לשון הזהב שבת קמז

התוס' לעיל ותירצו ע"כ גם רש"י סובר כאן כן ולא הקשה אלא מהך אביי ורבא דחלב דשם ל"ל כתי' התוס' דנודע היינו הפריש לחוד אבל ידיעה כבר היה לו בבת אחת דא"כ היכי שייך לומר הביא קרבן על אמצעי כיון שכבר הפריש על הראשון והוצרך לומר תירץ אחר וגם התוס' לעיל ע"כ מוכרחים לתי' זה ובחד שיטתא קיימי אלא שהתוס' מתרצים קושיא א' ורש"י מתרץ קושיא ב' ובאמת אנו צריכין לשניהם אמנם כל זה דוחק ועמ"ש בסמוך לשיטת הרמב"ם א"צ לכל זה וממילא רווחא שמעתי' מה שתמהו עליו ודוק:

אלא שעדיין צריך ביאור בדברי רש"י האיך נמשך מקודם וגם מ"ש ולקמן בעי לה הוא מיותר כיון שהוא תיכף בגמ' וגם סידורו הוא לכאורה דמייתי הא דלקמן ואח"כ מהקודם ונ"ל לפרש שלילות שהוא כעין קשיא ותירץ דהך שכ' לקמן בעי הוא כעין קושיא על תיבת ונודע שהוא לפי פשוטו משמעו ידיעה ולא הפרשה א"כ מאי האי דלקמן בעי אי בהפרשה פליגי מי יכריח לנו לכנס לדוחק לפרש ידיעה היינו הפרשה ולא ידיעה כיון שלא קשה מאומה אפשוטו ע"ז תי' משום דאביי ורבא וכו' וא"כ אם נאמר כפשוטו יהא דוחק יותר שאביי ורבא יסברו כר"ל ולא כר"י ובפרט רבא אמר הילכתא כר"ל בהני תלת וצ"ל כתי' התוס' לעיל שהוא דחוק וגם בלא"ה יש לפסוק כר"י רבי' כמ"ש כל הפוסקים וא"כ מסתבר יותר שאביי ורבא ידעו שהך נודע היינו הפרשה אלא שהלשון כאן מסתבר יותר דמיירי בידיעה כפשוטו לכך בעי ודוק:

ברש"י בד"ה ה"ג ודילמא ספוקי מספקא וכו' עד ורוב התלמידים שגו בשיטה זו וכו' ע"ש הך פי' התלמידים צריך לבאר האיך פירשו והאיך פשיט רב אשי במסקנא דבתרוייהו פליגי והאיך דחה רש"י פירושם במאי שאין סוגית הש"ס כפי שיטתם ושיטתם אין אנו יודעין ומכ"ש הדחי' ופירש מהרש"ל א"א להולמן דמאי פשיט לו כיון שאינו מוכח רק שאין ודאי בחד פליגי הא גם בעל הבעי' הי' מסופק ולא ודאי ואי פשיט לי' מסברא מאי דאי ס"ד וגם מאי דחו רש"י אין סוגית הש"ס ואי לזה שכתבתי כוונתו לא הוי לדחות מסוגיא אלא סתירת גוף הדבר ולא מחמת סוגיא לכן נאריך קצת לפרש הדברים לפי פשטן ומתוך דברינו יצא לנו לתרץ דברי הרמב"ם והוא שהתלמידים הכי מפרשים דרב אשי משני שפיר יש לפשוט בתרווייהו פליגי ופשיטא להו לבני ישיבה כן ולא מספקא להו דאת"ל קאמינא את"ל אחר הפרשה פליגי ר"ל אם הי' ספק אצלם שאתה יוכל לומר לאחר הפרשה פליגי ר"י היכי מוקים בכזית ומחצה משמע שבודאי צריך לאוקים קרא כן לימא דמיירי קודם הפרשה ובאמת נפשוט דפליגי לאחר הפרשה מחמת קושיא זו וגם אם לא רצו לפשוט נימרו הכי אי אחר הפרשה פליגי קרא מיירי בקודם הפרשה ואם פליגי בקודם הפרשה מיירי בכזית ומחצה ועכשיו שאומרים סתמא בכזית ומחצה משמע שודאי איירי כן ואין אנו יכולים לומר כלל שפליגי רק לאחר הפרשה וכ"ש מהמקשן שלא ידע מהתירץ כזית ומחצה מאי הקשה כיון שהי' מסופק ויש ה"א דלאחר הפרשה לחוד פליגי נימא דמיירי קרא קודם הפרשה ובאמת נפשוט דפליגי לאחר הפרשה ומאי קושיא אלא ע"כ דליכא שום ה"א דפליגי רק באחר הפרשה וכן להיפך ואין צורך להאריך ולשון את"ל א"ש טפי את"ל קאמינא אני מוכיח שאם רק תימצי ותוכל לומר כן שום ה"א קשה אלא ע"כ שאין תימצי כלל לומר כן אף מספק כן הוא שיטתם ודחה רש"י מחמת הגירסא וגם אין סוגית הש"ס כפי שיטתם ר"ל אף שלשון את"ל מתפרש שפיר דהא גם לרש"י מתפרש כן ולא אם תרצה לפשוט דמהיכן נפשוט אדרבא הם רצו לפשוט להיפך אלא את"ל ר"ל אם יהא הסברא כך קשה וא"כ נפשוט להיפך ולשיטתם מתפרש יותר אפי' אם תימצי שהוא לשון תוכל לומר כן קשה אלא דליכא שום ה"א רק שקשה עיקר מסוגיא דהש"ס בעלמא אין סוגיא לומר מאי מקשה ליפשוט דאדרבא זה קושיתו דניפשוט בעיא ובאמת אינו קושיא גמורה רק כמו הוכחה ומכ"ש אתירץ דלק"מ דכן סוגיא בכל הש"ס דלמה לי' לשנוי מה שהוא לחד סברא ונפשוט סברא זו ויצא לנו דין שקר כיון שבאמת יש לומר תירץ השוה לשני הסברות וליכא למיפשט שום סברא לכך משני בכזית ומחצה ולאחר שהוא תי' השוה לכל שלש אלה הסברות ולא נפשוט שום בעיא וגם לשון היכי מוקי לה לקרא אין סוגיא דהא גם זה התי' הוא שפיר וצריך לפרושי כמו מ"ט כמ"ש רש"י והוא כמו ל"ל לאוקים כך ואין זה סוגית הש"ס לומר היכי בלשון מ"ט והל"ל מ"ט דהיכי הוא לשון סתירה וקושיא אגוף התי' ובאמת אין כאן סתירה וגם למה שינה הלשון דלעיל אדמוקים לי' לקרא דהא היינו הך ולא חידש אלא את"ל קאמינא וביותר למה זה אריכות לשון הל"ל רק את"ל קאמר דהא זה הקושיא כבר אמרה משא"כ לשיטת רש"י הוא קשיא וסברא אחרת ודוק זה הנראה לי ברור ופשוט בדברי רש"י:

ועפ"ז נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים לפי פשט רש"י שפסק ידיעות ג"כ מחלקות וכר"י ותמהו עליו הא מוכרח כפשט רש"י ונשאר אבעיא בידיעות לחוד והל"ל שהוא ספק כדרכו בכל איבעיות ולא לכתוב חייב שתים דהוי ספק חולין בעזרה ואי משום דאמר לקמן גבי שפחה חרופה דפליגי בידיעות לא אולמא מכאן דדחי את"ל קאמר וכן שם כמ"ש התוס' לקמן והוא מוכרח ע"ש:

אמנם אחר שבעזה"י ידענו פשט דחיות רש"י נוכל לתרץ שהרמב"ם מפרש כסוגית התלמידים ובפירוש אחר מרווח קרוב למה שכתבנו ולא יוקשה ק' רש"י ואדרבא מרווח יותר כמו שנבאר וא"כ נפשטה הבעיא דבין בזו ובין בזו מחלקות ושפיר פסק כן דאף ידיעות מחלקות וכ"ש הפרשות והוא שיל"ד גם לשיטת רש"י דלא אמר תיקו וגם הסוגיא דלקמן גבי שפחה חרופה יהא הכל דרך את"ל ושם אינו משמע כן חדא דמאי אמר עולא ורב דימי סתמא וכן כי אתא רבין פסק דמחלוקת בש"ח משמע שכן הוא ולא דרך את"ל וגם אינהו תלמידי דר"י הוו כדאמרינן בעלמא רב דימי אר"י וכן רבין וכי לא ידעי במאי אמר ר"י וגם הלשון כאן היכי מוקי לה בכזית ומחצה הוא דחוק שיהא קשיא ותירץ בנשימה ולשון היכי דחוק ולא אמר הכתיב כדלעיל וגם הך היכי מוקי הוא מיותר דהא מהמקשה לא מוכח מידי דאיהי הקשה סתמא ולא ידע משום תירץ דמ"ל אחר הפרשה או לאחר