לשון הזהב שבת קמה

הלשון כאן דאמר נתכפרו כולן ולא אמר גוררת השלישי אלא שנתכפרו בלא גרירה משום דהוי שם א' וא"כ שפיר מקשה כיון דסובר כאביי ואביי אית לי' שם דאף בלא גרירה מתכפר א"כ טחינה נמי תגרר ומשני גרירה אית לי' ר"ל אף דסובר כאביי לא מטעמי' דשם א' הוא אלא מטעם דגרירה אית ליה ולכך גרירה דגרירה ל"ל ודוק:

בתוס' בד"ה גרירה דגרירה וכו' עד ונראה לר"י לכאורה לפ"ז גם ק' הגמ' דאמר מי אית לי' לרבא גרירה ג"כ מקשה מקצירה גוררת קצירה והוא תמוה מאי מקשה דילמא הך גרירה אית לי' דהוי בהעלם א' והך גרירה שאין הקרבן בא עליו ל"ל וא"ל דאית להמקשה מסברא דהך גרירה קילא כסברת התוס' חדא מנ"ל להקשות ועוד דלסברת התוס' א"צ שם גרירה וא"כ בל"ז קשה שם מאי מקשה מגרירה דקצירה:

אמנם נ"ל ודאי דגם לסברת התוס' מקשה מטחינה שעמה דהוי ממש דומיא דזית הג' דשם דגם קצירה וטחינה הוי כמו שני זיתי חלב בהעלם א' כיון דהוי בשגגת שבת ואין מתכפר זה בלא זה ה"נ ב' זיתי חלב בהעלם א' אלא דהלשון מי אית לי' לרבא גרירה לא שייך כיון דפריך מטחינה שעמה ושם מתכפר בלא גרירה לסברת התוס' ואף אם נאמר דפריך מק"ו מה הכא שאינו מתכפר הקצירה גופא אלא ע"י גרירה מכפר הטחינה שעמה מכ"ש התם שמתכפר האמצעי בלא גרירה שתתכפר גם הג' בלא גרירה הלשון קשה מאד מי אית לי' גרירה משמע דשם מוכח דלית ליה גרירה ואז לא קשה וז"א לפי' התוס' אמנם כד נעיין בי' דברי התוס' ברורים ויתורץ גם לשון א"ה טחינה נמי וכו' שבגמ' וגם מה שנטרו התוס' עד הכא ולא פירשו כן לעיל אפירש"י אקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ששם עיקר וגם הדיקדוק בגמ' שכתבתי שאמר גרירה אית ליה שהוא מיותר ונקדים לפרש דברי התוס' שכ' וטעמא דמ"ד בסמוך שחלוקין לחטאת משום דל"ל גרירה לכאורה אין לו פירוש וחיבור אלא ודאי פשטן של דברים שהתו' מביאין ראי' לדחות פירש"י שבקצירה וקצירה א"צ גרירה דהוי העלם א' ממש כיון שלא הי' ידיעת חטא בנתיים א"כ מ"ט דמאן דפליג בסמוך אלא ודאי שצריך גרירה לזה ואיכא למימר דלית ליה גרירה ואם תוס' כ"כ אפירש"י שכ"כ בלא הכרח מכ"ש אפי' תוס' שפי' דאקצירה וטחינה א"צ גרירה דכיון שהוי בשגגת שבת וחייב כפרה א' א"א לא' להתכפר בלא השני ואעפ"י שאין הקרבן בא עליו אין תלוי בזה וא"כ קשה אמאי אמר רבא ג' אינו מתכפר כיון דהב' מתכפר ובתוס' החליטו שא"א להתכפר זב"ז אף שאין הקרבן בא עליו וע"כ צ"ל שהתוס' לא פירשו כן אלא למסקנא כמו שהעמידו דבריהם על המסקנא דבאמת לא פליג רבא וליכא שום פלוגתא ובקצירה וקצירה איכא פלוגתא ע"כ משום דבקצירה וקצירה צריך גרירה ובטחינה שעמה א"צ גרירה דאל"ה הוי גרירה דגרירה והגמ' אסיק דגרירה דגרירה ל"ל אמנם המקשה שהביא הפלוגתא כיון שראה בי' פלוגתא ע"כ הכריח שגם בזה כיון שאין עיקר קרבן הופרש עליו אפשר להתכפר זב"ז ופליגי בגרירה ובאמת לפי סברתו אחת שהביא הפלוגתא צ"ל דרבא אית לי' הכא גרירה דגרירה דהא קצירה וקצירה ודאי הוי גרירה כסברת התוס' וגם זה ע"כ הוי גרירה כמ"ש ושפיר מקשה מי אית לרבא דעכ"פ גרירה אית לי' אפי' גרירה דגרירה לסברא דהשתא ושם לסברא דהשתא פליגי בגרירה ול"ל לרבא אפילו גרירה א' ומשני בתר דשמעה וס"ד דהדר בי' לגבי אביי ואית לי' גרירה אבל עדיין לא הדר מזה הסברא דאפליגו מעיקרא ודאי בגרירה ופריך שפיר א"ה ר"ל כיון דעכ"פ מוכח מהפלוגתא דשייך ביה גרירה וכיון דהדר בי' ואית לי' גרירה א"כ הוי כאן גרירה דגרירה טחינה שעמה ואפ"ה אית ליה א"כ טחינה נמי תגרר אע"ג דהוי ג' גרירות מ"ל ב' או ג' דעיקר סברא כיון דהראשון אינו מתכפר אלא ע"י גרירה בלא קבע שוב אין גוררת כמ"ש רש"י וכיון דל"ל זה אפי' ג' תגרר ולשון א"ה כיון דחזינן הפלוגתא דבלא"ה היינו יכולין לומר כסברת התוס' ול"ל ב' גרירות משא"כ עכשיו ומשני גרירה אית לי' ר"ל מה שאמרנו בתר דשמעה מאביי סברה לאו משום גרירה ג"כ ואית ליה ב' גרירות אלא סברה דמתכפר בלא גרירה כיון דא"א להתכפר זה בלא זה כסברת התוס' ולכך לא פליג ול"ל הכא רק גרירה וגרירה דגרירה ל"ל לכך קבעו התוס' דבריהם כאן דוקא ודוק היטב כי נ"ל נכון וברור:

בגמ' מילתא דפשיטא ליה לאביי ורבא מיבעי' לי' לר"ז הך מימרא הוא תמוה מאד דהך מילתא לא בעי כלל ועיין מהר"מ שדחק מאד ואף לפי דחקו אינו מתורץ דיותר הל"ל ופליגי דר"ז כיון מפשיטות פשט ליה וגם בלא"ה מנ"ל דבעי ליה גם זה וגם מ"ש מהר"מ דס"ד איפכא דחלוקין לחטאת ואפ"ה מיצטרפי אין זה סברא דהא אדרבא מצינו לענין א"פ שהי' שחלוק לענין צירוף ולא לחטאת כמ"ש רש"י כאן בסמוך גבי חלב וחלב וגבי חצי זית חלב וחלב ע"ש והוא מוכרח כאן גופא כמו שאכתוב בסמוך דאל"ה למה אמר לי' חלוקין לחטאת:

לכן נ"ל לפי סיגנון שלו דהוקשה להגמ' למה פשט לי' חטאת מה שלא בעי וגם מנ"ל לפשוט דאין מצטרפין אי מסברא אין זה סוגיא וגם פשיטא קשה למה אמר חטאת אלא ודאי דכך השיב לו מדקא בעית לענין צירוף ולא בעית לענין חטאת אלא ע"כ או שפשוט לך שאין חלוק לחטאת או דבעי לך גם לחטאת ואת"ל קאמרת את"ל שאין חלוק לחטאת אבל לענין צירוף דגריעי טפי י"ל שאין מצטרף וקבעית חדא דנפשט תרתי כמו שאשכחן בחולין וע"ז פשיט ליה שפיר דבאמת אפי' לענין חטאת חלוק מכ"ש לענין צירוף דגריעי דלא מצטרף ולכך שייך כאן ק' הגמ' וכל היכא דבלא"ה הוי ס"ד דאין תלוי כלל זה בזה אבל מהפשיטות מוכח שפיר אלא שעדיין אינו מתורץ מנ"ל להגמ' דבעי ליה לענין חטאת וגם מה שלא אמר דפליג באמת והי' נראה לומר ע"פ סברא זו דהוקשה להגמ' אף לפי פי' זה מנ"ל הא גופא דחלוקין לחטאת עד שפשט מיני' שאין מצטרפין מכ"ש אלא יש לומר דלא פשיט ליה רק להוציא מסברתו שאין תלוי זה בזה ופשיט ליה שאם חלוקין לחטאת לא מצטרפין ובאמת תרווייהו תיבעי ולא כמה שרצה לומר שאין תלוי זה בזה ופשיטא לי' לחטאת ואפ"ה בעי ליה לענין צירוף או בעי דרך את"ל וע"ז פשיט לו דליתא וא"כ א"ש הכל ודוק: