לשון הזהב שבת קמ

אם מסברא שבתות הוי כגופין הוי לי' לחייב גם בשוכח עיקר שבת על כל שבת אלא שהתורה גזרה להיפך שמירה אחת לשבתות הרבה וזו ודאי סברא שפסוק הראשון בא להוציא מסברא חיצונה וכדי שלא תאמר שתמיד הוא כן בא הכתוב השני להוציא מהראשון אבל לומר איפכא שהכתוב הראשון בא כסברא החיצונה וא"ת ל"ל קרא נימא שהוא להוציא מהשני שלא נטעי ע"י כתוב השני אין סברא שעדיין לא נאמר השני ולזה שפיר הקשה רנב"י אדרבא איפכא מסתברא שהוא סובר כמסקנת הגמ' בכריתות דשבתות לאו כגופין דמיין רק גזירת הכתוב דימים שבנתיים הויין ידיעה כמ"ש גם רש"י ותוס' כאן בכל פרקין זה השיטה וא"כ אם לא הי' כתיב שום קרא לא הוי חייב תמיד אלא אחת וקרא דושמרו כתיב קודם בתורה א"כ אם נאמר דושמרו קאי אשמירה אחת קשה ל"ל קרא צ"ל שלא נטעה מחמת כתוב השני דשבתותי דתמיד הם שמירות הרבה וזה היפך מהסברא אלא ודאי דתלי בשמירה שהוא תמיד ל' יחיד אלא אם קאי על שבת אחת הוא שמירה אחת לשבת אחת לכך ושמרו קאי שמירה לכל שבת לאפוקי מסברא חיצונה ואח"כ שלא נטעה גם בשוכח עיקר שבת הוא כן כתיב שבתותי תשמרו שמירה אחת וא"כ מקשה שפיר אמנם כדי שלא תקשה ארב נחמן בר רבה צ"ל דאיהו ס"ל שבתות כגופין דמיין ק"ו מנדה וכדיעה אחת לשם בכריתות והוי סברא חיצונה לחייב גם בשוכח עיקר שבת על כל שבת לכך קרא קמא כתיב שמירה אחת ובזה מתורץ נמי היטב ק' התוס' במשנה מסוגיא דלשם דאתיא כר"נ אמר רבה ע"ש ודוק היטב ועיין במשנה שהארכתי לתרץ כל המאמר הזה בסיגנון זה וכאן כתבתי קרוב לפשוטו:

דף ע בגמ' חילוק מלאכות מנ"ל אמר שמואל וכו' יש להקשות לשמואל וכן לר' נתן מנ"ל דבשגגת שבת לא מיחייב אלא חדא תדע דהא לר' יוסי מצרכינן תרי קראי לקמן לדרוש אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת וא"כ קשה לדידהו וא"ל דנפקא להו משמירה לכל שבת משמע שמירה אחת לכל שבת ז"א דדילמא קרא מיירי במלאכה אחת שעשה בהרבה שבתות שחייב אכל שבת לאפוקי משוכח עיקר שבת וכן אפילו בשוכח עיקר שבת קשה דליחייב על כל מלאכה ולכאורה הי' נראה לתרץ בזה גם מה שהקשיתי לעיל דפריך לעיל אשני חילוקים של מלאכות מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולא פריך הכי אחלוקי שבתות משום דשם יש תרי קראי ואיפכא אין סברא להקשות מאי ראית אבל הכא פריך לשמואל ור"נ דליכא אלא חד לימוד מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני שכיון דליכא אלא חד קרא לחלק מוקמינן אמסתבר היכא דאיכא טובא שגגות אבל התם בשגגת שבת אין סברא לחלק דליכא אלא חד שגגה וחטאת חייב אשגגה ונשאר על סברא חיצונה שאין חייב אלא אחת ודוק:

אמנם נלע"ד דוחק לפרש כן דהא גם בחילוקי שבתות יש סברא כמ"ש רש"י על ימים שבנתיים וכן ע"כ להתוס' יש סברא לחלק כמו שכתבתי לעיל אפ"ה כתיבי תרי קראי והיינו ודאי משום דאי לא כתיב אלא חד קרא יש לומר מקרא מלא דיבר הכתוב לחלק תמיד וכן נמי מוכח מר' יוסי:

לכן נ"ל לתרץ ויתורץ גם ק' התוס' לקמן בעמוד של אח"ז בד"ה לא משמע לי' ע"ש וכן נמי מתורץ מה שיל"ד למה לי' בגמ' לאתוי לקמן וא"ר יוסי בר חנינא מ"ט וכו' שהוא אינו ענין לכאן אלא ודאי דיש לפרש דברי ר' יוסי שיש לו גם הלימוד של שמואל לחלק אלא שלא תאמר לחלק תמיד אף בשגגת שבת לכך דריש פעמים שחייב אחת על כולן והא דקאמר ופעמים שחייבין על כל אחת היינו מלימוד דלעיל וה"ק מאחת מהנה בא להורות שלא תאמר שתמיד חייב על כל אחת לכך כתיב קר לדרוש שרק פעמים חייב על כל אחת ופעמים שאינו חייב רק אחת מקרא דהכא וא"ל א"כ הנה ל"ל ז"א דהא עיקר קראי צריכי לשם משמעון ואבות ותולדות רק סמוכים קדריש כמ"ש התוס' וכן ע"כ הוא לפירש"י וי"ל שלא דריש רק הנה שהוא אחת ושוב לצורך אסמכונהי לכך מייתי ריב"ח שאומר שדורש שניהם מזה ובזה מתורץ ג"כ ק' התוס' ארש"י שהקשה אמאי שפירש"י מ"ט דר"י אכתי ממין יתירים ומאי זה לשון מ"ט אכן לפי מ"ש הכי פריך מ"ט דדריש שניהם מנ"ל דילמא קאי רק אדרשה אחת וא"ל א"כ ל"ל הנה או איפכא הא אכתי מ"ם יתירות וצ"ל לשום דרשה וא"כ לא מיותר כל השני תיבות דא"א לכתוב ממין בלא התיבות רק סמוכין קדריש וא"כ מנ"ל לדרוש שניהם ע"ז משני דבאמת צריך הממין לדרשה רק מהסמוכין כיון שיש לדרוש כך ולהיפך דריש שניהם דהי מינייהו מפקת כמ"ש רש"י לכך מקשה שפיר ומשני שפיר ושמואל אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת לא דריש ר"ל שאין משמע לו לדרוש שניהם מסמוכין רק דרשה אחת וע"ז פירש"י דלא תיקשי תיבת הנה למה לי לכך פירש"י דמיבעי' לי וכו' ולא מיותר כלום רק סמוכין ודי לנו לדרוש אחד ולא שנים וכן מפרש שמואל דברי ר' יוסי וא"כ סבר כר' יוסי ולא קשה ממילא ק' התוס' בד"ה לא משמע לי' ופליג רק אריב"ח וא"כ גם קושיתי לעיל לא קשה דסמוך שמואל אלימוד דר"י וכן ר"נ ובזה מתורץ נמי מה שהביא רש"י במשנה תרי קראי דלכאורה רק לר"י ולפמ"ש הוא אליבא דכ"ע ודוק:

בגמ' לפי שנאמר ויקהל משה לפי גירסא שלפנינו אין לו פירוש כמ"ש התוס' ונ"ל לפי פשוטו שרוצה לדרוש לחלק ויקשה מאי שייך לכאן לכך אמר לפי שאמר להו ל"ט מלאכות לכך אמר להו לחלק או לפי פירש"י שכ' דהוי לי' כלל בל"ת ופרט בעשה וצ"ל לפירושו שהוא דומה לכלל ופרט דמ"ש עיין בתוס' וא"כ הוי קשה היכי דריש מלא תבערו הא הוי כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואי משום דכתיב וביום השביעי שבתון כל העושה בה מלאכה יומת הדר הוי לי' פרט בעשה וכלל בל"ת לכך אמר לפי שנאמר אלה הדברים שהוא כולל ל"ט מלאכות והוא פירש אלא תעשה כל מלאכה וזהו שנאמרו למשה בסיני ר"ל בלא תעשה מלאכה הוי לי' שפיר כלל ופרט מקורב וק"ל:

אמנם לפי תירץ התוס' וסברתם יש לקיים גם הגירסא שלפנינו דאל"ה לא מוכח מידי מלא תבערו לחלק לחייב על כל אחת אם עשה כולן דהא לא דרשינן אלא דומיא דהך דיצא מן הכלל ושם לא מוכח אלא דחייב אהבערה לחוד וכן נמי בכל מלאכות אם עשה אחת ג"כ