לשון הזהב שבת קנד

דחייב ע"כ לאו טעמא משום מלאכה אחת או לא דאין לך מלאכה אחת יותר מהיא עצמה ואפ"ה פטור וע"כ משום איזה לימוד או מסברא דצריך להתרות בו הטעם משום מאי הוא חייב דידוע שאין בתורה אלא ל"ט מלאכות שבמשכן ואם התרו בו משום תולדה גופא לא ישגיח משום שיודע שאינו נאסר רק מאי שהוי במשכן לכך צריכין להתרות דגם זה הוי במשכן שאב שלו הוא מאי שהוי במשכן ובכל זה אין חילוק גם לר"א דגם הוא ודאי ס"ל דאבות לא הוי רק מאי שהוי במשכן והתולדה חייב משום שהוא מעין אב וע"כ גם לר"א היה צריך להתרות דוקא משום אב ומאי מקשה שם בב"ק אבל אם נאמר דגם אם התרה משום התולדה חייב אלא דאם התרה משום אב נמי חייב ע"כ הטעם משום שהוא מלאכה א' ולא הוי מלעיג משא"כ באב אחר הוי מלעיג ודאי לר"א גם משום אב שלו הוי מלעיג ופטור ואין ראי' מר"א לרבנן ושפיר מקשה שם ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד כפתור ופרח:

בתוס' בד"ה מפרק פירש"י וכו' עד ונר' לפי' הקונטרס דהלכה כר' יהודא ר"ל דיש דישה אף שלא בגידולי קרקע וא"כ מתורץ קצת מה שברייתא לעיל אתיא כר"י ולא כרבנן לפירש"י כיון שהלכה כן והא שלא הביאו ראי' מזה שהלכה כר"י אינו ראיה אף דברייתא אתיא כיחידאי שיהא הלכה כן אלא דלכאורה קשה אמאי לא הביאו ראיה דהלכה כר"י מרבא דלעיל דפליג עם אביי וסבר גבי כנף מילחא דיש עימור אף שלא בגידולי קרקע וה"ה לדישה דמ"ש זה מזה כמ"ש כל הפוסקים והלכה בכולהו ש"ס כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם אמנם כד מעיינת לק"מ דהא רבא גופא אמר לקמן גבי דישה טעמא דרבנן אין דישה אלא בג"ק ומשמע ודאי דסבר כן כמ"ש כל הפוסקים בפרט אם נאמר דהלכה כרבנן ויקשה דידי' אדידי' כמ"ש הרמ"ך וצ"ל כמ"ש הכ"מ על ק' הרמ"ך דגרסינן הכא רבה כדמשמע מדברי המגיד ע"ש או נאמר בתר דשמעה מאביי הדר בי' שם וא"כ בין כך ובין כך אין ראי' דהלכה כר"י אמנם בתר דהוכיחו תוס' משם דהלכה כר"י ודאי א"ש הכל דרבא כאן פסק ג"כ כר"י ושם אמר טעמא דרבנן וא"צ לגרוס רבה אמנם כל זה הוא דוחק גדול ולרמב"ם שיטה אחרת בזה ולשיטתו נלע"ד לתרץ הכל חדא דדוחק לפסוק כר"י ולא כרבנן וגם רבא דרבא קשה וגם לפי כל הגירסות קשה דפליגי רבא ואביי בפלוגתא דר"י ורבנן ונקדים מאי שתמהו על הרמב"ם שפסק אין עימור אלא בג"ק שפוסק כאביי ולא כרבא ומפני זה גרס המ"מ רבה וק' לשבש הגירסא וגם פסק אין דישה אלא בג"ק ואפ"ה פסק החולב חייב משום מפרק וכ' המ"מ והוא מוכרח דס"ל כמו הה"א שכ' התו' דבהמה מיקרי ג"ק כמו במעשר וצ"ל ק' התוס' דשם גבי פועל איכא לימוד מיותר בעינן ממש דומיא משא"כ בתולדה דבעינן רק מעין אב דאי הוי דומה ממש הוי אב זה וגם בהמה הוי עכ"פ מעין ג"ק כמו במעשר אמנם מנ"ל לפסוק כן ונ"ל דאדרבא הוי גרס רבא והוי קשה לו רבא אדרבא וגם וכי יפלגו בפלוגתא דתנאי ר"י ורבנן ע"כ פירש הוא דודאי לתרווייהו אית להו אין עימור ודישה אלא בג"ק אלא דפליגי בסברת התוס' שדחו אם גם בהמה מיקרי ג"ק לענין זה דהא כמו דבהמה הוי ג"ק לענין מעשר כן נמי מים ומלח כמו שמוכח בעירובין דממעט להו ממעשר משום דלא הוי מזון וגם אם נתן לתוכו שמן מותר לקנותם ש"מ דהוי ג"ק וגם סברא הוא דבהמה מיקרי ג"ק שגדל ע"ג קרקע וכן מים ומלח רק דגים גדל ע"ג מים לא הוי ג"ק ורבא סבר דזה הוי ג"ק ואביי סבר כמסקנת התוס' דלא הוי ג"ק וא"כ הרמב"ם פוסק כרבא לכך חולב חייב משום מפרק וגם מעשר חייב גבי מילחא כרבא דהא לא כ' דפטור אלא כ' אין עימור אלא בג"ק וכ"ע סברי כן וא"צ לשבש הגי' והלכה כרבנן ודוק:

דף עד ע"א ברש"י בד"ה שכן עני וכו' עד וזורה ובורר ומרקד סידורא דפת נינהו וכו' ומיהו ודאי אב מלאכה הוא ובכלל דש הוא עי' במהרש"א ומהר"מ מאי שדחקו לפרש ומהרש"א הניח בצ"ע ונ"ל ברור תורף דברי רש"י מ"ש שהוא בכלל דש היינו שהתנא כוללו שניהם בכלל דש אבל ודאי שהוא אב מלאכה בפ"ע כיון שהוא לאו ממש דש והוי שני דברים והוי במשכן כמו זורה ובורר ומרקד כמ"ש מהר"מ דרך אפשר אמנם הוא ודאי בדברי רש"י ומוכרח דאל"ה עדיין קשה מ"ש מבורר ומרקד אלא שהוצרך רש"י לכל אריכות זה שהוקשה לו וכי בשביל שעני אוכל בלא כתישה לא יהא מלאכה באמת אין זה אלא תמה ומאי טעם הוא זה מלבד ק' התוס' לכך פירש בטוב טעם שה"ק המתרץ באמת גם כותש הוי מלאכה בפ"ע וחייב ב' עם דש אלא שהתנא כולל שנים במלת דש והא דתני בורר ומרקד בהדיא ולא כללם בזורה היינו משום דתנא נקט סידורא דפת היינו סדר המלאכות הנהוגות בפת אצל כל העולם וכותש לא מיקרי סדר הפת לכך לא תני לה אבל זורה ובורר ומרקד נוהג בפת בכל העולם הוי יותר סדר הפת לכך תני לה בהדיא אבל לענין דינא באמת אין חילוק והביא ראי' נכונה ממבשל דהוי יותר אב מאופה אפ"ה לא תני לה בהדיא משום דלא הוי סידורא דפת ואופה נקט בהדיא דהוי סדר הפת ולענין דינא ודאי דמבשל הוי יותר אב זהו תורף דברי רש"י אלא דקשה טובא לפירושו דא"כ יהי' ארבעים מלאכות ולכ"ע הוי חסר א' וגם קשה קצת מאי שמביא הטעם וראי' אזורה ובורר ומרקד דשם לא קשה מידי דהא כבר משני אלא אכותש דלא תני לה אע"ג דהוי אב והוי במשכן שפיר הוי טעם וראי' ממבשל אבל בורר וכו' מאופה א"צ ראי' וגם לא דמי דאופה לא הוי במשכן ואפ"ה תני הוצרך טעם אבל הנך הוי במשכן והוי אבות מאי קשה דניצרך טעם וראי' ונ"ל דא"ש הכל והוא דנאמר לתרץ קושיא ראשונה שהקשינו שהוי מ' מלאכות אחר שנדקדק בגמ' דאמר רבא הא מני וכו' עד מחוורתא כדאביי והוא תמוה מאי שלא אמר תיובתא דרבא או בדותא הוא וגם האיך רצה רבא לתרץ ונ"ל שרבא בא לפרש ולחזק תירוצו של אביי שלא יקשה ממ"נ אם הוי מלאכה הוי מ' ואי לא הוי מלאכה הוא תימה בשביל שעני אוכל וכו' לא ליהוי מלאכה לכך אמר דהא מני ר' היא וא"כ ע"כ לא הוי מ' וע"כ חדא מינייהו מפקת או כותש או חד מהנך והי' ספק לתנא איזה מהן מפקת לכך בסידורו אפיק כותש יותר מחד מהנך דאף אם באמת הוי כותש אב ולא חד מהנך בפ"ע א"ש דנקט סדר הפת