לשון הזהב שבת קעו

בשדה אבל בערוגה כולם נראין כשדה אחת וכן בשורה אחת של קשואין וכו' ואין כאן היכר כלל אבל הכא הרי לך היכר גדול א"כ אף בערוגה אחת מהני ותדע שהרי ר' יוחנן מתיר ג"כ בהכיר עיגול אף שאין בין ערוגה לחבירו רק ב' טפחים לרש"י וכן בערוגה עצמו מעיגול לקרנות וכן לרב אשי אם היו זרועין שתי וכו' והא דהוצרך רש"י להביא ממחיצה דכלאי הכרם כיון דליכא הוכחה מיני' להיכר בעלמא ועיקר הוכחה מאי שסיים מראש תור ושתי שורות וכו' הוי לי' להביא רק זה לק"מ שזה עיקר פירושו מכלאי הכרם שהתחיל בו תדע שהרי לא הביא עיגול דר' יוחנן וביותר הך דרב אשי אם היו זרועין שתי' וכו' שהוא ראי' מפורשת לדברי רש"י אלא שרש"י פרשן הוא ובא לפרש שלא יקשה לך היא גופא שהרי משמע פשט דברי הגמ' דבעינן שיעור יניקה שלא יהו יונקין א' מחבירו כמו שאמר ה' בו' לא ינקי מהדדי וא"כ קשה מאי מהני היכר הא עכ"פ ינקי מהדדי והיינו צריכין לדחוק ולפרש פי' אחר כמ"ש התוס' או ישאר קושיא ע"ז כתבו לפרש שבאמת מאי שיונקין מהדדי לא אסור אלא שיעור יניקה הוא במקום שאין היכר שיערו חכמים בשיעור יניקה הוי היכר שכל א' הוא בפ"ע ולא מערבבי והיינו ודאי משום שכמו שיונק מתתאי כל כך מתפשטין העלין מלמעלה ומערבבי לכך אם מרחיק שיעור יניקה תו לא מערבבי תדע שבגמ' מאי שמקשה אשמואל דאמר ערוגה בין הערוגות ומקשה הא מערבבי כיון דאין בין ערוגה לחברתה אלא ב' טפחים פירש"י דעלין מערבבי אלמא דטעם שיעור ג"ט דיניקה היינו משום עירבוב עלין למעלה ולא משום איסור יניקה והא דנקט לשון זה שם נבאר בעזה"י שם וכיון שכן שפיר מהני היכר והביא ראי' גדולה לזו דיניקה לא אסור דאפי' בכלאי הכרם דשם הוא שיעור יניקה ד' אמות מדאורייתא מהני גדר וכו' אע"ג דינקי אלא ע"כ דשיעור יניקה הוא משום היכר וא"כ ה"נ מהני היכר כדתנן ראש תור וכו' והכא אע"ג דאין שדה בפ"ע הרי הוא היכר גדול וכו' כנלע"ד ברור וצלול פשט דברי רש"י כפשוטן והארכתי שהוא הצעה גדולה ועיקר לפירש"י בכל הסוגיא ודוק:

אבל תוס' חולקין על פי' זה דאזלי לשיטתייהו דכלאי זרעים ג"כ מדאורייתא ובעינן היכר גדול טפי כמו שם וגם כתבו דראש תור הוא מחודד והוי היכר ואפ"ה לא מהני בערוגה רק בשדה ובעינן תרווייהו וגם האיכא מקום קרנות לא משמע להו כפירש"י כמ"ש בגמ' וכמו שנבאר בעזה"י לכך פירשו דכאן לא מהני היכר ובעינן הרחקה אף ברוחות כמ"ש בגמ' ובהך דר' יוחנן פירשו שיש הרחקה שלש טפחים בין ערוגה לערוגה אע"ג דמעיגול לקרנות לא הוי הרחקה ואפ"ה שרי גם לפירושם צ"ל דמעיגול לקרנות הוי היכר טפי ומהני כמו ראש תור ובשדה דבהיכר גדול טפי ודאי מודים כמו בכלאי כרם וכן הך דב' שורות הוצרכו לפרש דקשואין ודלועין וכן דלועין ופול המצרי לא הוי כלאים זה בזה ע"ש בגמ' בתו' משום לדידהו לא מהני גם היכר שדה לחוד שבפ"ע רק גם ראש תור אלא שקשה לפירושם הך דרב אשי אם היו זרועין שתי וכו' דהוי ממש כמו הכא בערוגה ואפ"ה הצריכו הרחקה וצ"ל דהוי היכר טפי ודוחק או נ"ל שלא גרסו אותו בגמ' ע"ש אמנם לשיטת רש"י נכון טפי כמו שנבאר גם בגמ' ודוק:

במשנה מנין לערוגה שהיא ו' על ו' וכו' עד זרעה לא נאמר וכו' הא דנקט דוקא זה הלימוד לפירש"י א"ש דאד' רוחות לא צריך לימוד דהוי היכר אלא עיקר לימוד אאחת באמצע דאע"ג דלא ינקי ה"א דהוי עירוב כמ"ש התוס' לקמן בד"ה וקי"ל דעיקר לימוד דאם מרחיק שיעור יניקה שרי ולפירש"י לא קאי אלא אאמצע ובקרא כתיב ד' ואזה לא צריך לימוד לכך מדייק זרעה לא נאמר וכו' והוי ה' ומוכח אחת באמצע וזה עיקר לימוד ודוק:

ברש"י ואחת באמצע גרעין א' אע"ג דבמשנה נקט סתמא ואין שוין דבד' רוחות ממלא כל הרוח ובאמצע הוא גרעון א' לק"מ דשם נקט ד' רוחות משמע כל שנקרא רוח אבל אמצע לא נקרא אלא נקודה אמצעית השוה לכל צד ואם זורע עוד גרעין לא יהי' אמצע ממש ודוק:

עיין במהר"מ שהקשה הא גם באמצע יכול לזרוע שורה שלימה ממעלה למטה ר"ל כזה **ציור בספר** דאע"ג שמקורב למעלה ולמטה ל"ל בה כיון דאיכא היכר שהם זרועות צפון ודרום וזו מזרח ומערב כמ"ש רש"י בהצדדין ולשורת הצדדין הוא מרוחק ג"ט כן הוא תורף דבריו כי בדפוס הוא מוטעה ויותר נ"ל דהזרעוני אמצעי יכול לזרוע באורך וברוחב לפירש"י כזה **ציור בספר** וג"כ איכא היכר ושיעור והוא קושיא חזקה ומה שתי' מהר"מ כסברת התוס' דלקמן הוא תמוה דע"כ רש"י לא ס"ל סברא זו שהרי הקשה אמפרש דליזרע ט' זרעונין ודוק אמנם כד דייקת לק"מ שהרי רש"י מפרש לעיל ברוחות זורע עד סמוך לקרן וע"כ צ"ל דבקרן גופא ודאי אסור והיינו משום שאותו גרעון שבקרן ממין אחר אתה יכול לצרפו לאיזה רוח שתרצה וא"כ יהא שני מינין בשורה אחת סמוך ממש בלי היכר ובלי הרחקה א"כ ה"נ אם יזרע עד למעלה ולמטה או אף סמוך אותו גרעון שלמעלה ולמטה נגד אותו שורה מצטרף עם אותו שורה והוי ב' מינים בשורה אחת בלי הרחקה הראוי ובאמת אם לא יזרע זה הגרעין באמצע בכל רוח יכול לזרוע כך אלא רש"י מפרש המשנה והמשנה נקט סתמא משמע שזורע כל הרוח אף באמצע כמו שמוכיח רש"י בגמ' בד"ה קי"ל וא"כ ע"כ צריך לפרש דאחת באמצע דנקט היינו גרעין אחד ולא מין אחד תדע דלרש"י מדינא שרי ט' זרעונין אלא דהמשנה לא מיירי רק בממלא כל הרוח וכן הכא ודוק:

בתוס' בד"ה מנין לערוגה וכו' עד ומה שפי' הקונט' וכו' לישנא דומה משמע שמקושר עם הקודם ונ"ל לפרש שהתוס' כ' לעיל שזורע באמצע הרוח והיינו לא כל הרוח כמ"ש רש"י אלא באמצע טפח וג' חומשין כמ"ש התוס' לקמן וע"כ צ"ל דהתוס' לא ס"ל כמ"ש רש"י דשרי למלא את כל הרוח כיון דאיכא היכר והיינו ודאי משום דאינו היכר כל כך כמו ראש תור דראש תור היינו משולש וקיימא החוד של קרן נגד שורה שוה משא"כ לרש"י כמו שנבאר בעזה"י וגם ראש תור הוא עיקר ההיכר מפני שנראה סוף שדה אחר ולא הוי כלל מזה השדה ולא הוי עירבוב כלל וגם לחד מ"ד אין ראש תור בערוגה אפי' למ"ד יש ראש תור בערוגה היינו מערוגה לערוגה