לשון הזהב שבת קסח

מזוזה ואם כן י"ל דהדר משינויא קמא וגם במזוזה הוי למצוה אלא שיש לדחות דומיא דדוכסוסטוס נקט לכך הקשו לימא גם כן בתפילין ועיין סברות אלו בתו' בהקומץ ודוק בתוס' בד"ה הא מורידין עושין אע"ג דפ' והי' רחוק משמע וכו' ע"ש וברש"י פי' לחתוך ממנו יריעה ששמע והי' כתובה וכו' משמע לכאורה שס"ל שכשירה אף שאינה כתובה על קלף אחד או אם תפרה או ודבקה בדבק וא"כ שפיר משכחת אמנם לענ"ד מוכח משמעתין דאסור רק על קלף א' דוקא דהא קי"ל בכל שמעתין דקלף חייב כדי פרשה קטנה לתפילין אע"ג שאין תפילין שלם עדיין שצריך ד' פרשיות רק כיון שראוי על פרשה א' מהם מצניעין כמוהו שראוי לצרף לו עוד ג' פרשיות ואם נאמר שגם מזוזה כשירה על שני קלפים לחייב גם בדוכסוסטוס כדי פרשה קטנה שבמזוזה אלא ודאי שצריך עכ"פ למצוה על קלף א' והיכי קאמר כאן הא מורידין עושין וע"כ צ"ל כפי' התוס' ולכך כתבו התוס' זה כאן שמוכח מכאן ומכאן נ"ל ראי' גדולה לפסק הרמב"ם שפסק והביאה בש"ע שאם כתבה בב' עורות אף שתפרה או דבקה פסול ודלא כפרש"י ותוס' שם בפ' הקומץ ומביאה ב"י בי"ד שכשר ואף רש"י גופא כ' בדף שלאח"ז שאף בב' דפין שראוי לחלוק פסול ומכ"ש בב' עורות וצ"ל שכ' שם גבי להשלים כן רק לפי ה"א שאמר דילמא להשלים אבל למסקנא דהכא ושם דמזוזה הוא ג"כ בפתוחות לא צריך וכן התוס' י"ל כן וגם תוס' גופא כתבו שם במסקנא כמו כאן ושפיר מוכח מראי' שלי שהבאתי מכאן לדברי הרמב"ם שהוא פסול אף דיש לדחות שהוא רק למצוה כיון דלא משכחת ראי' להכשיר בדיעבד מנ"ל לחלק ודוק:

ועפ"ז נ"ל לתרץ קושיא חמורה בתחילת שמעתין דמקשה מברייתא דקתני קלף ג"כ כדי לכתוב מזוזה קשה תיקשי לי' ברייתא גופא דנהי דר"ל דגם מזוזה כשר על הקלף כמו במסקנא דהכא הא ודאי ליכא ה"א שלא יהיו גם תפילין כשירין על הקלף והוי שכיח ושכיח למה לא יתחייב בהכי פרשה קטנה שבתפילין שהוא שיעור קטן אלא ודאי הוי ס"ד משום דבתפילין אינו דבר שלם עדיין שצריך עוד ג' פרשיות ועל ד' פרשיות הוא שיעור גדול לכך משער במזוזה שהוא דבר שלם וחשוב מצניעין כמוהו אבל לפי אמת גם פרשה א' הוי מצניעין כמוהו כיון שנכתב על ד' קלפים א"כ ראוי לא' משא"כ בדוכסוסטוס למזוזה שבעינן על קלף א' ודוק:

וא"כ קשה על רש"י שכ' יריעה של שמע והי' אם שמוע וסתר דברי עצמו במנחות וצ"ל דמשכחת שכתובין בס"ת שמע והיה אם שמוע על יריעה של קלף א' ותולה כל היריעה וסובר שאין בזה בל תוסיף שאין כוונתו רק להב' פרשיות ואף שכ' רש"י שגם על ב' דפין פסול י"ל שכתובין על דף א' ואינו תימה שאין רחוק כ"כ ודוק:

בגמ' השתא דאתית להכי וכו' נ"ל שמש"ה אסיק כן אף שגם לתירץ הראשון לק"מ וגם לפ"ז צריך לכל התירוצים הראשונים ואין נ"מ בתירוצים אלא דמשמע דתפילין חמורין יותר דהא קרי לי' מורידין אף דטעם משום ד' פרשיות והשם קבוע בו מכ"מ משמע שאף דינם חמור ממזוזה:

וגם ממשנה וברייתא מוכח כן דאם איתא דתפילין כשירין אדוכסוסטוס היה לחייב גם בדוכסוסטוס כדי פרשה קטנה ותירץ למצוה הוא דחוק אמנם אם מזוזה כשר אקלף ותפילין פסול אדוכסוסטוס א"ש דקלף הוי שכיח ושכיח אזלינן לחומרא משא"כ בדוכסוסטוס:

או אפשר משום דבזה אשכחן תנא בהדיא ר"מ ושוב לא קשה מכל הברייתות משא"כ בתפילין אדוכסוסטוס לא אשכחן בהדיא תנא דפליג וצריך לכל התירוצים דלעיל ודוק:

ומ"ש בתוס' בד"ה השתא וז"ל והא דתנא לעיל שינה בזה ובזה אתפילין לאו משום דמוכרח דהא י"ל דסבר כר"מ וברייתא כרבנן אלא משום שמצאו כן בפ' הקומץ וי"ל שהוא כמסקנא דשמעתין ואין מקום לפ"ז לק' המהרש"א על התוס' כאן ועל הגמ' דלשם כתבו התוס' שם עיין שם ודוק:

ועיין בר"ן שהביא דברי הרמב"ם שס"ת פסול על הדוכסוסטוס ותמה עליו והוא דהא אסיק בגמ' לתנא דבי מנשה כי תניא ההיא בס"ת דכשר על שלשתן וגם המ"מ אף שהביא ראי' בריש ה' תפילין לדברי הרמב"ם תמה מזה ותי' בדוחק ע"ש וגם הג' מיי' פליג עליו מחמת זה ואני בעניי איני רואה מכאן שום סתירה דהגמ' אמר כן לפי ה"א דמזוזה פסול על הקלף ולא יכול לאוקמא אלא בס"ת דתפילין אגויל ודאי פסולין אבל למסקנא דמזוזה כשר על הקלף יותר מיתוקמא הך ברייתא דתנא דבי מנשה במזוזה כדס"ד מעיקרא ויותר מסתבר דהוא חד לישנא עם הך ברייתא דר"מ וגם מזוזה קולא מכולהו ומסתבר לאוקמא הך ברייתא דמקיל במזוזה מס"ת דחמורה כמו תפילין כמ"ש ס"ת וכן תפילין שבלו וכו' וגם לשון השתא דאתית להכי וכו' משמע ג"כ משום דמסתבר לאוקמא קולא דרב במזוזה מבתפילין וכן נמי קולא דהך ברייתא ואפשר מש"ה נמי אמר השתא דאתית להכי וכו' כדי לאוקמא הך ברייתא במזוזה וגם מנ"ל לאקולי בס"ת כיון במזוזה אשכחן דכשר בכולהו ובס"ת לא אשכחן אלא בגויל וקלף כמ"ש המ"מ ויש לאוקמא הך ברייתא במזוזה אף שלא נאמר להדיא דמזוזה כשר בגויל ומתוס' משמע דפסולה הא כ' הר"ן בעצמו דמוכח מהכא דמזוזה כשר בגויל ובס"ת למסקנא לא אשכחן ואדרבא מוכח במסקנא דלא מקיל אלא במזוזה וגם רב לא אמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף לענין ס"ת מכל הלין טעמי והוכחה שכ' המ"מ נ"ל דדברי הרמב"ם נכונים לדינא וי"ל בס"ת אף בקלפים שלנו היכא שנשאר דוכסוסטוס לגררו היטב ודוק:

דף פ ע"א בגמ' תנא ב' אותיות בדיו וכו' עד בעא רבא אות א' בדיו וכו' ועיין ברש"י שכ' מי מיצטרפי וא"א תיפוק ליה וכו' הך וא"א אין לו חיבור לכאן דגם לעיל ב' אותיות בקולמוס וכו' קשה זה וגם אגמ' בלא פי' שכ' קשה ונ"ל לפרש דלכאורה היינו מפרשים דבעיא היא אם נימא כיון שאין בו שיעור בטל אגב כלי ורש"י כתב דבעיא היא אם מצטרפי והוכיח רש"י דאי אמרת דבעיא היא אם בטל לכלי זה א"א דהא קשיא ליחייב אכלי וע"כ דכלי בטל לזה וא"כ ממ"נ הוא חייב דאם הוא בטל לכלי חייב אכלי ואם הכלי בטל לו למה לא לחייב אדיו אלא ע"כ שבעי' היא אם