לשון הזהב שבת קמח

כפרה ועיקר הוכחה הוא מתירוץ כדאמר לעיל בתחלת פשיטות אדמוקים לקרא וכו' והיינו ודאי מתרצן והל"ל בקיצור את"ל קודם הפרשה קרא בכזית ומחצה אמנם לשיטת התלמידים יתורץ הכל והסיגנון הכי הוא ודאי לסברת רש"י דשינויא בכזית ומחצה וכן לאחר כפרה הוא לכל הסברות א"ש ק' רש"י דלהכי אוקי כן כדי שלא נפשוט כיון דספוקי מספקא להו אמנם אם נבאר אם לאחר הפרשה פליגי ע"כ קרא לא מתוקם קרא בכזית ומחצה רק קודם הפרשה שפיר מקשה היכי מוקי בכזית ומחצה ואם רצה שלא נפשוט גם כי מוקי בכזית ומחצה נפשוט קודם הפרשה פליגי ואם מסופק מאי חזית לתרץ להך סברא ולא להך סברא וא"כ שפיר פשיט וכן להפך בלאחר כפרה. והוא דודאי צ"ל בעיקר פלוגתתם דר"י מסתבר לי' לאוקמא הקרא דמחייב בכל ענין אי לאו קרא דממעט לכך מוקים קרא דפטור רק ביותר מסתבר דהיינו בכזית ומחצה ור"ל מסתבר לי' לאוקמא קרא דפטור בכל ענין ולכך מוקי קרא דחיובא במסתבר לחוד דהיינו לאחר כפרה דאל"ה במאי פליגי וגם יוקשה אשניהם מנ"ל דהיינו לר"י מנ"ל לאוקמא עכ"פ גם בידיעות ולר"ל מנ"ל לאוקמא גם בהפרשות כיון דלא כתיב אלא חד קרא לחיוב וחד לפטור וקרא סתמא כתיב אלא ודאי כדכתיבנא יהיה מאיזה טעם שיהיה ומזה יצא לנו קושיא תיפשוט בין בזו ובין בזו מחלוקת וא"ש כמ"ש אבל אי קודם הפרשה פליגי מנ"ל לר"ל לחייב אחר הפרשה דהא לא כתיב אלא חד קרא לחיוב ולר"ל מוקמינן אותו אמסתבר דילמא מיירי אחר כפרה לחוד וצ"ל אי קודם הפרשה פליגי ס"ל לר"ל דלא צריך קרא אלאחר כפרה כיון דחטאת בעי ידיעה בתחילה איך יכפר על מה שלא הי' לו ידיעה אז ולאידך סברא צ"ל דצריך קרא כיון שהי' קצת ידיעה וכן להיפך אי לאחר הפרשה קשה לר"י מנ"ל לפטור קודם הפרשה דילמא מיירי קרא בכזית ומחצה וצ"ל ג"כ להך סברא דא"צ קרא על כזית ומחצה וא"כ ע"כ אי קודם הפרשה פליגי קרא לא מיירי בלאחר כפרה דהא ע"כ לא צריך קרא להכי רק לאחר הפרשה מיירי שפיר קאמר אי קודם הפרשה פליגי ר"ל היכי מוקים לקרא לאחר כפרה הא לא מתוקם בהכי והוא סתירה גמורה ואם ספוקי מספקא ליה כי היכי שלא רצה לשנות לאחר הפרשה שלא נפשוט דק"ה פליגי דאל"ה התירץ אינו ה"נ כי משני לאחר כפרה נמי נפשוט דלאה"פ דאל"ה התי' אינו ואם היה רוצה לתרץ נפשוט הי' צ"ל שניהם או לא"ה או לא"כ אלא ע"כ דלא"ה פליגי וכן להיפך אי לא"ה לחוד פליגי ר"י היכי מוקים בכזית ומחצה הא א"א לאוקמא בהכי להך סברא כמ"ש אלא ע"כ בתרווייהו פליגי ולא מספקא להו כלל וא"כ פשיט שפיר וא"ש פסק הרמב"ם ואי משום הגי' ודאי י"ל שהי' גירסא זו לפניהם כדמשמע קצת גם ברש"י שכ' ה"ג בס"י משמע שבחדשים נתחלף וגם אפי' אם מגיהים י"ל מטעמים שכתבתי מה שיל"ד בשיטת רש"י ולדידהו א"ש הכל ע"ד שכתבתי ודוק היטב כי הוא ברור ונכון:

ברש"י בד"ה למ"ד אשם ודאי וכו' עד דהתם ספיקו איל ודאי נקיבה עיין במ"א שהקשה קושיא חמורה תיפוק ליה אף שהי' מין אחד אפ"ה לא מכפר דהא בעי ידיעה בתחילה וידיעת ספק לא הוי ידיעה כדמוכח הכא דאי הוי ידיעה אף באשם אינו מוכח דלא בעי ידיעה ורש"י גופא כ' לקמן והרי חטאת דבעי ידיעה דכתיב או הודע אליו משמע להדיא דלא משום שאינו יכול להתנות אאשם תלוי וגם צריך קרא לקמן כמ"ש רש"י שם אף דהוי ב' מינין נ"מ שאם הביא חטאתו ר"ל נקיבה עד שלא נודע אינו מכפר ע"ש הגם שיש לדחוק ולתרץ אין רצוני להאריך ודאי שלא על רש"י תלונתו שכן הוא במשנה שם שממין שהוא מביא כמ"ש רש"י וע"כ פי' המשנה כן כמ"ש רש"י אמנם היא גופא קשיא וגם המשנה יש לפרש שלא כפירש"י אלא פשוט כיון שבאשם הוא מין א' יכול להתנות ולא מיירי מחטאת כלל וגם תימה גדולה על רש"י ולמה לו כאן להביא זה המשנה שממין וכו' ולפרשו וגם בדברי ר"ע מה שמביא כי היכי למה לו לפרש דין חטאת כאן הל"ל בקיצור כיון דלר"ט מביא אשם א' ומתנה אלמא לא בעי ידיעה משא"כ לר"ע וגם התוס' הטילו גודא רבא על רש"י שהוא נגד המשנה והגמ' דשם איך מלאו לבינו לאמר שנעלם כל זה מרש"י לכן נלע"ד לתרץ הכל בטוב טעם וחדא באידך מיתרצא דלהכי האריך רש"י להביא את המשנה ולפרשו כדי לברר לנו דבריו שהם נכונים עולים בקנה אחד עם דברי המשנה והגמ' דלשם וגם בא לתרץ עוד קושיא גדולה מנ"ל להגמ' דלר"ט לא בעי ידיעה כלל בתחילה והיינו ודאי אף שלא ידע כלל ועבר והביא אשם מכפר לאפוקי מחטאת כמ"ש רש"י לקמן או אם הביא על חטא א' שידע מכפר גם השני שלא ידע והי' בהעלם א' כמ"ש התוס' לקמן דילמא בעי ידיעה רק ידיעת ספק שמה ידיעה בפרט כשמתנה וכן משמע מדברי הרמב"ם שכ' כשם שחטאת בעי ידיעה כך אשם תלוי בעי ידיעה ואי באמת דברי הגמ' כך אשם ודאי לא בעי ידיעה ר"ל ידיעת ודאי לא בעי א"כ למה אין ידיעות מחלקין הא ג"כ גורמין כפרה שאם לא הי' לו ידיעה כלל לא הי' מביא והרי לא הי' לו כלל ידיעת ספק וכן כתבו התוס' לקמן בהדיא שאם מביא על אחת מכפר על האחרות שלא ידע כלל ומנ"ל ונקדים לתרץ ק' מ"א דלמה לו להמשנה לפי פירש"י לומר לכך בחטאת אינו מתנה לפי שאין מין א' תיפוק לי' שבעי ידיעה דילפינן מקרא כנ"ל לכך כ' רש"י פירושו למה אמר שממין היינו לאפוקי מטעם ר"ע ולכך הקדים רש"י דטעם דר"ע שמביא אשם תלוי ואחר כך גם ודאי דילפינן מאשם תלוי דחטאת כמ"ש רש"י כאן כי היכי דא"ת דשאר עבירות וכו' וע"ז בא ר"ט לסתור טעמו ואמר שממין שמביא על הודע וכו' ופירש"י שבזה סותר שאין אנו יכולין ליליף משם במה מצינו שיש לו פירכא כמ"ש רש"י כאן ולא דמי לא"ת דספק חטאת וכו' וא"כ אין כאן מקום התחלת קושיא של מ"א דהיכי לפרוך מה לחטאת שמביא שתים משום שבעי ידיעה אי ילפינן במה מצינו גם זה נילוף דליבעי ידיעה ויביא שתים לכך הוצרך לומר פירכא מה לחטאת שמביא שתים לאו טעמא משום ידיעה לחוד דאף אם לא הי' בעי ידיעה או אף אם נאמר דידיעת ספק הוי ידיעה ג"כ הוא מוכרח להביא שתים שהם ב' מינין משא"כ באשם לא שייך האי טעם וכיון דאיכא פירכא ליכא למילף וא"כ מוכח