז יהא לו תכף הערב שמש או לטבול בלילה אם נאמר שלכתחילה מחויב לטבול קודם הלילה שלא ילמוד ויתפלל כל היום ט"י או לא צריך ואף לכתחילה יטבול בלילה וזה תלי בזה השאלה כי אם נאמר ראוי' והיינו שכולם טבלו מבע"י כמו שפירש"י קשה למה להו לטבול מבע"י ומי שתפלוט תטבול שנית ימתינו עד הלילה כולם ולא יצטרכו לטבול ב"פ אלא ודאי כדי שרובן שלא יפלטו יהיו מעורבי שמש מוטב להם לעשות טירחא להמפליט אבל אם נאמר ניתנה לט"י היינו ודאי שכולם לא טבלו אלא בערב דאל"ה לא שייך לומר ניתנה לט"י משמע שכולן או רובן היו ט"י והיינו כי למה להם לטבול ב"פ אף שיהיו מעורבי שמש אלא ע"כ אין צריך להדר אח"ז אף לכתחילה ומשני ראוי' קאמינא ומצוה לכתחילה שיהא מ"ש ודאי אחר טבילה שרי ללמוד ומכ"ש בק"ש ותפילה כדאיתא במשנה יעלה ויתכסה ויקרא דכיון דשרי כמ"ש ניתנה לט"י אסור לו לבטל מתורה אלא בגוונא דכתיבנא מצוה להדר וכמו שעשו במ"ת וכמ"ש ראוי' וכמ"ש ודוק:

מישך שייך לחג השבועות בגמ' אבל חכמים אומרים ו' עונות וכו' עד ת"ר בו' בחדש וכו' עיין במ"א סי' תצ"ד שהקשה קושיא חמורה איך אנו אומרים בחג השבועות שהוא ו' לחדש יום מתן תורתינו כיון דאנן פסקינן בי"ד סי' ק"ץ כחכמים דו' עונות טמאה והיינו ודאי כר' יוסי בד' עביד פרישה וכר' יוסי דאמר בשבעה בחדש ניתנה תורה לישראל דהא בהא תליא כדאמר בגמ' כאן וגם לעיל אמר בגמ' על ר' ישמעאל ור"ע דסברי כר' יוסי דבד' עביד פרישה ולא מצינו זה לר' יוסי רק שאמר בז' בחדש ניתנה תורה והיינו משום דע"כ הא בהא תליא וכמו שאסיק רבא כאן וא"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו וע"ש שלא תי' כלום לדידן דפסקינן בי"ד ו' עונות ואני אוסיף אף דל אנן מהכא קשיא הילכתא אהילכתא דהא משמע מדאמר ר' יוחנן אבל חכמים אומרים משמע דהכי הילכתא וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו והוא שני הפכים כדאמרינן בגמ' וגם הלכה כסתם משנה דתני טמאה:

ונלע"ד לתרץ בטוב טעם אחר שנקדים מ"ש רש"י לקמן טעם אהא דאמר רבא בג' אמר להו מצות הגבלה והוא מברייתא לקמן משום דלא כתיב שם שום מצוה שדינן הגבלה מיום ד' איום ג' ע"ש והקשה תו' למה לא נאמר פרישה אמר להו בג' והגבלה בד' ע"ש שתירצו בדוחק דאדרבא יותר מסתבר לומר שפרישה הנאמר קודם בפסוק נאמרה קודם ולא להפך הסדר בפרשה אחת בלא טעם אמנם נ"ל שרש"י מתרצו שם במתק לשונו שכ' שם אהך דרבא הנ"ל בד"ה בתלתא אמר להו מצות הגבלה ואע"פ שיש עוד ג' ימים וכו' שהוא תמוה מאי שייך לכאן וגם מאי בעי בזה הלא הגמ' מקשה תכף ומתרץ כן לכן נ"ל שבא לתרץ ק' התו' למה לא נשדי מצות פרישה הקודם לקודם שהוא בתלתא לכך מפרש שא"א לומר כן דבשלמא עכשיו דלמחר אמר להו וקדשתם היום ומחר אף ע"פ שיש עדיין ג' ימים לק"מ כדמשני הגמ' דמש"ה הוסיף יום אחד מדעתו ואמר היו