לשון הזהב שבת קעג

דמשרץ גופא הוי נפיק משמשין דהא כל חרם לא מיותר כמ"ש התוס' לעיל וע"כ מפרשין גם כאן ולוקשה לנבילה דדמיא טפי וע"כ כ' שפיר אמאי דהוקשה למת וכ"כ ולמ"ש אני ליישב פירש"י דג"כ ס"ל דלרבנן נפיק משמשין מכל חרם ע"כ צ"ל גם לרש"י כן דמ"ש לא צריך לאקושי לשרץ היינו לענין ע"ז ודמיא לנבילה ודוק:

בתוס' בד"ה ור"א וכו' ע"ש עד סופו ותורף דבריהם דע"כ א' לא גרסינן או דהא איתקש לשרץ או הך קושיא ור"ע למ"ה וכו' וא"כ נשאר דברי רש"י תמוה דגרס שניהם שכ' למשמשי' תירוצא היא ונ"ל לקיים שניהם כמ"ש לעיל דגמ' מקשה ור"ע למ"ה איתקש לשרץ ר"ל ליקש הך היקשא לנבילה כמ"ש המהרש"א לעיל ומשני למשמשי' ר"ל להפיק משמשי' מכל חרם כמ"ש אני בתי' דהכא ודאי י"ל כן דהכא לא קשה לרבנן רק לר"ע ואפשר דהתוס' נאדו מזה משום דלעיל ע"כ אין הפי' כן דא"כ לוקשה גם לרבנן כמ"ש לעיל בדברי התוס' אם כן גם כאן אין הפי' כן וגם משום דאם רצה להקשות כן קשה גם מהכא לוקשה לעיל לרבה לרבנן כן:

אמנם אינו קושיא דהא כדאיתא והא כדאי' והא דלא מקשה לרבה כן אליבא דרבנן היינו משום דרצה להקשות אליבא דר"ע דיותר קשה ל"ל כלל היקשא דשרץ וכיון דמשני למשמשין תו לא קשה גם לרבנן וכמ"ש משא"כ לר"א לא קשה אלא לר"ע לוקשה היקשא דשרץ לנבילה מקשה הכא ודוק ואין צריך למחוק הגירסא בשביל זה ודוק:

דף פג ע"ב במשנה מנין לספינה וכו' והגמ' שעלה כולו עד ברייתא ג' עגלות עם כל התוס' שעליהם ועם פסקי הרמב"ם שבהם התמוהין בארתי הכל בקונטרס דרשות בדרוש בפ"ע בדרושי כל משניות דמנין שכתבתי שם וכן המימרא דת"ר מדרס כלי חרס טהור עם סוגיא דגמ' הנאמר עלה שהוא מאד תמוה בארתי בע"ה הכל בקונטרס הדרושים באורך בטוב טעם קרוב לאמת והרוצה לעמוד עליהם יעיין שם:

דף פד ע"א אך זה אמרתי לפרש לפי פשוטו כאן הא דמייתי ג' תיבות הן וביותר תמוה שכ' התוס' ואי משום דהיא סיפא דג' עגלות וכו' מה זה תירץ משום שהיא סיפא כיון שהוא בבא בפ"ע ואין שייך כלל לעיל ונלע"ד דעיקר הוכחתו מג' תיבות ואעפ"כ צריך לאתוי דר' יוחנן ע"פ מ"ש התוס' לעיל בד"ה ולחנניא נר' לר"י אפי' יש בה מ' סאה והוא מוכרח דאל"ה ודאי טמא בלא"ה וא"כ קשה היכי מוכח מעגלה של אבנים דילמא מיירי שאין בה מ' סאה לכך מייתי הך דג' תיבות דקתני בה הבאה במדה טהורה מכלום ואי איתא דהך עגלה מיירי דוקא באין בה א"כ משכחת ד' עגלות דליחשוב נמי הבאה במדה כמו בתיבה וש"ת הא הוי דין א' דאף של אבנים טהורה מכלום כמו הבאה במדה וא"כ ס"ס הוי ג' לכך מייתי אמר ר"י ואם יש בה בית קיבול וכו' וא"א דהבאה במדה טהורה מכלום אף אם יש בה בית קיבול רמונים א"כ הוי ד' עגלות ולמה לא תנא לה גבי עגלו' כמו בתיבות אלא ע"כ דבעגלות אף אם יש בה מ' סאה נמי טמאה משום דמטלטל ע"י שוורים ולא מיתניא הך דבא במדה אלא גבי תיבות שאין עשוי לטלטל אף ע"י שוורים ולכך לא מקשים התוס' אלא אם כן הו"ל לאתוי ג' עריבות ודוק:

ברש"י בד"ה מפץ במת מנין וכו' עד ממגע שרץ וכו' עד מגע במת והוא תמוה כמ"ש המהרש"א ונלע"ד דרש"י נקט לפרש ע"פ סוגיא דב"ק דקאמר ומייתי לה בין לטומאת ערב ובין לטומאת ז' נימא דיו ומשני התם דאפ"ה מוכח שניהם ע"ש לזה בא רש"י לפרש שלא תאמר דקאמר במת דשרץ בלא"ה טמא לכך מוכח שפיר במת דלא נימא דיו משום דמיפרך ק"ו לכך כ' רש"י שאינו כן שבאמת אף ממגע שרץ טהור וכ"ש במת וקאמר מנין אף במת וכ"ש בשרץ וילפינן שניהם כדמשני שם או רש"י בא לפרש משום דמקשה והא לית לי' טהרה במקוה והיינו משום שאין לו שום טומאה אף בשרץ וא"א דדוקא במת בעי מנין אבל בשרץ טמא בלא"ה הוי ליה שפיר טהרה במקוה כמ"ש רש"י לקמן וכמו שנבאר אנן לקמן בעזה"י לכך הקדים רש"י לפרש דאף משרץ טהור ושפיר מקשה וק"ל:

בתוס' בד"ה דל"ל טהרה במקוה וכו' עד כדאמרינן בהעור והרוטב וכו' לכאורה תמוה דהא עיקרה היא בברייתא במס' פסחים פ' א"ע אלא שמייתי לה בהעור והרוטב אמנם בהך ברייתא לא קתני אלא שבטלה מתורת אוכל ולא קתני הך שטמא מדרס אלא אביי מקשה מהך ברייתא בהעור והרוטב א"כ מצינו לאוכלין שמטמא טומאה חמורה משמע דסבירא ליה שמטמא מדרס שפיר מקשים וק"ל:

ועפ"ז נלע"ד לתרץ קושיתם לשיטת רש"י דאליבי' לא שייך תירץ התוס' דהתוס' לשיטתם דפירשו דמיירי במפץ של שיפה וגמי שאין במינם כלל טהרה במקוה ע"כ הא דמשני בגמ' שאני התם הואיל ויש במינו טהרה במקוה צ"ל שיש בגידולי קרקע טהרה במקוה אע"פ שאין מינו ממש א"כ ה"נ לגבי אוכלין אע"פ שאין במינו טהרה במקוה כיון שהוא ג"ק מיקרי יש במינו כמו שיפה וגמי אבל לפירש"י דמפץ היינו של עץ וא"כ שפיר משני דיש במינו ממש בשל עץ טהרה במקוה אבל באוכלין שאין במינו טהרה לא מצינו שיטמא מדרס ונשאר הקושית תוס' לדוכתא:

אמנם עפמ"ש דהקושיא אינו אלא על אביי דהעור והרוטב לק"מ די"ל דאביי ס"ל כרבא דהכא דאית לי' טעמא אחרינא לכ"ח במסקנא דאין טמא מדרס ולא תלי כלל בטהרה במקוה וכן מוכרח בלא"ה לרש"י לקמן כמו שנבאר ודוק:

בתוס' בד"ה מפץ במת מנין פי' בקונטרס וכו' ואין נר' לר"ת וכו' והוא תימה על פירש"י וכן ק' התוס' לקמן בע"ב בד"ה והא לית להו טהרה במקוה הוא קשה על פירש"י דלא שייך תירץ התוס' דלקמן לרש"י כיון דלדידי' אף פשוטי כלי עץ ל"ל טהרה במקוה והאיך אמרו שם לטומאת ערב וז' ונלע"ד לתרץ בטוב טעם דודאי אף לרש"י ס"ל סברת התוס' דאף לפשוטי כלי עץ מצינו לו טהרה בקרא במדין דכתיב כל כלי עץ תתחטאו אלא דלכאורה סברת התוס' אינו דהיכא נוכל לומר דכל כלי עץ קאי גם אפשוטי כלי עץ הא שם לא צוה לטהר אלא מטומאת מת כדמשמע פשטי' דקרא כל הורג נפש ופשוטי