לשון הזהב שבת קס

מפרש דאף שליכא שיעור חשוב בסתם כיון דהוא אחשבי' הוי לגבי דידי' שיעור חשוב אבל להקל ליכא סברא כיון דאיכא שיעור חשוב לגבי כ"ע וזה כיונו בלשונם לעיל במ"ש אחשבי' וא"צ למ"ש המהרש"א בפירושם וגם אינו במשמע ולא אסיק עדיין ר"י כלל לזה ע"ש ודוק:

אבל כאן הוי ס"ד איפכא דכאן מיירי בסתמא דהא תנא נקט סתמא המוציא חלב משמע סתם חלב ולא נקט חלב לשתי' משא"כ התם תני החולב המחבץ והמגבן משמע חולב דומיא דאינך לכך הוי סברא יותר לומר איפכא לכך הוצרכו להוכיח דל"ל איפכא וע"כ צריכין לדחוק דכאן מיירי במפרש אף דתני סתם ומהאי טעמא גופא ג"כ מתורץ דלא הוצרכו להוכיח לעיל דסתם חלב לשתות דזה גופא הוי הוכחה דנקט סתמא ודוק:

בא"ד ואור"י דלא דמי דהתם וכו' אין לפרש דהתם עדיין מחוסר טיט דהא אמרינן שם ג"כ אין אדם טורח להוציא נימא אחת לזריעה אלא החילוק היכא שאחר מלאכה זאת שעושה בשבת עדיין אינו נגמר וצריך טירחא אינו חשוב עדיין כמו בגמור אבל הכא תכף שגומר החליבה הוא בעין יש לו לחשוב כמו מוציא חלב בעין ודוק:

ברש"י בד"ה ולא נאמרו וכו' עד כדאמרינן בפירקין דל"ל לר"ש וכו' אע"ג דלא אמרינן לעיל דבר זה רק אכשר להצניע וכמ"ש רש"י עצמו שם ע"ש מ"ש תירץ לסתירת דברי רש"י גם זה מתורץ שרש"י בא לתרץ ולפרש שלא תימא מצניע דכאן היינו בעשיר שראוי להצניע לו אבל מצניע ממש לא בעי שיעורא גם לר"ש כדי שלא יפלוג אמשנה דשם ורש"י עצמו כתב שם כן אלא שכיון דע"כ רישא דלא כר"ש כמו שאמרינן בפרקין דלעיל וא"כ ע"כ ר"ש פליג אמשנה דהתם למה לנו לאפקי' לר"ש ממשמעותי' ממילא גם בסיפא דשם פליג כמו שמוכיח מרישא לשם בפרקין דלעיל וזה כדאמרינן בפרקין וכו' ודוק:

בתוס' בד"ה כדי שימזגנו משמע דכוס של ברכה וכו' ר"ל דאל"ה היכא די תמיד ברובע רביעית הא אם לא ימזגנו לא יהא בו רביעית וכוס ברכה צריך תמיד רביעית לדידי' וכן לרבא וגם לשון כדי שימזגנו ולא אמר שאם ימזגנו אלא שימזגנו ודאי אמנם אינו מוכרח לגמרי דיש לדחות כ' רק משמע וגם הביאו מפרק ג' שאכלו שמפרש בהדיא ולמה לנו לדחוק כאן אלא ודאי גם כאן כוונתו כן וק"ל:

ואחר שהניחו הנחה זאת כתבו ותימה ולכאורה תימה לתמיהתם למה הוצרכו לאמשוכי נפשם להוכחת אלו כדי להקשות אף כפשוטו קשה דעכ"פ מפורש כאן דרשאי למזוג ואף במשנה שלנו מפורש כדי מזיגת כוס ושם אמר דטעון חי אבל לק"מ דכל עשרה דברים הנאמרים אינם לעכב רק למצוה מן המובחר כמו עיטור ועיטוף וכולהו אינך וא"כ שפיר י"ל דאף במזוג שרי והכא אמר שיעור במשנה ורב נחמן אם מברך אמזוג אבל בתר הנחתם שטעון דוקא מזיגה ודאי קשה טובא וק"ל:

בתוס' בד"ה ויעמוד על רביעית וכו' עד ועי"ל דדוקא מקדש עיין במהרש"א שהקשה קושיא רבא ונ"ל לתרץ דסברא דמקדש צריך לשתות טפי משום כבוד שבת וי"א ובליל פסח כיון דשותה שתי כוסות סמוך לקידוש לכך די בקידוש ג"כ רביעית כיון דסוף ישתה מלא לוגמיו משניהן כנ"ל לחלק והמקדש אם טעם מיירי בשאר קידוש דשבת וי"ט וק"ל:

בתוס' בד"ה אף אנן נמי תנינא וכו' עד אבל הא דבעינן רובע רביעית וכו' פירושם דחוק דהא עיקר אף אנן קאי ארב נחמן דאמר צריך שיהא בו רובע רביעית וי"ל דעיקר דינא צריך שיהא בו משמע שלא יהא פחות מרובע רביעית וזה שפיר מוכח ממשנה דהא ודאי ליכא שום סברא שימזוג יותר מחד תלת וגם עיקר מילתא דרבא דאמר כל חמרא דלא דרי וכו' משמע דבא להשמיענו שיכול למזוג כן וכן דמי האי מזיגא וכו' שמביא תוס' משמע שהעולם רגילין למזוג פחות וממתניתן מוכח שצריך שיהא בו רביעית לאחר מזיגה עכ"פ מוכח שצריך לא פחות מרובע רביעית אלא שלא צריך יותר מוכח ממילתא דרבא ולישנא הא דבעינן רובע רביעית וכו' הוא באמת דחוק דזה שפיר מוכח ממשנה והל"ל הא דלא בעינן יותר וכו' וצ"ל דה"ק הא דבעינן רובע רביעית ולא יותר ודוק:

אמנם לולא דבריהם נ"ל לפרש דשפיר אמר אף אנן נמי תנינא אתרוייהו והוא ע"פ ברייתא דערבי פסחים שמביא התוס' לקמן בד"ה ועוד מים בכד וכולן צריך שיהא בו כדי רביעית והיינו יין חי כמ"ש התוס' אלא שי"ל או לכל אחד רביעית חי או לכל הד' כוסות ויש בהן כוס ברכה וממתניתן מוכח דלא אמר רביעית לכל אחד דא"כ יהא אחר מזיגה יותר מרביעית ומה"ת יהא יותר משאר משקין א"כ ע"כ רביעית לכל הד' והיינו רובע רביעית לכל א' גם לכוס של ברכה ומוכח נמי שימזגנו ג' חלקי מים דאל"ה לא יהא רביעית ואנן בעינן דומיא דשאר משקין ברביעית כמ"ש רש"י ותוס' וא"כ מדקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית מוכח תרוייהו והא דאמר רבא לטעמי' היינו דלשאר אמוראי דסברי אין דרך מזיגה בכך א"א לפרש המשנה כך כיון דקתני כדי מזיגת הכוס משמע סתם מזיגה והיינו צריכין לומר דלא הוי דומיא דשאר משקין אלא דרבא לטעמי' שפיר מוכח גם מהמשנה דסברא הוא שיהא דומיא דשאר משקין:

או י"ל רבא דאמר כל חמרא דלא דרי וכו' הוא לטעמי' דהכא דמוכח כן ממתניתן ודוק:

בא"ד בסופו וכדמסיק וכו' עד מידי דחשיב בעינן לכאורה הוא תמוה דהא מידי דחשיב היינו החשיבות של רביעית ומים לא חשוב דאם נאמר מידי דחשוב שראוי לכוס ברכה א"כ לא הוי דומיא דשאר משקין ומנ"ל דבעינן רביעית לאחר מזיגה דהא מש"ה פליג אביי דלא בעינן רביעית לאחר מזיגה כמ"ש רש"י ותוס' לאביי וצ"ל דס"ל להתוס' דאל"ה לא הי' מועיל מידי דחשיב כיון דליתא רביעית השתא דהא אף שאר משקין אם חסר מעט יכול למזוג ואפ"ה לא חייב וגם מים חשוב לענין הוצאת שבת אלא ודאי משום דראוי לכוס ברכה מהני מידי דחשיב או אפשר דחשיב היינו שראוי להצניע לכוס ברכה וע"כ גם רבא אית ליה הך סברא וא"ת מנ"ל דבעינן רביעית לאחר מזיגה י"ל דרבא הוכיח מדקתני כדי מזיגת הכוס וכיון דכוס גופא לא ידעינן שיעורא דע"כ לא תני לה בשום מקום וא"כ התנא בא לפרש שיעור ומסתם קא סתים אלא ע"כ שסמך התנא אסיפא שהוא דמי לשאר משקין