לשון הזהב שבת קמט

גם לר"ט דלא בעי ידיעה כלל אלא אף שלא היה לו ידיעה כלל והביא בגווני דכתיבנא לעיל נמי מתכפרת דמה"ת ליבעי ידיעה דשוב ליכא למילף מחטאת לענין זה דמה לחטאת דידיעת ספק לא מהני דבעי שתים לכך גם ידיעה כלל כ"ש דלא מהני ואפ"ה הוצרך קרא לחטאת דלא תימה דשם משום שהוא ב' מינין לא מהני אבל ידיעה לא בעי אבל גם לבתר דכתיב ליכא למילף כיון דאיכא פירכא דהא חזינן ר"ט חשיב לה פירכא אף בידיעת ספק מכ"ש בלא ידיעה כלל משא"כ באשם דידיעת ספק מהני י"ל ה"ה בלא ידיעה כלל מהני כדרך כל הפירכות אבל ר"ע דלא חשיב הך פירכא וס"ל דיכול להביא שנים במקום שטוב כגון במעילה מרובה ולא אמרינן דהוי חולין בעזרה ע"כ משום דלענין דיכולין למילף ילפינן והיינו משום דס"ל ידיעת ספק הוי ידיעה ולכך אם הי' יכול גם בחטאת אם הי' יכול להתכפר באחד הי' מתכפר אלא שאינו יכול שהוא ב' מינין עכ"פ מוכח דיכול להביא שנים ולא הוי חולין בעזרה אלא שאם טוב לו באחד כגון מעילה מועטת יכול להתכפר באחר וזה לא ילפינן מחטאת דאין דנין אפשר משאי אפשר אבל לענין דיכול להביא ב' שפיר ילפינן וא"כ ודאי לענין שלא להתכפר בלא ידיעה כלל פשיטא דילפינן שהוא ענין בפ"ע אבל ר"ט סבר כיון שאין יכולין למילף הא דאינו יכול להתכפר באחד שוב הוי לי' פירכא למילף היכא דיכול להתכפר בשנים והוי חולין בעזרה מכ"ש לענין ידיעה כלל דלא ילפינן וא"כ א"ש מאד פירש"י פלוגתא דר"ע ור"ט לענין ידיעה כלל אבל זה מודה ר"ע דידיעת ספק הוי ידיעה באשם דזה א"א למילף מחטאת דגם שם הוי ידיעה אלא שאינו יכול להתכפר ואין דנין אפשר משא"א והיינו אמרם שם דאף לר"ע אשם ודאי לא בעי ידיעה ר"ל ידיעת דאשם ודאי לא בעי ואפי' ידיעת ספק הוי ידיעה אבל ידיעה בעי ובזה מתורץ הכל ודוק היטב:

עמ"ש מהרש"א על מהרש"ל ומהר"מ שנעלם מהן משנה דלשם מ"ש ע"פ פי' תוס' דמ"ד בעי ידיעה הוא באיזה ברייתא ידוע להם שהוא משנה שלימה חכמים ס"ל אין מביאין אשם תלוי על ספק אשם וקמתי משתומם היכי מוכח מכאן דבעי ידיעה דמשמע אם הביא בלא ידיעה אשם ודאי כמ"ש רש"י בחטאת לקמן שאין מתכפר או כמ"ש התוס' שאם נודע לו באשם מאחד מתכפר גם השני שלא ידע מנ"ל דלרבנן אינו מתכפר עד שאומר למ"ד בעי ידיעה צריך להביא ה' אשמות לר"י הלא אף דליכא אשם תלוי אין מחלק אלא ידיעה א' כמ"ש התוס' לקמן בד"ה בעל ה' בעילות וביותר תמוה דלתי' התוס' אף ידיעה אחת לא מחלקת אף דליכא אשם תלוי ומנ"ל דרבנן לית להו הך סברא ותמה אני על שתלוי ההעלם בגדולים מה שאין כאן אף מקצת העלם ואדרבא לענ"ד נעלמו ממנו דברי התוס' בסמוך כאן וצ"ע רב לפרש דבריו וודאי צריכין לדחוק כמ"ש הם לפי' התוס' וא"כ שיטות רש"י מחוורתא כדכתיבנא ומכ"ש לפמ"ש אדרבא מוכח יותר דרבנן לא בעי ידיעה דמנ"ל הא מחטאת לא ילפי וא"כ מאן מ"ד אלא כשיטת רש"י ודוק:

דף עב ע"א ברש"י בד"ה בעל ה' בעילות ונודע לו בין כל אחת וכו' נ"ל דאף רש"י ס"ל דמיירי עולא ורב דימי אף לאחר ביאות כמ"ש התוס' אעולא דכ"ש לאחר כל מעשים וכ"כ רש"י לקמן אמחלוקת דר"י ור"ל בסוף שמעתין בהדיא ע"ש והא דלא כ"כ רש"י כאן אעולא דכ"ש לאחר מעשים נראה דעולא ע"כ לא מיירי בהא אף מכ"ש דהא אשמעינן עולא עיקר דכיון דלא בעי ידיעה אינו גורמת כפרה ואינו חשובה לחלק כמו כפרה עצמה אף לר"י ולאחר מעשים אף כפרה אינה מחלקת דאם הביא קרבן על אחת מהן ואח"כ נודע לו האחרות ודאי דאינו חייב עליהם דכיון דלא בעי ידיעה הקרבן שהביא על אחת מכפר על כולן אף שלא הי' לו ידיעה עליהם דהא לא בעי ידיעה כמ"ש התוס' בהדיא כאן וא"כ מאי שייך לומר כלל דידיעה אינה חשובה אפילו הוי חשובה כמו כפרה הא כפרה אינה מחלקת וע"כ לא בעי עולא למימר אלא דאינה חשובה אף לר"י כמ"ש רש"י וא"כ ע"כ לא מיירי אלא בין המעשים ולכך לא משכחת דינא דידי' אלא בשפחה חרופה כמ"ש רש"י אבל לקמן גבי מחלוקת דר"י ור"ל דמיירי למ"ד בעי ידיעה שפיר הוי קצת רבותא אף לר"ל גם לאחר המעשים שאינה מחלקת ויותר רבותא בין מעשים כמ"ש רש"י שם ודוק ותמיהני על תוס' שכ' לעולא וכ"ש לאחר המעשים וביותר הקשו למה לא אשמועינן עולא במעילה ותירצו דאתי לאשמועינן אף בין המעשים משמע דאף לאחר המעשים שייך דין שלו אלא דאף בין המעשים אשמועינן רבותא דידי' הא באחר המעשים לא שייך כלל דינא דידי' אמנם יש לדחוק לכוין גם בפי' התוס' כן ואין להאריך אמנם לשון רש"י הוא מכוון יותר ודוק:

בא"ד והא מילתא דעולא נקט לה הכא וכו' והוא תמוה כמ"ש המהרש"א דהא כבר פירש"י דעיקר רבותא אשמועינן לר"י דבהא מודה אכן עפמ"ש בסמוך יש לתרץ קצת דכיון ע"כ לא מיירי אלא בידיעה בין מעשה למעשה דלאחר המעשים לא שייך כלל הך רבותא ובין המעשים לא מיירי כלל ר"י ור"ל כמ"ש רש"י וכן רב דימי דמוקי לאחר הפרשה לא שייך כלל למילתא דר"י ור"ל והוי לי' לש"ס לאתויי מעיקרא מילתא דרבין דלמ"ד בעי ידיעה בתחילה מחלוקת דר"י ור"ל אף בזה אף בבין המעשים ולאחר המעשים והדר מילתא דעולא ורב דימי לכך כ' רש"י משום דלפי המקשה דמקשה מר"י ור"ל הוי ס"ד דרב דימי מיירי בהכי ושייכא לר"י ור"ל לכך מייתי גם דעולא מעיקרא איידי ודוק:

בגמ' דילמא במעשה דלאחר הפרשה קאמרת וכו' והוא תמוה א"כ למה נקט למאן דבעי ידיעה בתחילה ופירוש תוס' הוא דחוק מאד וגם מדפריך רב המנונא לעיל גם אמאן דלא בעי ידיעה אלא מעתה הפריש משמע דגבי הפרשה ודאי א"א לומר כן אף דלא בעי ידיעה דאל"כ אלא כסברת התוס' מנ"ל להקשות דילמא באמת ס"ל לעולא כן מכ"ש לרש"י דפי' בהדיא דרב דימי לא פליג אעולא ול"ל כפי' התוס' קשה אמנם נלע"ד דלק"מ לפמ"ש התוס' גופא דאינהו מיירי בין בבין המעשים ובין לאחר כל המעשים ואף לפמ"ש דעולא לא מיירי באחר המעשים היינו משום דשם לא הוי רבותא כלל אבל עכ"פ דינא דידי' הוי מכ"ש לאחר המעשים ומכ"ש אינך אמוראי ודאי מיירי אף באחר המעשים כמ"ש רש"י בהדיא לרבין