לשון הזהב שבת קפב

קודם לילה היא טהורה בליל שבת משום דיום הפרישה הוא נחשב בכלל הג' ימים והאמת לפי החכמים אינו כן שבעינן ג' ימים מעל"ע לבד מהעונת הפרישה מתשמיש וגם המשנה אליבא דחכמים הכי מתפרשא שביום השלישי היינו מעל"ע השלישי היא טמאה לבד מעונת הפרישה אינו נחשב אפי' לעונה ומכ"ש ליום וזה לשון קס"ד אליבי' דהמהרש"א שמשמע שהוא ה"א ומסקנא והאמת הוא רק פלוגתא דתנאי אמנם לפמ"ש הוא שפיר משום דלפי ה"א דמתניתן אם נתני טמאה הוא כר' ישמעאל הוא כן דעם יום הפרישה ק' אבל לפי המסקנא לר' יוחנן אף המשנה אתי כחכמים ולא הוי כן ודוק זה הנלע"ד בכוונת המהרש"א ואם אינו כוונתו הוא תי' נכון וכן אמרתי מדעתי אמנם הוא קצת דחוק כיון שהוא פלוגתא לא שייך לשון קס"ד דהא לראב"ע ור' ישמעאל אמת הוא כן ולק"מ:

ונלע"ד לפרש דקאי אהך קושיא שמקשה הגמ' תכף רישא דלא כראב"ע וכו' והתי' שבגמ' והוא שלפי התי' שבגמ' גרסינן טהורה כי אף למאן דמוקי כתנאי אסקי תוס' דלא קפיד למתני טמאה אף שיהא כתנאי אבל ודאי עדיף טפי לשנות כהך ששונין טהורה שיהא כחד תנא והנה צריך לפרש לראב"ע דאית לי' טהורה ביום ג' ובה' עביד פרישה היכי מפרש האי קרא היו נכונים לג' ימים וצ"ל דעם יום מתן תורה ועם יום הפרישה כמו כי ביום השלישי ירד וכן ויהי ביום השלישי אבל לפי ה"א דתני טמאה קס"ד דעם יום הפרישה קא' אבל לא עם יום מתן תורה והאמת אינו כן ודוק:

אמנם כד דייקנא קמתי משתומם על גדולי עולם מהר"ם ומהרש"א שהחליטו שלפי האמת הוי פירושו עם יום פרישה מאין הוציאו זה אדרבא נ"ל להיפך שהרי רש"י הקשה בגמ' בדף שלאח"ז בד"ה הא אמרן יום א' הוסיף משה והא דכתיב ויהי ביום השלישי וירד ה' ותי' שהיינו לימים שלימים שלילן עמם וא"כ למה לא נפרש גם לשלשת ימים שהיינו ימים שלימים ולבד מיום הפרישה שאין לילו עמו והיינו עם יום מ"ת אדרבא ג' ימים משמע יותר שלימים מן ביום השלישי תדע שהרי אף לר' ישמעאל היו מותרים לשמש ביום ד' כל היום ואיך אמר אל תגשו אל אשה לג' ימים אלא ודאי לג' ימים שלימים לבר מהיום ואמת ביום מתן תורה היא טהורה רק ביום ו' טמאה אלא הלשון קס"ד עדיין אינו מתפרש מי הוא קס"ד לפרש עם יום הפרישה ונ"ל לפרש דקאי אהך מקשה דמקשה לר' יוסי מן ויהי ביום השלישי וכן מן היום ומחר ולא סייע לי' מן היו נכונים לשלשת ימים וגם לא מקשה מיני' ארבנן כמו שמביא התנא דמשנתינו ראי' זה הוקשה לו לרש"י ע"פ תנא דידן ומתרץ משום דקס"ד דגם עם יום הפרישה ר"ל וגם עם ביום מ"ת וכן הוא באמת ע"כ למ"ד בה' עביד פרישה אבל אמת לתנא דידן וגם לפי התי' בגמ' שהוסיף הוא לג' ימים לבד מיום הפרישה רק עם יום מ"ת וזה שמסיים בד' עביד פרישה לפי אמת לתנא דידן ודוק:

או י"ל שרש"י תי' בזה הקס"ד קושיא גדולה והוא כמ"ש התוס' בריש פרקין שכולה ענין הוא קראי דאסמכתא וצ"ל בהך דהכא ודמילה שהוא מדאורייתא ומאי אסמכתא אלא ודאי דחכמים מדעתן קמו עלה דעד ג' ימים אינה מסרחת ש"ז אלא שהסכימו על המקרא וכן במילה וכן משמע הלשון ברש"י בד"ה שהיא טמאה ע"ש ומצינו במסכת נדה שהכריעו כל אלה מדעתן וגם כל השיעורין כזה הכריעו מדעתן וקים להו כדא' בר"ה והקרא אינו רק אסמכתא כל חד לסברת שיטתו אמנם הוקשה לרש"י מאי זה אסמכתא ולמה לנו הכרעת דעתן הלא ראי' גדולה היא מקרא וכמו שמקשה הגמ' בעלמא לכך כ' רש"י שאינו ראי' אם לא הכרעת דעתם שקס"ד עם יום הפרישה ג"כ קאמר ועם יום מ"ת בודאי אך לפי הכרעתן הוא לבד מיום הפרישה רק עם יום מ"ת ודוק:

בתוס' בד"ה תני רישא טהורה אומר ר"י וכו' ר"ל דאין סברא להגי' דא"כ בכולה ש"ס האיך מקשה תיובתא נימא משבשתא היא וק"ל:

בא"ד ומאן דמוקי כתנאי לא קפיד ר"ל דודאי לא הוכרח לשנות טמאה דאטו לא מוקי כחד תנא אלא שלא קפיד אמנם נ"ל ודאי שרובא תני טמאה תדע שלפי' התוס' לחד תנא שנו טהורה ולאידך י"ל או טמאה או טהורה א"כ ודאי יש לשנות טהורה והגי' שלפנינו הוא טמאה וגם מדהתחיל הגמ' להקשות רישא דלא כראב"ע משמע שהי' הגי' טמאה אלא ודאי דרובא שנו טמאה אלא מאן דלא מוקי כתנאי צריך לשבש גי' הרוב ולתפוס גי' המיעוט ומאן דמוקי כתנאי לא קפיד והיינו משום דלכל גי' יש סיוע דאם נשנה טמאה אף שהוא תנאי אמנם הוא גי' רוב ואם נשנה טהורה אף שהוא גי' המיעוט אמנם הוא כחד תנא כנ"ל ברור פי' התו' וא"כ י"ל שגם רש"י סובר כן ומ"ש מלומר משבשתא היא היינו לשבש גי' הרוב ודוק:

בא"ד וא"ת אכתי הוי כתנאי וכו' לכאו' קושייתם תמוה דאף אם נשנה טמאה הוי דלא כר"ע דלדידי' זימנן טהורה אם שמשה בתחילת ליל ד' טהורה ביום ו' ואי משום דזימנן טמאה ביום ג' אף אם נשנה טהורה א"ש דזימנן טהורה כנ"ל וכיון דשם א"א לתקן מאי קושיא דעכ"פ נתקן מה שנוכל דהא אף מאן דלא מוקי כתנאי היינו במקום שיכול לתרץ אף בדוחק בתרי טעמי או לשבש כגי' המיעוט אבל במקום שאין לתרץ ודאי הרבה משניות מוקמינן כתנאי וצ"ל משום דטמאה נוכל לתרץ דהיינו ששמשה ביום ואז אף אם שמשה בסוף ליל ד' או בתחלת היום כל היום שלישי טמאה לילה ויומו ושפיר מיקרי יום השלישי מיום התשמיש אבל טהורה ליכא לאוקמא שיהא כל היום השלישי לילו ויומו טהור דאף אם שמשה תחלת הלילה נותנין לו מקצת מן יום שלישי וכל הלילה טמאה ודוק וא"כ אתי ודאי דלא כר"ע והוי רישא כתנאי וא"כ למה ישנה טהורה כגי' המיעוט ודוק:

ועפ"ז נ"ל קצת ישוב לדברי רש"י שנקט הדמיון מתרי טעמי להכא לשבש הגי' ומאי זה דומה אמנם משום דלא ס"ל כתי' התוס' רק ס"ל אי תני טהורה גם רישא לא כתנאי דאתיא אליבא דר"ע נמי והיינו דלר"ע טהורה היינו יום השלישי ולא לילה וכגון ששמשה תכף בתחלת ליל ד' ולראב"ע כל יום השלישי טהורה אף לילו עמו אף אם שמשה ביום ד' וא"כ הוי ממש תרי טעמי ולכך מאן דמוקי כתנאי כדי שלא לאוקמא בתרי טעמי וגם שלא לשבש גי' הרוב תלמידים תני דוקא טמאה ואז