לשון הזהב שבת קנה

משא"כ כותש דלא הוי סדר הפת כ"כ אבל באמת לענין דינא הוי ספק ואי עביד כותש ודש ספק אי חייב ב' וכן אי עביד הנך שלשה ספק אי חייב ג' או ב' רק אי עביד כולן דהיינו גם כותש ודאי אינו חייב רק ל"ט משום דר' וא"ש לשון הגמ' אלא דרבא בא לפרש מחוורתא כדאביי וא"כ מתקו מאד דברי רש"י מהנך קושיות שכתבתי וגם קשה עוד לפי פשוטו אינו דומה גם לכותש הראי' שמביא ממבשל דשם שביק מבשל דלא הוי סידורא דפת ונקט אופה במקומו וכאן שביק כותש ולא נקט אחר במקומו ולמ"ש א"ש שהוקשה הא גם זורר וכו' אף דהוי סידורא דפת מ"מ לא הוי כולן ודאי אבות דשמא כותש הוי אב ולא חד מהנך כקושית הגמ' לכך משני דאף אם הוא כך לק"מ כמו דבאמת הוי מבשל עיקר אב ולא אופה ונקט התנא אופה במקומו ה"נ נקט חד מהנך במקומו ומכ"ש הכא דספק לתנא ושם הוא ודאי ועיין במשנה מה שתרצתי הלשון היטב עפ"ז שהיה ספק לתנא לכך תנא מ' חסר א' ר"ל שאינו חייב ל"ט רק אם עשה מ' אז הוא חייב חסר א' ודוק:

ויותר נראה ע"פ סיגנון זה שבאמת ס"ל לתנא דכותש הוי אב עם דש וחד מהנך תלתא לא הוי אב בפ"ע ואי עביד הנך תלתא אינו חייב באמת בודאי אלא ב' ודש עם כותש חייב ב' דמסתבר לן לחלק כל אחד לב' ולא אחד לשלשה וב' לא' וכן משמע ברש"י בד"ה וליפוק חדא מהנך ע"ש והא דתנא הנך ולא כותש משום סידורא דפת שכן עני וכו' והוי ממש דומיא דאופה ומבשל והמעיין יבחר אמנם סוף סוף דברי רש"י ברורין בלי שום פיקפוק ומוכרחין רק התוס' נאדו מפירש זה ופירשו משום שעני אוכל בלא כתישה הוי מלאכה גרוע ולא הוי מלאכה לכך הקשו מה שהקשו והוצרכו לדחוק ע"ש ודוק:

. בגמ' היו לפניו מיני אוכלין פירש"י ל"ג שני ועי' בתו' וי"ל שאף רש"י סובר כן דאף מיני אוכלין לשון רבים משמע כן שבורר א' מהן דאל"ה ליתני אוכל לשון יחיד אלא שלשון שני לא שייך דאף ביותר שייך טפי ברירה אכן לקמן הגירסא לפנינו שני מיני אוכלין ולפי פשוטו צ"ל דרש"י גם לקמן לא גרס שני וא"כ תמוה הגירסא שלפנינו בכל הספרים דלא כמאן לכן נ"ל דגם רש"י ס"ל כפי' התוס' אלא דזה ודאי דבפסולת ממש שייך טפי ברירה וא"כ כאן דמתחיל בהיתר קשה ליתני רבותא טפי ואף אם נאמר משום סיפא נקט שני קשה ליתני כח דהיתרא ומשום רישא לכך לא גרס רש"י שני וגם בגמרא נקט פסולת משמע פסולת ממש משום הכי גופא אבל לקמן נקט חייב בחדא ובאידך פטור אבל אסור נקט רבותא ב' מיני אוכלין וק"ל:

בגמ' ולמחר לא יברור ואם בירר וכו' וכן בכל התירוצים חוץ מרב יוסף לפירש"י מפרשין לא יברור ואם בירר הוא בבא אחת קשה למה נקט לא יברור שהוא מיותר וגם משמע לכתחילה ואינו וצ"ל איידי דנקט ברישא בורר נקט בסיפא לא יברור וגם הלשון לא שייך לומר בורר ואם בירר חייב חטאת לכך נקט לא יברור ר"ל זימנין דלא יברור ואם בירר חייב וק"ל:

בגמ' בורר ואוכל בורר ומניח וכו' בורר ואוכל הוא מיותר ואף את"ל לא זו אף זו קתני ליתני סתמא נ"ל דלכל התירוצים הוא פירוש כמו לתירץ הראשון דבורר ומניח היינו לבו ביום יוקשה מידי לבו ביום קתני והאיך קתני סתמא בורר ומניח וכן פחות משיעור וכן ביד או לאלתר קשה כן לכך קתני בורר ואוכל ודומיא דהני בורר ומניח שבורר ואוכל סתם הוי בי' כל הני שהוא לאלתר ופחות משיעור שהרי אוכל כל א' תכף והא דפריך מידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו משום דלשון בורר ומניח משמע שבורר הפסולת ומניח אוכל ולא שייך דומיא דמשמע שזה היא חלוק רישא מסיפא וגם סתם בורר הוא הפסולת ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה מתקיף לה רב המנונא עד וקשה לר"י לדידי' נמי תקשה וכו' די"ל דאיהו לא חשבה לקושיא דסבר דבזה נמי י"ל דומיא אלא דאביי חשבה קושיא מטעם שכתבתי תדע דכ"ע סברי כן דאל"כ לאביי נמי תקשי מידי לאלתר קתני אלא ודאי משום דומיא דרישא דבורר ואוכל רק בקנון ותמחוי ובאוכל מתוך פסולת מקשים על כרחך מטעם שכתבתי ודוק:

בתוס' בד"ה בורר ומניח פי' לאחרים לכאורה הוא תמוה דודאי לכל התירוצים מניח היינו שאין אוכל לאלתר ולא זו אף זו קתני או משום דומיא ויותר נ"ל דכל הסוגיא לא שקיל וטרי רק אבורר ומניח דאי אוכל לאלתר כל מה שבורר אחד אחד ואוכל לית בי' סברא לאסור דודאי אין דרך מלאכה בכך ונ"ל דהתוס' באו לפרש למסקנא שהוא כאביי בורר ומניח לאלתר אבל לבו ביום חייב ומדלא נתן שיעור משמע כל שאינו אוכל תכ באותו סעודה חייב מאי בורר ומניח וצ"ל לאחרים וק"ל:

או דהתוס' מפרשים גם בורר ואוכל לא שאוכל תכף כל אחת דהא פירשו לעיל שבורר אותו שאינו חפץ לאכול וכן סתם ברירה הוי פסולת מתוך אוכל לכל הפירושים כאן דהא מקשה מידי אוכל מתוך פסולת קתני ולא מקשה אפסולת מתוך אוכל דסתם הוי כן וע"כ בורר ואוכל היינו שבורר הפסולת מתוכם ואח"כ אוכל וא"כ היום או מחר לכל חד כאוקימתא דידי' ושפיר פי' וק"ל בתוס' בד"ה מתקיף לה רב המנונא וכו' עד וקשה לר"י עמ"ש לעיל לתרץ זה ועוד בסמוך פי' הקונטרס עיין במהרש"א ומהר"ם שהרבו להקשות אדברי התוס' ונ"ל לפרש דודאי גם התוס' סוברים היכא דכולה בבי מיירי בנפה וכברה וכן בפסולת מתוך האוכל לק"מ דמיירי סתם בדרך ברירה אלא שהתוס' אזלי לשיטתייהו דלקמן דמוכח מביצה דבנפה וכברה אף לאלתר אסור אפי' בי"ט ומכ"ש בשבת וצריך לדחוק לפירש"י דרישא דשרי לאלתר היינו ביד אף דלא הוי דומיא באמת פי' התוס' לקמן מחמת זה שהוא ברייתא אחרת אבל עכ"פ לפירש"י סברי שע"כ מתפרש כן וכיון דסיפא חלוק מרישא אם כן קשה שפיר מידי נפה וכברה קתני ודוק ותמצא שבזה מתורצין כל מה שהקשו:

אמנם נלע"ד לתרץ כל קושיות התוס' כאן גם לקמן בד"ה והתניא חייב וכו' ע"ש והוא דלפי פשוטו מ"ש רש"י וה"ה לנפה וכברה רצה לתרץ דאל"כ מאי הוצרך לתירץ אחר כמו שלתירץ אביי הוי לא יברור ואם בירר בבא אחת נימא זה התירץ ולא מיירי מקנון ותמחוי