לשון הזהב שבת קפא

דהיינו שבערוגה שבאמצע יזרע הב' רוחות צפון ודרום ובכל הערוגות שסביבה יזרע הב' רוחות מזרח ומערב ובערוגות שכנגד הקרנות יזרע צפון ודרום ג"כ ולא הוי עירבוב כי הוא ממש ראש תור ויותר דהתם הוא ר"ת כנגד שוה מכל שכן הכא שהוא ר"ת כנגד ר"ת והציור כזה* **ציור בספר** והגרעין שבאמצעית במזרחה נגד מערב ערוגה שאצלה וכן במערבה וכן כולם נ"ל שהוא ממש ר"ת שהוא גרעין אחד נגד שורה שוה והוא מדויק ראש תור ולא תור עצמו:

וה"ה י"ל דמקשה עוד נמי למה מוקמי בממלא את הקרנות ולא הרוחות כמ"ש רש"י במשנה ואי משום שרוח זה הוא קרוב לרוח שאצלה לא יהא אלא ר"ת כמ"ש רש"י במשנה ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה אין ר"ת בערוגה וכו' עד אלא מערוגה לתוך שדה גדולה והוא תמוה לכאו' מי דחקו לזה למה לא נאמר דוקא משדה לשדה כמו שמשמע פשוטו ודוחק לומר משום דר"י בסוף פי' כן חדא שגם שם י"ל כפי' הראשון שם וגם מאי שייך לכאן כבר פי' שם ונלע"ד שהוא מהכרח גדול והוא שרש"י אזיל לשיטתי' לקמן גבי ב' שורות קשואין וכו' היכא שהוא שדה אצל שדה אע"פ דליכא שום היכר ולא הרחקה רק שדה אצל שדה מותר וא"כ ל"ל כאן ראש תור אף שכתבתי שי"ל ג"כ כאן אינו רק שדה בפ"ע ומה שאמר ראש תור היינו משום שדרך סוף שדה להיות ר"ת להיות בסוף שדה אבל אין ההיתר מחמת ר"ת רק מחמת סוף שדה כעת אין נ"ל משמעות הגמ' ורש"י כן אלא נ"ל שהך ר"ת ירק היינו ערוגה או שורה אחת נכנס לתוך שדה גדולה לכך בעינן ר"ת וא"כ ודאי מן ערוגה לשדה מהני ר"ת והא דאמר אין ר"ת בערוגה היינו ע"כ מערוגה לערוגה לזה הוכרח רש"י לפרש כן והא שכ' רש"י או משדה גדולה לשדה גדולה היינו וודאי אף בלא ר"ת רק היכר שדה בפ"ע כמו ב' שורות ודוק:

בד"ה על פני כולה וכו' עד וזורעו מאחד המינין או ממין ששי והוא תמוה שאם שרי מין ששי למה מא' המינין ונ"ל שזה תלוי אם אמרינן יש ר"ת בערוגה שרי אף ממין הששי שיש היכר ואי אין ר"ת בערוגה אסור ודוק:

בגמ' והא קמתערבי בהדדי פירש"י העלין וכו' עד שאין ביניהם אלא שני טפחים של גבולין והוא תמוה למה לי' למימר עירבוב העלין הל"ל והא ליכא שיעורא ובשביל זה פי' התוס' פי' אחר אמנם לק"מ שהרי רש"י שנה ושילש דליניקה לא חיישינן היכא דאיכא הכירא מכמה הוכחות וע"כ צ"ל מה שנתנו חכמים שיעור יניקה טפח ומחצה לכל זרע היינו משום כמו שמתפשט היניקה כן מתפשטין העלין מלמעלה ויהא עירוב מלמעלה כדאמרינן בעלמא גבי אילן ולכך פריך העיקר טעם והא קמתערבי העלין ודוק:

בתוס' בד"ה והא קמערבבו בהדדי וכו' עיין במהרש"א שהקשה מנ"ל להקשות דילמא טעמא דשמואל דלא גזר שמא ימלא וג"כ ס"ל אין ר"ת בערוגה והניח בקושיא ולענ"ד נראה מלבד דאין זה קושיא על הגמ' דקים להו דיש לגזור ג"כ י"ל דמוכח להקשות דאל"ה ליזרע ט' זרעונין וגם ליזרע ה' זרעונין בערוגה פחות מן ו' על ו' אלא ודאי משום דגזרינן כמ"ש תוס' לעיל בד"ה וקים להו ע"ש אלא מאי שמקשה בראשונה הוא קושיא טפי דמאי מקשה ולא יהא אלא ראש תור דילמא משום עירבוב העלין ותירוצו דחוק אמנם אחר שנדקדק בדבריהם אין כאן מקום התחלת קושיא ויתורץ גם קושיא הנ"ל והוא שהנה אנו צריכין לפרש דבריהם מאי מקשה שר"ת לא יהנה שהעלין מתערבין הא מביא ראי' ממשנה מפורשת הי' ר"ת נכנס וכו' אלמא דמהני א לומר דמקשה אמשנה גופא מאי שייך לכאן אכן ודאי צ"ל דמשנה מיירי משדה שלימה של ירק שנכנס ראש תור ממנה לשדה שלימה אחר ודאי אף שבקצה השדה הוא עירבוב העלין לא חיישינן כיון שניכר שהוא משדה אחר רק בערוגה מקשה שפיר שכל העלין מעורבין ואין ניכר הראש תור וזה בעצמו טעם רב שאמר אין ראש תור בערוגה שכיון שמעורבין כל העלין ומקשה אשמואל מ"ט לא אמר כרב שאין ר"ת בערוגה שסברתו נכונה שקמערבבו העלין ומשני בנוטה וכו' ורב לא סבר ליה שיהנה זה וא"כ אין כאן מקום התחלת קושית מהרש"א כלום שמתחלה מקשה בתוקף לא יהא אלא ר"ת אף אם העלין מעורבין דהא חזינן משנה מפורשת דשרי דהא לא אסיק אדעתי' ודאי לחלק בין שדה לערוגה אבל בתר דמשני לרב אין ר"ת בערוגה והיינו משום עירבוב מקשה שפיר לשמואל למה יהא ר"ת בערוגה והא קמערבבו וכו' ור"ל שסברת רב נכונה ומשני בנוטה וא"כ מתורץ ג"כ קושיתו הנ"ל דאדרבא אם נאמר דפליגי בר"ת בערוגה י"ל בנוטה אבל אם נאמר דפליגי בגזירה שמא ימלא יושאר בקושיא במאי פליגי ולמה לא גזר שמואל ודוק בגמ' ור' יוחנן ועוגל וכו' להך לישנא ברש"י לקמן דגם ר"י ס"ל אין ר"ת בערוגה צ"ל דעיגול מהני טפי שניכר להדיא שהוא שדה בפ"ע ולא הוי עירוב עלין כמו בשורה אחת ולכך אפי' זורע הקרנות והחצי טפח ג"כ שרי לרש"י כיון שהוא בפ"ע ודוק:

דף פו ע"א ברש"י בד"ה לג' ימים וכו' וקס"ד עם יום הפרישה ק' ובד' עביד פרישה וכו' הך קס"ד תמוה כמ"ש המפרשי' ועיין במהרש"א בתי' השני הוא דחוק מאד אפס תי' הראשון הוא נכון אמנם צריך ביאור רחב והוא שלפי פשוטו משמע שהוא מפרש אליבא דחכמים שבג' עביד פרישה ע"ש ודוק והוא נגד דברי רש"י שמפרש בהדיא לקמן בע"ב אליבא דחכמים בד' עביד פרישה אלא כיון שלא ניתנה תורה עד יום השבת בבוקר ואית להו ג"כ בהשכמה עלה והוי מיום ד' בהשכמה עד שבת בבוקר ו' עונות אמנם כד דייקת שפיר משני דהא אנו צריכין לפרש אליבא דחכמים הך קרא דהיו נכונים לג' ימים שהרי הוא ד' ימים דהא גם בליל שבת הוא טמא ואם נאמר שהוא חוץ מיום הפרישה הרי ביום שבת הוא טהור אלא ודאי שהם מפרשים שלשת ימים היינו ימים שלימים מעת לעת והיינו דאמר להו בהשכמה בד' שיהיו נכונים לשלשה מעל"ע זהו לחכמים דאית להו דתליא בעונות ובהשכמה עלה אבל לפי ס"ד דמשנה אתיא כר' ישמעאל ולא תלי בעונות ואף אם שמשה ביום ד'