לשון הזהב שבת קפ

וגם שאר דוחקים הנופלים על פי' תוס' כמו שנבאר אלא שהתוס' נאדו מפירש"י משום קושית שכתבו בסוף אמנם לפי מה שנבאר בעזה"י פירש"י על נכון מכל הדיקדוקים וקו' פירש"י יותר מתבאר לפשט הגמ' ודוק:

בגמ' והאיכא מקום קרנות הוא תמוה לפירש"י כמ"ש התוס' לבסוף אף שרש"י לפי פשוטו רוצה לפרש שר"ל לצד הקרן הוא דחוק ורחוק וגם מאי שמתרץ גמ' בממלא את הקרנות הוא תמוה מאד לפירש"י כמו שכתבתי במשנה ולפי' תוס' ניחא וכן מאי שפי' רש"י כאן פי' אחר מהמשנה הוא תמוה כמו שכתבנו הכל במשנה וע"ש גם מה שפירשתי ותרצתי הכל על נכון בס"ד:

אמנם כאן נ"ל לפרש עוד פי' יותר קרוב לפשוטו לבאר הכל בדרך יותר נכון והוא דבאמת המקשה ודאי הוי מפרש כפירש"י במשנה ועל זה סמך בנינו להקשות ולכך פירש"י כן במשנה כדרכו בכל הש"ס דפי' לפי סברת המקשה קודם מסקנא והוא שלא יכול להקשות כפשוטו דילמא בין ערוגות וזורע רק בט' ומחצה בכל רוח ובהכי מיירי משנתינו נוכל לומר בשביל הכי לא פי' רב כן דהוא מפרש על ד' רוחות הערוגה היינו בכל הרוח הוא ממלא חדא דכן משמע הלשון וגם מדלא קבע גבול אע"ג שרש"י מבארו וכמ"ש אני י"ל דדחיק לו לרב לפרש כן אע"ג דהמפרש במשנה רוצה לומר רק גרעין אחד בכל רוח ג"כ ניחא הלשון ה' זרעונין היינו גרעין או לכל רוח הוא ממלא כמ"ש רש"י אבל לומר דזורע דוקא חצי הרוח אינו במשמע הלשון על ד' רוחות סתמא לכך השכיל להקשות והאיכא מקום קרנות ר"ל שבמקום הקרנות ממש ודאי אינו יכול לזרוע כמ"ש רש"י משום דזרע מה שיזרע בקרן יהא מעורב עם זרע הרוח אחר בלי היכר ואפ"ה נקיט סתמא ד' רוחות וע"כ משום שסמוך על סתם דלא ליהוי כלאים בלי היכר א"כ ה"נ י"ל דזורע רק בט' ומחצה ונקט סתמא משום דאם הוי בין ערוגות ע"כ מניח השיעור כמו א' באמצע ומנ"ל בחורבה שנינו וע"ז משני שפיר תי' ראשון דרב מוקי בממלא את הקרנות ולעולם לשון רוחות הוא דוקא דב' רוחות הוא ממלא וב' רוחות גרעין ג"כ א"ש דה' זרעונין הוי כך או גרעין א' או ממלא את הרוח אבל לזרוע חצי רוח אינו במשמע וע"ז מקשה אמשנה גופא למה לי' למלאות רק ב' רוחות ולעשות חורבה סביבה הרי טוב יותר ליזרע גם מאבראי סביבה ולא לימלא מגואי רק חצי הרוח בכל רוח וליזרע לפ"ז בתוכה טפי וגם סביביו ולכך הדר בי' מתי' ראשון ותי' תי' אחר דגזרינן שמא ימלא ולפ"ז שפיר מתפרש טפי כפירש"י דזורע כל הרוח לבר מקרן לבד די"ל דשם לא גזרינן כיון שהוא בערוגה עצמה ונמצא קיים פירש"י אף לפי המסקנא אף שיכול לזרוע ג"כ כמ"ש רש"י בממלא את הקרנות הכי עדיף טפי ודאי שזורע כל הד' רוחות וגם הוא רבותא טפי ומש"ה לא תני ט' זרעונין כמו שכתבתי לפירש"י במשנה וכן לשמואל כשאינה בין ערוגות קיים פירש"י וכמ"ש במשנה ודוק:

ודאי לפי' זה שכתבתי היינו יכולין לומר אף ראש תור שכ' רש"י במשנה לפי פשוטו דוקא שיש היכר ואף דמסיק אין ראש תור בערוגה י"ל דרש"י פי' במשנה רק לפי ס"ד דמקשה ואז לא הוי ס"ד דאין ר"ת בערוגה ובמסקנא י"ל דפי' כפירש"י הכא דזורע ב' רוחות וכן לשמואל זורע רק חצי הרוח אלא דבאמת פירש"י קיים אף בר"ת כמ"ש דמיירי באין שום היכר אלא שהוא שדה בפ"ע ובזה קאמר אין ר"ת בערוגה והוא מוכרח בגמ' כמו שנבאר אבל ביש היכר ודאי שרי אף בערוגה כמו שמוכרח לפירש"י בגמ' כמה פעמים כמו שנבאר בעזה"י וא"כ למה נדחה פירש"י מהמסקנא כיון שהוא קיים אליבא דמסקנא ג"כ ודוק:

נלאיתי לכתוב יותר מה שחדשתי ת"ל במסכת כולה עד גמירא וכן הרבה מסכתות שלמדתי בישיבת תלמידים מחמת עול ציבור כי יבאו אלי לדרוש את משפטם וגם שאר צרכי ציבור ועול תלמידים שהעמדתי ת"ל רוב האומרים כלה דבר יום ביומו ולא כתבתי אלא מעט לעת הפנוי:

אמנם עתה בשנת תקו"ם תרחם ציון כאשר ניטלה הוד תפארת דתה"ק. וידידי אוה"נ צמיד לבי החסיד המנוח מוהר"ר אלימלך זצלה"ה זי"ע ועכי"א נסתלק ועלה למרום. וארא כי הגלות מתגברת עלינו והתורה נתמעטת בכל יום ויום בעוה"ר. קבלתי עלי כל מה שיעלה על רעיוני הן בהקיץ. הן בשינה. אכתוב על הנייר שיהי' לזכרון לדורי דורות. ומן השמים יעזרינו לגמור על מסכת זו ועל שאר המסכתות ויגדל תורה ויאדיר בב"א:

דף פה ברש"י בד"ה והאיכא מקום קרנות וכו' עד ואין צריך להמשיכן אלא טפח עיין בתוס' בסוף שהקשה עליו קושיא חמורה ול"נ שכוונת רש"י במ"ש אלא טפח היינו שיהא רק טפח יותר רחוק על שני טפחים של גבולים והיינו שימשיך בכל צד טפח וחצי חומש מהמחצה ויזרע רק ב' טפחים פחות חצי חומש ועוד כדי שיהי' הפרש ג"ט והכי דייק לישנא דרש"י שכ' הפרש טפח ודוק ועפ"ז מתפרש ג"כ לישנא דקרנות מה שהקשו התוס' כיון שאינו זורע אלא סמוך לקרן ואע"ג שאינו קרן ממש הא קאמר מקום קרנות וגם שאר קושיות התוס' נבאר בעזה"י שפירש"י הוא נכון לכן נבאר קודם כל שיטת רש"י:

בד"ה בממלא את הקרנות וכו' הוא תמוה כמ"ש כבר אמנם כעת נ"ל לפרש קרוב לפשוטו לתרץ הכל ויתו' גם ק' התוס' מה שמקשה הגמ':

ע"ב בגמ' ולא יהא אלא ראש תור מאי ר"ת הוא כאן וגם הגמ' סותר את עצמו דמעיקרא הקשה והאיכא מקום קרנות משמע דכל הרוח אסור הלא לפי ס"ד אף כל הרוח מותר משום ר"ת ולהיפך ה"ל לאקשוי מעיקרא מר"ת ואח"כ מן מקום קרנות לכן נלע"ד שבמשנה פירש"י שממלא כל הד' רוחות היינו או לפי ס"ד שיש ר"ת בערוגה או אף לפי המסקנא לר' יוחנן לפי' א' ברש"י שם והוא הנראה יותר וגם לרבינא אליבא דר"י שאמר אם היו זרועין שתי זורעין ערב אלמא מהני היכר בערוגה עצמה מכ"ש מן ערוגה לערוגה ותדע שרש"י מביא ראי' מראש תור אמנם פה אליבא דרב התרצן ידע האמת שאין ר"ת בערוגה לכך אוקים המשנה בממלא את הקרנות כמ"ש רש"י שממלא ב' רוחות עם הקרנות ע"ש וע"ז הקשה שפיר כיון שממלא את הקרנות ואינו זורע רק ב' רוחות א"כ יכול לזרוע את כל הערוגות שסביב