לשון הזהב שבת קנב

תלוי בדעתו אם אינו מקפיד היכא שתנוח הוי אומר כל מקום שתרצה תנוח וחייב ואם מקפיד היכא שתנוח דוקא הוי אומר עד דנפקא מר"ה תנוח ופטור אם נח במקום אחר וא"כ מאי קשה הכא י"ל דמיירי נמי שאינו מקפיד כיון שהוא מין ירק אחד מה"ת לומר בסתם שמקפיד ולהקשות ארש"י ובאמת דברי התוס' תמוהין גם בלא"ה חדא שהתחילו להקשות משמואל בכריתות ולא הקשו תיכף מהזורק ומרבא גופא וגם אמאי לא גרסינן ועוד בהזורק שהוא קושיא אחרת וגם האיך לא ראו שם דברי רש"י בכריתות דאביי ורבא פליגי אשמואל וגם האיך נעלמו ח"ו מהם הסוגיא דלשם דיש חילוק ופלוגתא דתנאי ואמוראי בין היכא דלא קפיד להיכא דקפיד ולכן נלע"ד לפרש לכאורה דברי התוס' דידעו מכל זה ומשמואל בעו לאתוי ראי' לחזק הקושיא מהזורק מסתם סוגיא דהוי ודאי נמי אליבא דרבא והוא ודאי משמואל לחוד לק"מ כמ"ש רש"י לשם וגם מהסוגיא דהזורק לחוד נמי לק"מ כמ"ש אלא שהוא חדא קושיא והקדימו דהא שמואל ודאי אית לי' דפטור אפי' במחובר ומחובר אף דלא קפיד כדאיתא התם א"כ לקמן בהזורק מוכח מזה דאף רבא פוטר בלא קפיד רק אמר בפירוש שאינו מתכוין לשום מקום רק במקום שתרצה רוצה שתנוח והוא דשם אמר לי' רבינא לרב אשי ולמאי דס"ד וכו' אי להכי קבעי ליה וכו' ומשני באומר כ"מ וכו' וקושיתו הי' ודאי אף בלא קפיד רק סתמא נתכוין לזרוק שם אבל אינו צריך לו דוקא שם ולא במקום אחר נמי מקשה דליפטור דהא הס"ד מעיקרא הוא רב יהודא אמר שמואל לדידי' ודאי פטור אף בלא קפיד וא"כ כי משני בכ"מ וכו' היינו ודאי דלא נתכוין כלל אמקום אחד רק זרק מתחילה לכל מקום שתרצה וא"כ כי הדר פשיט סתמא דגמ' גבי נתכוין לזרוק ד' וזרק ח' או להפך דפטור מהא דאמר לי' רבינא לרב אשי ושני לי' וכו' היינו ודאי דומיא דהתם דהא פשיט מיני' ופטר לי' סתמא דגמ' היינו אפי' היכא דלא קפיד ואי לאביי ורבא חייב היכי מסיק כן וגם דחה הסברא שאמר קודם מהך דאמר לי' רבינא לרב אשי כיון שהוא רק אליבא דשמואל ודאי הלכה כאביי ורבא אלא ודאי דלא פליגי או אם נאמר דגרסי שם תוס' רבא בהך סוגיא דפשיטא טוב יותר אלא שקשה לשבש גירסא וגם אינו שייך שרבא יביא ראי' מרבינא ורב אשי שהי' קודם להם עכ"פ בזמן אחד אלא ודאי כדכתיבנא הוא מוכרח בלא סברות שכתבתי צריך לפרש כן דאל"ה אין פירוש לפטור רבא שכתבו התוס' ודוק:

אמנם דרך לימוד ישיבה פירשתי בדרך יותר נאות ויתורץ ג"כ דנקטי תוס' רבא ולא אביי הא לאביי קשה טפי דאיהו מחייב אף נתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר אחר פשיטא קשה מסוגיא דהתם וגם קושיא ראשונה משמע שהוא ג"כ קושיא ותוס' בעצמם מסקי דפטור שמואל ומשמע ולא כ"ע ונ"ל דשלילות דברי התו' יהא כך דהכא משמע במחובר ומחובר חייב לכ"ע ובתלוש ומחובר פליגי ושם משמע דגם במחובר ומחובר פטור לשמואל ודאי אלא דלאביי ורבא חייב אבל היכא דקפיד כגון לבנות ושחורות משמע שם דפטור לכ"ע ע"ש והכא בתלוש ומחובר ודאי קפיד לחתוך תלוש דוקא ולא מחובר משום איסור שבת וא"כ ודאי הי' להיות פטור ושמא תאמר דבאמת פטור רבא מטעם זה והא דכ' רש"י אשר חטא הוא לאו דוקא כמ"ש המהרש"א שהיו תוס' יכולין להקשות ארש"י מזה ע"ש ונאמר דלאביי חייב אף היכא דקפיד וג' מחלוקת בדבר א"כ לקמן בהזורק דפטר אף אם נאמר דמיירי דקפיד דוקא כמ"ש וא"כ אפ"ה הי' לו לחייב לאביי וע"כ נאמר דרבא רק פטור התם ולא אביי וזה א"א דהא סתמא דגמ' אסיק והאיך נאמר דפטור רבא ודוק היטב כי הוא נכון ליישב לישנא דפטור רבא מה שלא נזכר שם רבא כלל ולכל מה שכתבתי לעיל הי' להתוס' לומר פטור סוגיא דהגמ' ולמ"ש עתה הוא מתורץ והמעיין יבחר:

אמנם כל זה אין קושיא לרש"י כ"כ ל"מ לפירוש ראשון שכ' בדברי התוס' מעצמו אינה קושיא אלימתא ויש לתרץ ודוק אלא לפי' השני קשה קצת דהא הוא סברא נכונה דבתלוש ומחובר ודאי קפיד ולומר דאביי פליג אף בקפיד א"א כמ"ש אמנם י"ל דרש"י מפרש מלאכת מחשבת היינו דקפיד מחמת מלאכה שצריך דוקא לזה ולא לזה אבל היכא דקפיד משום שבת מיקרי מלאכת מחשבת או יותר נראה דרש"י מפרש שנעלם ממנו ג"כ שבת או המלאכה וגם נתכוין לתלוש דאז הוי מלאכת מחשבת ודוק:

לענ"ד נר' דשיטת רש"י הוא מחוור ומוכרח דלשיטת התוס' קשה מאי מוכח רבא ודחק אביי לאוקמא בבלע רוק לוקמא בנתכוין לחתוך תלוש או אפי' מחובר ונמצא מחובר אחר דבזה עיקר חילוק בשבת משאר מצות דבעינן מלאכת מחשבת ומדברי התוס' לקמן בד"ה אלא לאו וכו' נראה שהם מתרצין דזה לא מיקרי לא מתכוין דהא מתכוין לאיסור ואף אם נתכוין לתלוש אין מיקרי לא מתכוין דכיון דאף במתכוין פטור והוא דוחק גדול דהא מש"ה פטור דלא נתכוין ע"ז ודוק:

בגמ' אמר מר וחומר בשבת וכו' צ"ע רב מאי צריך לכל זה לימא היכי משכחת שגג בלא מתכוין וכו' ודוק:

דף עג ע"א במשנה אבות מלאכות מ' חסר אחת יל"ד אמאי לא תני שלשים ותשעה כמו שנקט ר' לעיל אלו ל"ט מלאכות וכן בכ"מ ונ"ל לתרץ בטוב טעם ע"פ מ"ש בגמ' בדף שלאח"ז ולחשוב נמי כותש וכו' עד מחוורתא כדאביי ועיין במהר"מ שכ' ע"פ פירש"י והוא מוכרח שבאמת גם כותש הוי אב מלאכה והוא בכלל דש אלא דתנא לא נקט לה בהדיא משום דנקט סדר דפת והוא תמוה א"כ הוי מ' מלאכות ובכולה מכילתין משמע דכ"ע סברי דאבות אינו אלא ל"ט וע"ש בחידושינו מ"ש לתרץ בטוב עכ"פ העולה דהתנא מסופק אם מפיק חד מהנך או מפיק כותש וא"כ אם לא עביד אלא ל"ט דהיינו בלא כותש אינו חייב אלא ל"ח חטאת דשמא אפיק חד מהנך וכן אם עביד כותש ולא חד מהנך נמי אינו חייב אלא ל"ח דשמא אפיק כותש אלא דוקא אי עביד ארבעים דהיינו כל הנך וגם כותש שהוא בלשון התנא בכלל דש אז הוא חייב חסר אחת ודוק:

ועפ"ז מתורץ תמי' גדולה ברש"י בעמוד שלאח"ז שכתב מנינא ל"ל וכו' וניחזי אי ארבעין נינהו והוא תימה גדולה מאי בעי כאן ארבעים וגם המנין גופא שכתב וניחזי גם לעיל בריש פירקין הוא מיותר דמאי נ"מ בזה