לשון הזהב שבת קעז

אבל לא בערוגה עצמה הוי עירבוב תדע דאפי' במרחיק שיעור יניקה צריך קרא ואל"ה הוי עירבוב וטפי מה' דשרי קרא אף דמרחיק שיעור יניקה הוי עירבוב מכ"ש בהיכר בעלמא ומגדר נמי אין ראי' דשם הוא מחיצה לחלוק לגמרי משא"כ הכא דהוי רק היכר בעלמא אלא דעיקר טעם רש"י משום דס"ל דכלאי זרעים הוי מדרבנן ואם בדאורייתא מהני היכר גדול בדרבנן עכ"פ מהני להיכר בעלמא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולא כדאורייתא ממש לכך כתבו תוס' ומה שפי' הקונטרס שהוא מדרבנן אינו וכו' ולכך שפיר יש לפרש שגם בקרנות מרחיק כשיעור יניקה כדמוכח בגמ' לפי פירושם במקום קרנות לקמן דמשמע שהוא פנוי שלא נראה להם פירש"י לקמן וגם בראש תור לא נראה להם פירש"י ע"ש ושיטת רש"י בראש תור נבאר בגמ' בעזה"י במקומו ודוק:

בא"ד ועוד דהתם בקידושין וכו' עיין במהרש"א שמוחק ועוד משום שלא כתבו טעם אמאי אין נראה אמנם למדתי בישיבה כשיטת מהר"ם כי א"צ טעם שאם מפקינן קרא מפשטי' לשיטת רש"י אין דרך הגמ' שיאמר בלשון דרוש דלא כפשטי' ואדרבא לשיטת מהרש"א לא שייך אין נראה כיון שהוא מוכרח הל"ל ואין לומר אם לא שתאמר משום דתוס' בקידושין מפרשים שם ע"פ שיטת רש"י בכאן אלא דכאן נראה להם דוחק זה הפירוש לכך כתבו אין נראה אבל למה לן למשכוני נפשין לדוחקא ולהגי' מה שא"צ ועוד נ"ל שא"א כלל לפרש כשיטת המהרש"א אפי' אי הוי הגירסא לפנינו בלא ועוד היינו צריכין להגי' ועוד מכ"ש שלא נמחק והוא כי איך אפשר לפרש שהתו' מביאין ראי' מקידושין אהא דפ' כל הבשר דכלאי זרעים היינו זרעים ממש וא"כ מוכח מפ' כל הבשר דהוי דאוריי' מדאמר שתעבתי לך כיון דאתית להך דקדושין משם גופא מוכח דהוי דאורייתא ולמה להו להביא כלל דכל הבשר ואדרבא משם מוכח טפי מדצריך מיעוט בח"ל ש"מ בא"י הוי דאורייתא משא"כ בפ' כל הבשר י"ל שתעבתי לך מדרבנן וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:

וכן באמת מוכרח לפרש לשיטת רש"י והאי דקדושין מפרש שם התוס' בעצמם כשיטת רש"י ע"ש ודוק:

בא"ד י"א דערוגה ו' נפקא לן וכו' והוא תמוה דהא אמר בגמ' וקים להו וכו' לפי' המהרש"א הוא דחוק ולפי פשוטו נראה כפי' מהר"מ אמנם צריך ביאור דמאי הוקשה להם דודאי י"ל דלזה לא צריך אסמכתא בשלמא אה' זרעונין צריך קרא כמ"ש התוס' דלא הוי עירבוב משא"כ אשיעור יניקה וכן דוחק לומר דר"ת פליג אי"א לכן נלע"ד דתוס' הוקשה להם אלשון מנין לערוגה ו' ע"ו וכו' כיון דעיקר אסמכתא לא הוי ע"ז רק לזרוע בערוגה אחת ה' זרעונין ועל השיעור ליכא אסמכתא הל"ל מנין שזורעין ה' זרעונין בערוגה והשיעור ממילא ידענא כיון דלא נפיק מקרא ולפחות הוי לי' למיתני אם הוא כשיעור וגם דין השיעור יניקה והיכר אין שייך לכאן למס' שבת דלא נקט הכא אלא קראי דאסמכתא איידי כמ"ש התוס' ורש"י ריש פרקין והשיעור לא נפיק מאסמכתא ואף את"ל דנקיט לה איידי עכ"פ לשון מנין לערוגה שהיא וע"ו לא שייך ולפחות הוי לי' למיתני מנין שזורעין ה' וכו' בערוגה שהיא וע"ו וכו' דליהוי קאי מנין אה' זרעונין ולא על וע"ו לכך מפרשין דשיעורא דיניקה ג"כ נפיק מאסמכתא וכן לרש"י דינא דהיכר ג"כ נפיק מקרא כיון דלא שרי אלא ה' זרעונין ואם מרחיק שיעור וזורע מעט הי' יכול לזרוע ט' אלא דמיירי שזורע כל הרוח כמו שמוכיח רש"י מן המשנה כן מוכח מקרא וא"ש טפי לרש"י דמנין קאי ע"ז שהוא קצת חידוש עכ"פ גם על זה ועל שיעור יניקה מלומר שקאי רק על אחת כמו שכתבתי לעיל לפי' תוס' אליבא דרש"י ודוק:

וא"ל באמת למה להתנא אסמכתא לשיעורא כיון דקי"ל השיעור ושפיר נוכל לסמוך ע"ז כדאמר בגמ' י"ל לרש"י צריך קרא על שריותא דהיכר כמ"ש ולתו' צריך קרא דדוקא בו' שרי אבל בפחות מו' כגון הע"ה או פחות שיכול ג"כ לזורע ה' זרעונין אפ"ה אסור משום ערבוביא או גזירה וגם אפי' בוע"ו לא שרי אלא ה' ז' ולא ט' ומשום ערבוביא או משום גזירה כמ"ש התוס' לקמן וגם אע"ג דאיכא קרא צריך קי"ל די"ל דבעינן שיעור יניקה יותר מד' וקרא מיירי בזורע בד' זויות לכך הוצרך קי"ל וממילא מוקמינן קרא בממלא הרוחות וי"ל דהן הן דברי ר"ת לקמן ואצ"ל דפליג דכ' דאי לאו קי"ל לא הוי ה' בכמה ר"ל בכמה ירחיק וכנ"ל ודוק:

ברש"י והמפרש ד' גרעינן טועה וכו' ע"ש ועיין בגמ' ברש"י בד"ה וקים להו לרבנן שכ' ומאלו השנים אנו למידין וכו' עד מדלא קבע מקום לזרע הנזרע וכו' עד אפי' אם בא לזורעה נגד אמצעיתה וכו' עד מיהו הפרש זרעוני ערוגה וכו' משמע לכאורה שהוא מפרש שגם ברוחות זורע זרע אחת להדיא ואין ממלא הרוח גם שם כתב הוכחה אחרת מהכא אבל כד דייקת הוכחה א' ופירוש אחד הוא ומה שלא מפרש כאן פירוש שם סיום הוכחה והוא דהוכחה דכאן היא בנוי' על היסוד המוסד בכל הש"ס דהרחקת זרעים הוא רק ג' טפחים וא"כ שפיר מוכח דממלא כל הרוח ואין מרחיק כלל דאי תנא מקרא מיירי בהרחק ליזרע ד' זרעונין ותו א"צ רש"י יותר לפ' אבל בגמ' קאמר רק ה' בו' לא ינקי ואין מפורש דהוא שיעור ג"ט רק שממילא נלמד מאלו השנים ר"ל מאמצע וברוחות וקשה דלמא הדין עם המפרש שאינו זורע רק גרעין אחד משום הרחקה ובאמת שיעור יניקה יותר מג"ט אף שאינו נוכל לומר מעט יותר וזורע הגרעין סמוך לקרן דא"כ למה אמר ה' בו' לא ינקי הא בפחות נמי לא ינקי וליזרע בקרן ממש לכך כ' רש"י ע"ז מאלו השנים אנו למדין אלא שיש לומר דילמא הרחקה ד' טפחים וחומש כשיעור אלכסון וזורע הך גרעין בקרן ממש וא"ש דוקא ה' בו' לא ינקי ולא פחות וע"ז כ' רש"י שא"ל כן דאם זורע גרעין א' הוי לתנא לקבוע מקום שיזרע דוקא אצל הקרן ממש והיכי נקט סתמא בד' רוחות משמע עכ"פ בכל מקום שירצה מהרוח זורע את הגרעין הזה להמפרש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא להך מפרש ליזרע ט' זרעונין כיון דע"כ אף לדידי' מוכח דזורע את הגרעין אף נגד אמצעית א"כ ע"כ אף לדידי' סגי בג"ט וא"כ קיימת הוכחה שכ' במשנה שממלא את כל הרוח וא"ש הך לישנא שכ' גם שם בזרע אחת שהוא להמפרש וכדי לחזק ההוכחה שטועה ומה שסתם כאן פירש כאן ושניהם צריכין ודוק:

בא"ד הילכך לכל רוח הוא ממלא וכו' ואפי' אין בין זרע וכו' לכאורה הוא תמוה שכל הדברים האלה