לשון הזהב שבת קמב

ברש"י בד"ה מהו חייב אחת וכו' עד וקמבעיא ליה והוא תמוה מאי בעי לפרש בזה ומאי קשה לו ונ"ל לפרש שבא לפרש סמיכות הבעיא זה לכאן כמו שדרכו לפרש תמיד והיינו משום דמעיקרא שלא הי' רק לימוד א' לחלק הוי מוכח מהברייתא שחייב על כל א' מדאמר זהו שוגג האמור בתורה משמע ודאי גבי שבת ובשבת לא כתיב בכל התורה שוגג רק מה שכתיב לחלק מלאכות לכל מר כדאית לי' אבל כיון שמסיק כאן שכתיב שני לימודים אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת ובפרט לפמ"ש לעיל שכן הוא אליבא דכ"ע שפיר מיבעי' לי' על איזה לימוד קאי האמור בתורה:

או יאמר שלילות א' עם מה שפירש וממתניתין ליכא להוכיח והוא דק' מה"ת לנו לחלק בין המשנה לכאן לכך כ' משום דהברייתא משמע יותר לחייב על כל א' דמשמע שהוא עיקר שוגג החמור יותר וקמבעי' לי' משום וממתני' משמע יותר שאינו חייב אלא א' וק"ל:

ברש"י בא"ד וכי קמבעי' לן ביודע עיקר שבת וכו' דברי רש"י דכאן לפי פשוטו תמוהין מאד שהוא נגד הגמ' תיכף בסמוך דקאמר אא"ב העלם זה וזה חייב על כל א' א"ש כמ"ש התוס' בד"ה העלם זה וזה לכך אני מוכרח להאריך קצת ויש לאל ידי בעזה"י לתרצו בג' פנים יפות ראשונה נ"ל לתרץ בדרך לימוד תלמידים ע"פ מה שמביא המהרש"א בסמוך גבי קצר וטחן קו' העולם אהך ק' דהגמ' דידע לשבת במאי ע"ש ועמ"ש בחידושינו לעיל תירץ אחר ובין לתי' המהרש"א ובין לפמ"ש אני עיקר התירוץ כיון שהי' לו ידיעה בנתיים או העלם בנתיים לא הוי העלם א' זהו א"א העלם זה וזה אינו חייב אלא א' א"כ ע"כ הי' ידיעה או העלם באם עשה ל"ח מלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות רק שידע לשבת במלאכה א' ואח"כ נעלם ממנו שהיום שבת ועשה זאת המלאכה א"כ הי' העלם חדש מה שהי' ידע מקודם דאי לא ידע גם קודם שהיום שבת א"כ עשה ל"ח מלאכות בהעלם זה וזה ואינו חייב אלא אחת וכן להיפך אם עשה זאת המלאכה שידע בי' לשבת קודם בשגגת שבת ואח"כ עשה כל הל"ח בשגגת מלאכת ע"כ נזכר ששבת היום קודם שעשאן דאל"ה הוי העלם זו"ז שפיר מקשה דלא הוי העלם א' וזהו מדוקדק בלשון הגמ' היכי משכחת לי' בזדון שבת וכו' אבל א"א העלם זו"ז נמי חייב על כל א' וא' אף דבעינן שיודע קצת שבת כמ"ש רש"י שפיר משכחת לי' וכק' העולם ולא יהא שום תירץ כגון שעשה כל המלאכות בהעלם א' שידע למשל שיש שבת בהוצאה ולא יותר מלאכה וג"כ לא ידע שהיום שבת ועשה כל המלאכות בהעלם זה והי' לגבי הל"ח העלם זו"ז אפ"ה חייב על כל או"א וא"כ א"ש המשנה לכך אמר גמ' שפיר ודוק היטב כי הוא נכון מאד לענ"ד:

אמנם ע"פ מ"ש לעיל לתרץ כמה ק' הנופלים על ק' הגמ' דידע לשבת במאי והמה ק' התוס' וק' מהר"מ וביותר לפי מה שפירשו המפרשים על הרמב"ם שלא ידע לכל המלאכות האסורין באמת וסבר שמלאכות אחרים אסורות ודייקי מלישנא דהרמב"ם שכ' שלא ידע שהמלאכות האלו אסורות משמע מאחרים ידע וא"כ לפ"ז מקשין אגמ' מאי מקשה דידע לשבת במאי והוא ממש נכלל בתוכו ק' מהר"מ מלובלין מאי שמקשה לקמן גבי פלוגתא דאביי ורבא ואמר שטעה בשיעורין ע"ש וכתבתי לתרץ ומצאתי הסברא בלח"מ שאין זה זדון שבת כיון דלגבי המלאכות של אמת לא הוי ידע לשבת הוי העלם שבת דבעינן זדון שבת לגבי המלאכות ממילא מתורץ גם דברי רש"י דמ"ש דהעלם זה וזה מיירי ע"כ בידע לעיקר שבת היינו אף שנעלמו כל המלאכות ממנו ידע לעיקר שבת בעשה או בשאר מלאכות או בשיעורא רבא והוא מדוקדק ג"כ בלשון רש"י שכ' אבל לא ידע שהמלאכות הללו אסורות כמ"ש מלשון הרמב"ם אף דלא מיקרי זדון שבת אדרבא העלם זו"ז ודאי מיקרי והא שכתב דלא ידע שהיום שבת היינו גם זה לא ידע או אף שרש"י כאן מיירי גם בלא עשה כל המלאכות ובזה ע"כ לא ידע שהיום שבת אבל עכ"פ הגמ' בסמוך שפיר אמר א"א העלם זו"ז חייב על כל א' שפיר דמשכחת בהני גווני דכתיבנא לאפוקי המשנה דשוכח עיקר שבת דמיירי ודאי שלא ידע כלל שום ידיעה משבת דומיא דתינוק וגר שפליגי לעיל משמע ודאי דהכיר ולבסוף שכח מיירי ששכח לגמרי כל עיקרו של שבת בתורה וכמו תינוק וגר כמו שכתבו התוס' כאן ודוק:

אכן אחרי עיוני בדברי התוס' כאן עמדתי ת"ל על הדרך השלישי היותר אמיתי והוא ברור בדברי התו' ורש"י שאין כאן והערני לזה דברי התוס' שכ' בד"ה העלם זו"ז אומר ר"י אפי' לא ידע וכו' והוא תמוה שעשו את עצמן כלא ידעו מדברי רש"י בפרט מקושיא רבא כזו אדבריו וגם פליגי עליו ולא הביאו דבריו כלל ואין זה סוגייתם בא וראה מענינו בסמוך בד"ה חזינן שהקשו שאין מוכרחת כ"כ וכ' פי' בקונט' וכו' וקשה וכו' אלא נראה לר"י וכו' וכאן העלימו זה וזה לא פירושו ולא פלוגתתם וגם מלשונם אין נראה שפליגי שכתבו אפי' לא ידע חשיב העלם זו"ז ולא כתבו גם בלא ידע מיבעיא ליה וגם כ' וצריך לחלק ולא כ' ויש לחלק או ונראה לחלק מכל הלין טעמי נ"ל ברור שהתוס' לא באו לחלוק על דברי רש"י רק הוסיפו פירוש לפירושו וכאן הסכימו לפירושו רק הוסיפו פירוש להצילו מקושיא זו מהגמ' בסמוך שהביאו והוא שודאי התוס' לא רצו לפרש שגם בזה קבעי רבא והא דלא פשיט מהמשנה משום די"ל דהמשנה מיירי אי מידכרי לי' דכיר דמה"ת לנו לדחוק כ"כ בחילוק דוחק ולעשות ספק כל כמה דלא קשה לן משמע ודאי ממשנה כל ששכח לגמרי אינו חייב אלא אחת והכא ודאי מיבעי' היכא שנעלמו מלאכות הרבה ולא כולן וגם נעלם ממנו שבת כמ"ש רש"י וגם הלשון העלם זה וזה משמע ודאי שנעלם ממנו שהיום שבת וגם נעלמו ממנו המלאכות שמיקרי העלם זה וזה שתי העלמות אבל שוכח עיקר שבת לגמרי לא הוי אלא העלם א' מעיקר שבת מאי זה וזה ולמה לנו לצאת מפשוטו כדי שיקשה וליכנס בדוחקים אלא ודאי פירש"י הנכון ואמת אלא שהתוס' כדי לתרץ על רש"י הקושיא גדולה מהגמ' בסמוך כתבו ואומר ר"י אל תטעה בדברי רש"י שאם לא ידע בשום מלאכה לא חשיב כלל כהעלם זו"ז וליכא בי' שום ה"א לומר דחייב על כל אחת מכח משנתינו א"כ ק' מהגמ' בסמוך אלא ודאי שגם זה י"ל דחשיב העלם זו"ז ולחייב בו על כל אחת ולחלק