לשון הזהב שבת קמא

חייב ולא מוכח אלא לאפוקי מהך סברא דלא נימא שלא חייב אלא אם עשה כולן כמ"ש לא תעשה כל מלאכה כמ"ש רש"י ביבמות אבל חילוק זה לא שמענו לחייב על כל אחת אם עשה כולן וכן ממנינא לחוד לא מוכח אלא לאפוקי מסברא זאת ולומר שאם עשה אחת מל"ט מלאכות חייבים ואיכא ל"ט חיובים אם עשה כל אחת בהעלם בפ"ע אבל עכשיו דכתיב מנינא והדר לא תבערו וא"כ למה יצא מן הכלל אם לחייב עלי' אם עשאה בפ"ע לא צריך אלא ודאי לחייב עלי' בפ"ע אם עשאה עם מלאכה אחרת ליחייב ב' ושפיר דיינין ביצא מן הכלל ללמד על כלל כולו כנ"ל ליישב גירסא שלפנינו ג"כ ומתורצין ג"כ כל הקושיות שהקשו התוס' ומתורץ נמי מאי שמקשין העולם דברי רש"י אהדדי ביבמות ובפסחים ואינך מקומות שוודאי ששני ה"א אמת שאם לא הי' כתיב שום לימוד הי' הה"א שאינו חייב עד שיעשה כולן מלא תעשה כל מלאכה כמ"ש רש"י ביבמות ואם הי' כתיב המנין ולא לא תבערו עדיין הי' ה"א שחייב על אחת אחת ועל כולן אחת ומוכיח רש"י שני הסברות מגירסא שלפנינו בכאן וגם מק' התוס' כאן וא"ש לשון לפי שנאמר ויקהל וכו' דאל"ה לא הוי יכול לומר יכול אם עשאן כולן וכו' דהא ה"א אינו חייב עד שיעשה כולן וגם לא מוכח מלא תבערו כמ"ש לכך אמר לפי שנאמר לכך ה"א יכול אם עשאן וכו' ומוכח מן לא תבערו וכמ"ש ודוק:

בגמרא ועדיין אני אומר לפי ה"א שכ' התו' דאין חייב עד שיעשה כולן צ"ל דבאמת לא משכחת חטאת אחת דאינו חייב עד שיעשה כולן ואז יש ביניהם חרישה וקצירה וחייב תמיד שלש אם לא בחרישה וקצירה לבד והוא דוחק ומכ"ש לפירש"י שנפיק מלא תעשה כל מלאכה אמנם נ"ל לפרש דה"ק שהייתי אומר כיון שמנינא אתי לומר שאינו חייב אחת עד שיעשה ל"ט מלאכות וכיון דאפיק חרישה וקצירה מכלל ה"א שיש ל"ט מלאכות חוץ חרישה וקצירה והייתי מכניס עוד שתי מלאכות שאין חשובות ובזה מתורץ היטב לפי שנא' וכו' וגם הת"ל וכו' שזה הה"א להכניס עוד שתי מלאכות לא נפיק אלא מאלו הב' לימודים ודוק:

בתוס' בד"ה אם אינו ענין וכו' עד וליחייב קרבן על כל א' ר"ל דאם ד"ת כלב"א ל"ל ממילא חייב חטאת על כל דבר שזדונו כרת אלא ע"כ לחלק לכך דרשינן הפסוק הראשון אע"ג שהב' מיותר משום דהשני לא מישתמע לחלק וק"ל:

בד"ה יכול שאם עשאן כולם וכו' עד וי"ל דצריך למנינא לפי שיש וכו' עד ומיהו ק' לר"י וכו' דע אע"פ שדחו זה הסברא היינו לומר שאעפ"כ מוכח לחלק מאיזה סברא שיהי' ולפי המסקנא ניחא דכיון דלא תבערו קאי אמנינא כמ"ש התוס' בסמוך ושם סמיך אלא תבערו אבל ודאי זאת הסברא קיימת שמש"ה מכניסין אף אלו מלאכות שאין חשובות משום רמז מן התורה דל"ט כמו שאיתא להדיא לעיל במכילתין הני ל"ט כנגד מי ומשני כנגד מלאכות שבתורה וכו' ע"ש וע"כ מקשה משום שיש מלאכות שאין חשובות או להפך שיש יותר חשובות רק דסמיך אמנינא שבתורה ועפ"ז תרצתי דברי רש"י לעיל גבי פלוגתא דר"י ור"ל בשגגת לאו וכרת מקשה תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת והוינן בי' מנינא ל"ל פירש"י ניתני אבות מלאכות הזורע וכו' ואנא ידענא דהוי מ' חסר אחת והוא תמוה מאי נ"מ בזה אם לא נדע שהם מ' חסר אחת ולפ"ז ניחא דרש"י בא לפרש שלא יקשה לך מאי מקשה בגמ' מנינא ל"ל הא י"ל גם אתנא כן והוא שבא ליתן טעם למה הן אלו מלאכות כיון שיש שאין חשיבות וגם למה לא יותר לכך מקדים אבות מלאכות צריך להיות מ' חסר אחת ע"פ לימוד מתורה או מאלה הדברים או ממלאכות שבתורה לכך הם הזורע וכו' לכך מפרש רש"י כיון שהתנא לא מפרש הלימוד אלא שמרמז במנין מ' חסר א' ונדע הלימוד מסברא א"כ ליתני הזורע ונימני ונדע שיש מ' חסר א' וג"כ נדע הלימוד מסברא ודוק:

בא"ד וכיון דכתיב לא תבערו וכו' עד אבל אתולדה במקום אב לא לכאורה הוא תמוה למה לא פירשו דאי לאו ממנינא ה"א דלא תבערו אתי רק לחלק לחייב על אחת ג"כ אחת דומיא דהבערה ולאפוקי מהך סברא אבל לחלק לחייב ל"ט חטאת לא הוי ידענא ולכך כתיב מנינא לחייב ל"ט חטאת ואפ"ה פריך שם שפיר כמ"ש רש"י דאי חייב אתולדת הוי יותר ולעולם המנין אתי לחלק כמ"ש רש"י שם להדיא וכמ"ש לעיל בפירושו לפי הגירסא שלפנינו והוא מוכרח דאל"ה יסתרו דברי רש"י לשם את דברי הגמ' שבכאן ששם פירש"י שמנינא אתי לחלק וכאן לא נמצא שום מי שיסבור כן אדרבא אמר להיפך לפי שנאמר וכו' יכול וכו' אמנם כד דייקת לק"מ דהתוס' אזלי לשיטתייהו שכ' ע"פ גי' מכילתין דהה"א שלא יתחייב אלא אם עשה כולן הוא יוצא רק מהמנין וא"כ קשה ליכתב ולא תבערו לחוד ואנא ידענא לחלק לחייב ל"ט דאי לחלק לחייב א' על א' ל"ל קרא כיון דלא כתיב המנין לכך פירשו שבאמת מלא תבערו לחוד מוכח לחלק לחייב ל"ט אלא שהמנין בא ללמד שלא ליחייב אתולדה במקום אב וזה שכתבו והשתא מוכח שפיר בהזורק ר"ל שא"צ לפירש"י וא"ש יותר הקושיא מוכרחת כיון שהלימוד בא המנין רק לזה אבל רש"י אזיל לשיטתי' שכ' ביבמות דבלא"ה יש ה"א שלא ליחייב רק אם עשה כולן מלא תעשה כל מלאכה א"כ צריך לא תבערו וגם המנין לחלק רק ק' הגמ' שם אם חייב אתולדת הוי יותר וכמו שכתבתי לעיל ומוכרח הוא לפירושו וא"ש גם הגי' שלפנינו ודוק:

בגמ' דתניא הבערה וכו' עמ"ש בקונטרס הדרשות שלי לתרץ דברי הרמב"ם התמוה מכאן בטוב טעם קרוב לפשוטו ע"ש בדרוש דא"ב י"ט לשבת:

ע"ב בתוס' בד"ה לא משמע לי' שמואל דלא כר"י וכו' לכאורה דבריהם תמוהין דאטו מי ל"ל בהא סבר כר"י ובהא כר"נ כמו דמצינו בעלמא כיון דלאו הא בהא תליא וכן תמהו התוס' בעצמם במס' עירובין אק' הגמ' ע"ש נ"ל דכאן הא בהא תליא דהא דדריש ר"י הבערה ללאו ולא לחלק משום דכבר דריש מאחת מהנה דאל"ה הוי מודה דלחלק מנ"ל להקל כ"כ או משום דלא אשכחן בהדיא שום תנא שיחלוק על ר"י בהא דאחת מהנה רק ר"נ שדריש הבערה לחלק וכיון דלא סבר בהא כר"נ מנ"ל לחלוק על תנא כיון שלא אשכחן תנא שחולק ודוק ועמ"ש לעיל לתרץ ק' התוס' בטוב טעם: