לשון הזהב שבת קעד

כלי עץ אינו מקבל טומאת מת כלל מדאורייתא וגם בר מן דין לא משכחת כלל טומאה בפשוטי כלי עץ במדין דהא אינו מקבל שום טומאת מגע רק בזב טמא מדרס וגוים אין מטמאין בזיבה מדאורייתא וא"כ לא משכחת כלל טהרה אפשוטי כלי עץ בקרא:

אמנם סברת התוס' הוא קיים אליבא דאמת דנפקא לן מק"ו דהכא דכל פשוטי כלי עץ המיוחד למדרס מקבל טומאת מת ושאר טומאות א"כ שפיר נפקא לן מכל כלי עץ דקאי אף אכלי עץ הפשוטין שמיוחדין למדרס ונטמאו במת או שאר טומאת במדין שיתחטאו אבל רש"י הלא כתב זה לפרש דברי המקשה ומקשה שפיר היכי קאמר מפץ שטמא בזב א"ד שיטמא במת משמע אף שאם אין טמא במת טמא בזב וקשה אם אין טמא במת ושאר טומאת אין טמא ג"כ בזב דהא אם אין טמא במת ושאר טומאות אין לו טהרה במקוה מזב שאינו בכלל כל כלי עץ תתחטאו וכיון שאין לו טהרה במקוה אין טמא מדרס הזב ומנין לו ק"ו למת ושפיר פירש"י לפי ס"ד הזה אין לו שום קרא לטהרה במקוה אבל לפי דמשני יש במינו וכן לתי' רבא והוי ק"ו שפיר אף לטמא מת במפץ שפיר אמרו בב"ק ובסוכה שיש לו טהרה במקוה ושייך בי' טומאת ערב וז' ודוק היטב כי הוא נכון מאד לענ"ד:

בא"ד ואור"ת דהכא במפץ של שיפה וגמי וכו' לכאורה הוא תמוה מנ"ל להקשות הכא דילמא מיירי בשל עץ והוא מוכרח שהרי שם בב"ק מקשה וקמייתי לטומאת ערב וז' והיינו בשל עץ כמ"ש התוס' לקמן ושם וא"כ מנ"ל להקשות הכא וגם שם בב"ק קשה להיפך מנ"ל להקשות דילמא מיירי רק בשיפה וגמי ועיין בתוס' לקמן בד"ה והא לית להו טהרה במקוה ונלע"ד לבאר דלתי' הראשון שכ' שם דהאי ק"ו אהני נמי לפשוטי כלי עץ והיינו ודאי להך תירוצא ס"ל להתוס' דלשון מפץ לא משמע כלל של עץ דלא מיקרי מפץ אלא של שיפה וגמי וא"כ לק"מ כאן דמקשה שפיר אלא שם מקשה משום דהאי ק"ו אהני ג"כ לפשוטי כלי עץ אלא שצריך פירוש דקשה מנ"ל להקשות שם דילמא באמת לא אהני לפכ"ע לטומאת מת דאמרי' דיו כיון דלא הוזכר בברייתא אמנם פירושם גלוי דלזה כ' רש"י ותוס' דמק"ו דהכא קי"ל בכל דוכתא כל המטמא מדרס טמא מת ואם נאמר דפכ"ע אינו טמא מת ומדרס ודאי טמא מכ"ש לפי' התוס' דהא יש לו טהרה במקוה ודאי טמא מדרס ע"כ דג"כ טמא מת מהאי ק"ו וקשה נימא דיו והוא מרומז בדברי התוס' הנ"ל שכ' אהני ג"כ לפכ"ע דטמאים במת וכו' ר"ל דע"כ טמאים במת מהאי כללא דכל המטמא וכו' אכן לתירוצם השני שם דמיירי בכל מפצים ע"ש קשה בשלמא שם מקשה שפיר ג"כ מהאי כללא אלא דכאן קשה מנ"ל להקשות דילמא מיירי רק במפץ פכ"ע דמיקרי ג"כ מפץ ודוחק לומר משום דנקט סתמא דהא נקט שטמא בזב ושל שיפה אינו טמא מדרס משום שאין לו טהרה במקוה ומהאי כללא דכל המטמא מדרס טמת מת לא מוכח כלל דהא להך סברא אף מדרס אינו טמא וצ"ל דע"כ מוכח שפיר שמיירי ג"כ בשיפה וגמי עפמ"ש התוס' בד"ה מה פכין קטנים וכו' ע"ש ואי מיירי רק בפכ"ע קשה למה נקט פכין קטנים דעדיין איכא למיפרך שכן מטמא מאויר וצ"ל כלים יוכיחו וא"כ מכלים לחוד נמי יליף וא"ל שנעשה אב הטומאה דהא ג"כ פכ"ע נעשה אב הטומאה לשיטת התוס' כמ"ש גם המהרש"א בתוס' שם אלא ע"כ דמיירי גם בשל שיפה וגמי שאין נעשה אב הטומאה והוצרך לומר פכין קטנים משום שיפה וגמי ודוק:

בא"ד כדפי' לעיל בפ' במה אשה וכו' עיין במהרש"א ונעלם ממנו דברי התוס' בהך פ' ב"א בדף ס"ו ע"א בד"ה כוורת שהקשו כיון דלא חזי לישיבה וכו' ותירצו א"נ הך טומאה דרבנן היא וכך נמי בשיפה וגמי דמ"ש ואף לתירוצם הראשון הוא דוקא גבי קש ולא שיפה ובמדרס ודאי טמא כמ"ש שם והוא מוכרח דהא גבי מדרס לא כתיב שום מין רק כל המשכב משא"כ גבי שאר טומאות כתיבי בפירוש איזה מינין טמאים בגד ועור וכו' ולא שאר מינין וק"ל:

ומ"ש דהא יש להם שאר טומאות במיוחד למדרס לא ידעתי קושיתו שהרי כתבו לבד מטומאת מדרס ר"ל מהמיוחד למדרס ודאי יש לו ג"כ שאר טומאות מק"ו דהכא ותוס' כ' לפי ס"ד דקאמר מפץ במת מנין ומ"ש דאין לו שום טומאה היינו ודאי אם אינו מיוחד למדרס אין לו שום טומאה ר"ל לא מת ושרץ ומגע נבילה וזב וכיוצא וק"ל ע"ב בגמ' ודין הוא וכו' י"ל נימא איפכא לטהר מפץ בזב מק"ו וא"ל לחומרא מקשינן דלא שייך חומרא בטומאה לשרוף תרומה וקדשים ועכ"פ נאמר כיון דאיכא למימר הכי והכי כל חד תיקום אדוכתי' וא"ל משום דכתיב כל המשכב דמשמע הכל הא ממעטינן גם כ"ח וכל דל"ל טהרה במקוה וצ"ל משום דכ"ח וכיוצא הוי כאלו כתיב בפירוש דכתיב משכבו משא"כ מפץ הוא ע"כ בכלל כל המשכב אע"פ שאינו דומה ממש כדאמרינן בסמוך משא"כ במת דלא כתיב שום מיעוט בשיפה וגמי רק שאין כתיב ושפיר דרשינן ק"ו וכן פכ"ע אע"ג דדרשינן דומיא דשק היינו באינו מיוחד למדרס דודאי קרא לא מיירי במיוחד למדרס כיון דפירש המינין ובמיוחד למדרס הכל טמא מדרס עכ"פ וא"כ שפיר דרשינן ק"ו לטמא את המיוחד למדרס ומוקמינן קרא באין מיוחד משא"כ להיפך לא דרשינן להוציא קרא דכל המשכב ממשמעותי' ודוק:

ברש"י בד"ה מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וכו' עד ובהיסט נמי לא מטמא וכו' והוא תימה גדולה שהוא נגד ברייתא מפורשת בריש נדה כמ"ש רש"י בעצמו לפרש שם ונלע"ד לתרץ דודאי מסברא אין לטהר די"ל דמיקרי בא לכלל מגע שעומד להפתח ולכך קתני בברייתא שטמא אלא דלרבא כתב כאן רש"י שפיר דע"כ רבא אית ליה כן דפי' התוס' דחוק מאד והיינו שמוכח מקרא זה דרבא דטהור בהיסט דכמו שמוכיח רבא דמדרסו טהור מי לא עסקינן וכו' מכ"ש מוכח מזה הלימוד דהיסטו טהור דאי הסיטו טמא פשיטא דקשה מי לא עסקינן שהסיטן נדה אלא ודאי דזה לא מיקרי בא לכלל מגע לכך הסיטו טהור ודוק:

אלא שעדיין אין מתורץ הברייתא שם וגם איך יפלוג רבא אברייתא דשם אמנם גם זה נ"ל לתרץ דהנה גם כאן קשה איך פליג רבא אחזקי' וגם אבריית' דתנא דבי ר' ישמעאל לעיל דילפי ממשכבו וצ"ל משום דרבא לית ליה התירוץ דלעיל יש במינו והוקשה לו הברייתא דמפץ