לשון הזהב שבת קעח

כפולים שכתובין לעיל בתחלת דבריו ועליו הוא דן אמנם המה דברים מה שצריכין פה טובא להוכחתו שהרי הקשה על המפרש דא"כ ליזרע ט' וכו' וזה על פירושו נמי קשה על הקרא ותנא למה לא תנא רבותא טפי דזורע ט' זרעונין ולא לימלי את כל רוחות ע"ז פי' דזה רבותא טפי דט' אם הוא מרחיק כשיעור כבר נשמע מאחת באמצע אבל מזה שממלא את כל הרוח בה' זרעונין נשמע דין חדש דברוחות שרי אפי' אינו מרחיק וזה שסיים במתק לשונו הילכך ר"ל משום זאת הקושיא י"ל טפי דלכל רוח הוא ממלא ותו לא קשה דליזרע ט' ולא לימלי דקמ"ל זה ואפי' אין בין זרע וכו' ודוק:

ובזה מתרץ ומדחה ג"כ פי' התוס' שזורע טפח וג' חומשין לכל צד אבל בזה ממילא מודחה דגם על פי' זה קשה ליזרע ט' ולא לימלי טפח וג"ח רק גרעין א' והוי רבותא טפי ותו לא שייך תירץ זה אבל לפירש"י וזה נמי מדוקדק טפי בלשונו אחר שדחה פי' המפרש שאינו זורע רק גרעין א' לכל רוח רצה לדחות גם פי' תוס' כתב הילכך ר"ל מחמת זאת הקושיא ע"כ צ"ל דלכל רוח הוא ממלא ולאפוקי אף פתות מעט כפי' התוס' דאז אם ממלא כל הרוח תו לק"מ דקמ"ל אפי' א"ב זרע וכו' אבל לשאר פירושים קשה לדוכתי' ליזרע ט' וא"כ ע"כ ל"ל אלא לכל רוח ממלא ודוק:

ולפי' התוס' נשארה באמת הקושיא ליזרע כמ"ש תוס' באמת זאת הקושיא ליזרע ט' כיון דלפירושם לא הוי רבותא בד' טפי אבל לרש"י לק"מ וכן שאר הקושיות שהקשו שם בתוס' בד"ה וקים להו לא קשה כלום לפי' רש"י וכמו שבארתי דמקרא ג"כ מוכח דמיירי דוקא בממלא את הרוח כמו שמוכיח רש"י מהמשנה וא"כ ע"כ בערוגה ו' דווקא מיירי שיהא רחוק מאמצעית ג' דוק ותשכח שלק"מ כל קושיתם לפירש"י ולא הקשו אלא לשיטתם א"כ לפירש"י ניחא טפי ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא טובא לפירש"י שפי' דלא כחד בגמ' דלרב הא אוקמה בממלא את הקרנות ולא כפירושו כמו שפי' רש"י שם ולשמואל הא אוקמה בנוטה שורה זו וכו' ואין ממלא אפי' חצי רוח ע"ש וגם להיפך בגמ' קשה ארש"י למה פירש דרך אחר לרב למה לא כמו שפי' במשנה ג"כ א"ש שהוא דוקא בחורבה ואי משום לשון ממלא את הקרנות כמ"ש המהרש"א דהל"ל בממלא את כל הרוח א"כ על הגמ' גופא קשה למה נאיד מפירוש זה ולימא בממלא את רוחות וגם להיפך קשה למה לא פי' גם במשנה כן שממלא את הקרנות ואם נאמר שא"כ קשה ליזרע ט' כמ"ש לעיל א"כ איך מפרש בגמ' ואם נאמר דרש"י פי' כן לס"ד כדרכו אין זה נוגע לקושיא ותירוצו שם:

ולכאורה נ"ל לפרש דרש"י פי' כן אליבא דשמואל דלא גזר שמא ימלא אע"ג דלדידי' לא זורע אלא חצי הרוח היינו כשהיא בין ערוגות אבל כשהיא בחורבה ממלא את כל הרוח ורש"י פי' במשנה לפי פשוטו בערוגה אחת דאטו שמואל דוקא בין הערוגות קאמר הא מתניתן לא אמר אלא דין ערוגה אחת לא אמר אלא לאפוקי מרב דדוקא בחורבה שנינו ואומר דמיירי בין בחורבה ובין בערוגות ולכך נמי לשמואל תני סתם במשנה לד' רוחות ולא קבע מקום לחצי ערוגה דוקא משום דמתניתן מיירי בכל ענין ולא הוצרך למיתני זה דבין ערוגות זורע חצי דשמעינן לי' מאחת באמצע לכך תני סתמא דאם הוא ערוגה א' זורע את כל הרוח ואם בין ערוגות זורע בט' וחצי לכל רוח לרש"י במשנה פירוש לפי פשוטו בערוגה א' לכך פירש דממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן גרעין א' וכן לרב לפי ס"ד דמקשה נמי פי' רש"י כן דע"כ המקשן שהקשה והאיכא מקום קרנות נמי פי' כן דאל"ה למה הוצרך לתרץ בממלא את הקרנות אם גם המקשה פי' כן אלא ודאי שהמקשה נמי הי' מפרש כפירש"י אלא להמסקנא דגזר רב אפי' בזורע חצי שורה שמא ימלא את הקרנות כ"ש אם יזרע בכה"ג דגזרינן שמא ימלא את הגרעין א' גם בקרן אע"ג דכ' רש"י לקמן באותה ערוגה עצמו לא גזרינן והוא ודאי מוכרח דאל"ה היכי שרי לרב לזרוע ה' זרעונין נגזור שמא לא ירחיק כשיעור אלא ע"כ דלא גזרינן באותה ערוגה היינו במקום שהצריכו להרחיק ג"ט לא גזרינן אבל ברוחות היכי שממלא את כל הרוח רק גרעין א' בקרן אסור ודאי גזרינן שמא לא ידקדק ויזרע אף זה הגרעין לרב שגוזר מערוגה אחרת אף בהרחקה כ"ש שגזרינן שמא לא ידקדק בקרן בגרעין א' תדע שאף תוס' כתבו בכה"ג לגזור שמא לא ידקדק לכ"ע לכך הוצרך לאוקמה אליבא דרב כפירש"י שם שזורע כל שתי רוחות ובשתי רוחות זורע גרעין א' ודוק:

וא"ל מי הכריחו לרש"י לסברא זו ולפרש אליבא דרב נימא דבערוגה אחת לא גזר רב אף בכה"ג ואי משום דיקדוק המהרש"א מלשון קרנות קשה אגמ' גופא כמ"ש לעיל וגם אינו דיקדוק לפירש"י שהרי רש"י פי' והאיכא מקום קרנות הנאמר בגמ' היינו חצי הרוח לבד מקרן וע"כ היינו לצד הקרן א"כ שפיר שייך הל' התי' היפך מקושיא בממלא את הקרנות שזורע זה חצי הרוח שהקשה להניח ותימה על המהרש"א שכתב זה לדיקדוק לפירוש רש"י:

אמנם כד דייקת שמהכרח רב פירש"י כן שראה בגמ' והוא שקשה קושיא עצומה מאי שמשני בממלא את הקרנות מאי זה תירץ הלא גם המקשה ידע שממלא את כל הרוח כמו שפירש ומכריח במשנה אלא שהקשה מנ"ל שדוקא בחורבה שנינו הא יכול לזרוע אף בין ערוגות ולהניח מקום הקרנות ומאי זה משני בממלא וכו' ומקשה עוד הפעם קושיתו הלא עיקר התי' דרב אסר בחצי שורה בין ערוגות דגזרינן שמא ימלא לתרץ כן תכף ומאי זה תי' בממלא וכו' לכך הוצרך רש"י לפרש דרב פי' פירוש אחר במשנה בזה אוקימתא דממלא את הקרנות ומתורץ הכל ומתפרש הסוגיא היטב והוא שלא הי' יכול לתרץ תכף דרב גזר שמא ימלא א"כ היכי שרי למלא את כל הד' רוחות במשנה ולהניח רק גרעין א' בקרן ולא גזרינן לכך התחיל להניח דרב אינו מפרש המשנה כן אלא שמפרש בממלא את הקרנות ולא שייך גזירה וא"כ שפיר נוכל לפרש משום גזירה והמקשן השני לא הבין או שהוא תירץ אחד ומפרש היטב אחר שהניח דרב לא מפרש כפירש"י וא"כ לא שייך הגזירה במשנה שוב לא קשה וליזרע וכו' ע"ז שוב י"ל גזרינן שמא ימלא וכו':