לשון הזהב שבת קסא

אלא שהוציאו מן הכלל משום חשיבת הכוס הוא חשיב לחייב עליו אף כדי מזיגת כוס אף שעדיין אינו מזוג וזה ממותק בדברי רבא שאמר ותני עלה וכו' ואפ"ה אין אנו יודעין אלא וקתני סיפא הוא ג"כ פירוש לרישא ואביי סבר דע"כ א"א לפרש כן דעדיין לא דמי דמים בכד ומצטרפין והא דנקט כוס סתם אפשר היה ידוע להם או שסמך אברייתא דע"פ שמביאין התוס' לקמן אף שאין זו סברא כיון שמוכרח:

ועפ"ז מתפרש סמיכות דברי תוס' בד"ה מים בכד שכ' ואביי לא פליג וכו' מאי בעו בזה ואיך נמשך מקודם אלא כיון שכ' לאביי אע"ג דלא הוי רביעית וקשה א"כ לא נדע השיעור ומאי שיעור תני תנא הוצאת שבת בכוס ברכה ואיהו גופא לא ידעינן לכך כ' ואביי לא פליג וכו' וי"ל דסמך תנא אזה ברייתא רק המזיגה לא ידענא ובשבת נקט שיעורא בחי שפיר ידעינן דהוי רובע רביעית:

אמנם רבא דל"ל הך קושיא דמים בכד ודאי מדסתם תנא י"ל דסמיך אסיפא מלומר אברייתא דהתם וא"כ שפיר מוכח דבעינן רובע רביעית שיעמוד על רביעית אף דאית לי' דחשיבות הוא משום כוס ברכה ודוק:

ובזה מתיישב ג"כ על נכון מ"ש רש"י ותוס' דמסתמא יין ג"כ שיעור כשאר משקין שהוא סברא בלתי מוכרחת ומנ"ל למידק אלא ע"כ שהוא מוכרח מדתני סתמא ע"כ סמוך אסיפא ושוה לשאר משקין ודוק:

דף עז ע"א בגמ' אמר אביי שתי תשובות בדבר וכו' הוא תמוה דלמה לא מקשה תכף ארב נחמן ודאי מדברי התוס' בד"ה מים בכד משמע דבאמת מקשה אתרוייהו כיון שכ' דפליג ארבא מחמת קושיות אלו ודאי גם ארב נחמן פליג ע"ש שכ"כ בין לשיטת רש"י ובין לשיטתם אמנם לפי מה שנבאר בעזה"י שיטת רש"י דלא פליג רק מקשה קשה ונ"ל דלק"מ דארב נחמן לק"מ קושיא ראשונה דתנן והמזג די"ל ודאי סדר מזיגה סתם לכל העולם הוא שליש יין אלא דרב נחמן צריך קאמר שלא יהא פחות וקמ"ל דאף אם מוזג רביע יין עדיין יין מיקרי ושרי לברך עליו אבל סתם מזיגה הוי שליש ובאמת שיעור שבת הוא שליש רביעית דקתני סתם כדי מזיגת הכוס משמע דרך מזיגת העולם כמו בנדה דתני סתמא ומפרש דהוי שליש אבל לרבא דמפרש המשנה ברובע יין ע"כ ס"ל דסתם מזיגה הוי כן קשיא מסתם מזיגה דהתם וכ"ש קושיא שני' דמים בכד לק"מ די"ל כמו לאביי דטעמא לאו משום שיהא רביעית לאחר מזיגה כמו שאר משקין אלא הכי הוי שיעורא ביין משום דחשיב לכוס ברכה הוא חלוק וחמיר משאר משקין כמ"ש רש"י ותוס' לאביי אבל לרבא דאמר מוכח מהמשנה ע"ז הקשה ב' תשובות שלא מוכח אבל ודאי י"ל דלא פליג אעיקר דינא דרב נחמן נ"ל ודאי דלא פליג כיון דלא קשה עליו קושיותיו אלא ארבא דאמר גם שיעור שבת הוא רובע רביעית נראה לכאורה דפליג כיון דלדידי' הוי סתם מזיגה שליש יין מסתמא גם מזיגת סתם כוס של ברכה הוי שליש ותנא דהכא נקט סתם מזיגת הכוס אמנם גם זה אינו מוכרח די"ל דמפרש ג"כ מזיגת הכוס כמה שיכול למזוג הכוס דהיינו רובע וכרב נחמן ושם ג"כ היינו יכולין לפרש כן בנדה אלא תנא מפרש דקאי אסתם מזיגה ואדרבא מדהוצרך לפרש משמע שי"ל שקאי גם אמזיגה דרובע יין אלא שאביי מקשה לרבא מנ"ל להוכיח מהמשנה דילמא מיירי גם משנתינו מסתם מזיגה אבל הדין דין אמת גם לאביי דמה"ת ליפלוג כיון דלא אשכחן דפליג ארב נחמן וקושיתו לא קשה ארב נחמן כנ"ל ברור לשיטת רש"י ודוק:

ומ"ש רש"י בד"ה מים בכד ומצטרפין וכו' עד אפי' דכי מזיג לי' לא הוי רביעית היינו שי"ל כן מהמשנה ולא מוכח ואדרבא נ"ל דאביי מתרץ דברי רב נחמן שלרבא קשה מאי הוצרך רב נחמן להשמיענו ונראה שרבא אמר כן דרך קצת קושיא כדמקשה בעלמא תנינא ומתרץ אביי שתי תשובות על הוכחה והוצרך רב נחמן להשמיענו אבל הדין דין אמת לאביי וק"ל:

ועפ"ז מתורץ היטב מה שפירש"י לרב יוסף בד"ה בכזית וכו' עד לאו בר מזיגה מה שהוצרכו התוס' לדחוק וגם הניחו בתימה וכן מה שהקשו אביי אדאביי שאמר בעצמו לקמן כזית בעי רביעית אלמא בעינן רביעית והיינו שהם אזלי לשיטתם שאביי פליג דלא בעי רביעית כמ"ש גם רש"י לפי פשוטו וא"כ קשה אביי גופא אהדדי והוצרכו לדחוק דמ"ש רש"י דקרוש או בר מזיגה היינו שאין ראוי כלל לכוס של ברכה אף חי כיון שהוא יבש ולכך מודה דבעי רביעית כשאר משקין וגם הקרוש הי' משקה מעיקרא וסגי בכזית שהי' בו רביעית מעיקרא וע"ז הקשו גודא רבא כיון שע"כ עכשיו אין ראוי לשתי' דאל"כ הי' ראוי לכוס ברכה והוי גם שיעורו בפחות מרביעית ככוס ברכה לאביי וכיון שאין ראוי לשתי' עכשיו מאי בכך שהי' בו מעיקרא שיעור משקה כיון דעכשיו אינו משקה ואין בו רביעית לכך פירשו דאביי ור"י פליגי ובעו רביעית חי וי"ל דגם קרוש ראוי למזיגה ולשתי' ולכוס ברכה לכך בעי כזית שהוא רביעית חי מעיקרא וגם עכשיו ראוי כן ולא דמי לגרוגרת שצמקה זהו תורף דבריהם והנה מלבד שלפי פירושם ברש"י הפירוש דחוק במ"ש לאו בר מזיגה היינו שאינו ראוי לשתות ולכוס ברכה אלא שגם עפ"ז הקשו קושיא רבא ופירושם גם כן דחוק מאד עיין בדבריהם בסופו שע"י פירושם אנו צריכים לדוחקים גדולים כמ"ש בעצמם בסוף אמנם ע"פ מה שכתבתי בשיטת רש"י הוא הנכון לענ"ד דרב יוסף ואביי לא פליגי ארב נחמן ורבא וכמ"ש לעיל בסמוך וממילא לק"מ אביי אאביי והא דבעי התם רביעית שלימה ולא רובע רביעי' תירץ רש"י דקרוש ג"כ ראוי לשתי' ולכוס של ברכה כמ"ש התוס' לפירושם עכ"פ כיון שנקרש שוב אינו ראוי למזוג בו מים שהוא רפוי או אפשר זה היין שדרכו ליקרש גם מעיקרא אינו ראוי למזוג בו מים אלא שא"צ לזה כיון דעכשיו אינו בר מזיגה בעינן רביעית שלימה מכח הוכחת התוס' גופא מגרוגרת שצמקה לכך בעינן רביעית שלימה ותו לק"מ ודוק כי הוא ברור לדעתי בשיטת רש"י:

ועפ"ז עולין דברי הרמב"ם כהוגן שפוסק דחייב ברובע רביעית ובקרוש בכזית דהוי רביעית שלימה משא"כ לשיטת התוס' ודוק:

בא"ד בעי רביעית יין חי וא"כ כיון שצריך למזוג כוס של ברכה כמ"ש התוס' לעיל צריך שלשה רביעית לבה"מ ולקידוש ודוחק: