לשון הזהב שבת קסב

בא"ד היינו משום שלא נטעה כדרבא וכו' וא"ת גם עכשיו נוכל לטעות דהא אדרבא רבא מוכח כן מהמשנה נהי לדידהו לא הוי הוכחה עכ"פ לטעות נוכל טפי מדהוי נכלל בשאר משקין וצ"ל ולדחוק כמ"ש למעלה בפי' דברי התוס' בתחילתם דסמיך אברייתא דע"פ דצריך רביעית חי ואינהו סברי דליכא מזיגה על חד תלת וא"כ תו ל"ל רביעית לכולם דפחות מרביעית ליכא שום ה"א לאחר מזיגה לפירושם דהשתא וע"כ רביעית לכל א' או שהתנא ידע פי' הברייתא רביעית לכל א' וסמיך אשם ודוק:

בא"ד לא מחייב ברביעית ר"ל אפי' חי שהוא מזוג ג' רביעית לא חייב וצ"ע כמה הוא שיעורו ואמאי לא נקטה וצ"ל בדוחק דהוי שיעורו כמו מזוג דאינך ג' רביעית ודוק וביותר דחוק לפירושם ביין כשר חי ומזוג שוה לענין שבת דודאי אף רביעית מזוג שאין ראוי לבה"מ דליכא שיעורא לפירושם אעפ"כ חייב כיון דמזוג וראוי לשתי' למה יגרע משאר משקין ויותר תמוה ביין פסול יהא מזוג חמור מחי דמזוג חייב עליו ודאי כשאר משקין כיון דלא בעי תיקון וחי בעי יותר וצ"ע:

עיין במהרש"א ומהר"מ שהקשה בא"ד שכ' שלא נטעה כדרבא דהמ"ל כמ"ש לקמן דתני לאשמועינן דאי מיפסל לא חייב וע"ש שתירץ לחדד תלמידים אבל לא באמת כאשר ישפוט עיני המעיין אמנם לק"מ דאיך יעלה על לבינו ששונה שיעור דיין כשר שהוא כולו מיותר כדי שנדע שיין פסול אין שיעורו כן ועדיין לא ידעינן שיעורו ותני יתור להשמיענו ועדיין לא שמעינן הל"ל יין המוציא יין פסול שיעורו בכך בלא"ה אין סוגיא להשמיענו מילתא דל"צ לגופא משום ד"א מכ"ש שגם הד"א אין משמיענו כולו אבל בתר הכי מתרצין שפיר כיון דכבר הוצרך להשמיענו עיקר דינא שיעורו דיין תני לה בהך לישנא דמזיגת הכוס שלא ניפוק מיני' מלשונו טעותא אי הוי תני בלשון יין ברביעית ה"א אף יין פסול והי' נפיק מיניה חורבה מלשונו ושנה הדין בדיקדוק ודוק:

בא"ד והא דלא תני בהדיא וכו' עיין במהרש"א ומהר"מ שהקשו למה לא תירצו אגב אורחא קמ"ל שיעור כוס ברכה ושותא דידהו לא ידענא בשלמא לרבא למד מכאן שיעור כוס ברכה ביין חי דומיא דסיפא דשאר משקין כשימזגנו שפיר מתרצין לעיל אבל לאביי לא מוכח כלל מכאן שיעור כוס ברכה דהא לא הוי דומיא דשאר משקין דהא יין פסול צריך יותר באמת וכן יין מזוג הוי שיעור כוס ברכה בג' רביעית ובשבת חייב ברביעית ואדרבא צ"ל דפשיטא לי' ממקום אחר שיעור כוס ברכה מדתלי בו שיעור שבת כמ"ש למעלה דא"ל דלענין יין חי שפיר נפיק מסיפא דלא שייך מים בכד שהקשה ארבא ז"א חדא דלא הוי משקה יין חי כמ"ש התוס' ועוד דילמא משום חשיבות כוס ברכה לא בעי כשאר משקין דהא אביי ודאי אית לי' הך סברא דחשיב כוס ברכה כמ"ש רש"י ותוס' לעיל וכן כאן בסוף ודוק:

ע"ב בגמ' לימא כתנאי שמן כדי לסוך וכו' עד לא דכ"ע וכו' עד וליתא לדר' ינאי וכו' הוא תמוה מאד כמ"ש מהר"מ ולכאורה הייתי רוצה לפרש כמ"ש מהר"מ שכן מצינו כ"פ סוגיא דש"ס אמנם לא שייך מאי הוי עלה כיון דזה התירץ הוא רק לפי ה"א אם לא הי' ר' ינאי משמיענו אבל כיון שכבר משמיענו ר' ינאי דרשב"א סובר כן וליכא מאן דפליג על ר' ינאי מאי שייך מאי הוי עלה כיון דליכא פלוגתא ול"ל אם הלכה כרשב"א ור' ינאי או כר' נתן דפליג מזה לא תירץ כלום אלא ודאי סומך על הכרעת ר' ינאי א"כ בלאו הך ברייתא הוי ידע זה וגם בתר דמייתי הברייתא נשאר הקושיא אר' ינאי לימא הלכה כרשב"א לכן נ"ל לפרש כל הסוגיא ויתורץ ג"כ קצת ק' התוס' לעיל בד"ה דרשב"א סבר שהוא תמוה ותירוצם דחוק והוא דמתחילה שאמר ר' ינאי אבר קטן של קטן הי' ס"ד שבא לפרש המשנה שסוברת כן וא"כ מנ"ל וצריך לומר דדייק מלשון המשנה דנקט קטן סתם משמע דקאי אתרווייהו וא"כ שפיר מקשה מברייתא דכיון דסתם קטן משמע כר' ינאי למה נקט וקטן ב"י אלא ע"כ דתרי מילי נינהו ומשני דגם זה הלשון משמע כן אלא שר' ינאי לאו מלשון משנה דייק רק שסובר כן לדינא מפרש המשנה כן וא"כ טפי יש לפרש היכי דתנא וקטן שמפרש קטן דרישא מן היכא דנקט סתם קטן ור' ינאי מפרש כן כיון שסובר כן ואהא מקשה לימא כתנאי והוא שכל הפוסקים ראשונים דאדיחוי לא סמכינן דהיינו היכא שמקשה הגמ' מסתם משנה וברייתא ומדחה בשינוי דחוקי אין הלכה כן וא"כ ה"נ עכ"פ חד מינייהו אין הלשון משמע כר' ינאי או המשנה או ברייתא והשתא בתר דמשני שוב לשון המשנה מורה דלא כר' ינאי כמ"ש התוס' בד"ה דרשב"א וא"כ ודאי דלית הילכתא כר' ינאי כיון דסתם משנה וברייתא אין מורה כן ע"כ אמר לימא כתנאי וכיון דמצינו תנא דסובר כן וגם לפי"ז ודאי גם הברייתא סוברת כן ור' ינאי מכריע כחד וגם המשנה יש לפרש כן כמ"ש ר' ינאי והוי הלכה כן ומשני דיש לדחות לומר דאין הלכה כר' ינאי ממשנה וברייתא שהוי דלא כוותי' שאין הלשון מורה כן וא"ת במאי פליגי בהא קמיפלגי וא"כ ליתא לר' ינאי אם נפרש כך וא"ש לשון וליתא היינו ושפיר בעי מאי הוי עלה כיון דסתם משנה מורה דלא כר' ינאי שהרי תנא כלישנא דר"נ וי"ל דלא פליגי כלל בזה וסתם ברייתא משמע דפליגי בזה שהתירוץ ג"כ אינו אלא דיחוי האיך נפסק הלכה ומייתי ראי' דזה לא הוי רק דיחוי דבאמת פליגי בזה ור' ינאי מכריע וגם המשנה יש לפרש כן והלכה כן כר' ינאי ודאי וא"ש גם פסק הרמב"ם שפוסק כר' ינאי ודוק:

דף עח ע"א ברש"י בד"ה רפואתו לא שכיחא וכו' עד וחסין על היין וכו' עד ומיהו לא שכיחא שהרי אף המים ראוי לכך וכו' לכאורה הכא נמי צ"ל שחסין על החלב שראוי לשתי' ועכ"פ דמיו יקרים ממים כמ"ש רש"י ביין דמש"ה רפואתו לא שכיחא הואיל ודמיו של יין יקרים ממים ויכול לעשותו במים וסמיך רש"י אלעיל וכן משמע לעיל שכ' איכא דעביד בחלב אשה ואיכא דעביד ממים ולא חשיב חלב סתם אלא ודאי שעליו נמי חסים שראוי לשתי' ויקרי' משא"כ בחלב אשה שאין ראוי אלא לכך אבל תימה גדולה דלפי פירש"י דמש"ה רפואתו לא שכיח הואיל וחסין עליו א"כ מאי מקשה הא כיון שעל המים ודאי אין חסין הוי שכיח ולפי פשוטו היה נראה לדחוק כיון דשתית המים שכיח הרבה הוי רפואתו לא שכיחא נגדו אף שאין חסין משא"כ ביין שגם שתייתו