לשון הזהב שבת קלט

עדתי אשרי לכל מי שיעלה זה על רוחו בכל שבת קודם שישן ויתגבר לעבודת הש"י בפרט בשבת שצריך להוסיף קדושה ולא מעשה גופני וק"ל:

בגמ' מנה"מ אמר רב נחמן וכו' עד הא כיצד וכו' דברים אלו אין להם פירוש כמ"ש במשנה וע"ש מ"ש ועתה באתי לפרש דרך קרוב לפשוטו לפי פי' התוס' ויתורץ בזה שני קושיות חזקות מ"ש כבר הנופלות על פירושם שפירשו במשנה שהוא גזירת הכתוב ודחו פירש"י ע"ש חדא מנ"ל לאוקמא האי קרא דשמירה א' אשוכח עיקר שבת וכו' אע"ג דאין סברא לומר להיפך חדא נוקי חד קרא לדרשה אחרת או נוקי קרא דשמירה א' לתינוק ועוד קשה יותר למה לא נאמר הגזירת הכתוב גם בשגגת שיתחייב על כל מלאכה של כל שבת אכן נ"ל שהגמרא בכאן מתרץ הכל וה"ק הא כיצד כאן נאמר לשון יחיד שהוא חטאת אחת וכאן נאמר על כל שבת אחת אלא כאן שמירה אחת לשבתות הרבה ר"ל דלשון שמירה היינו שישמור שלא ישכח ויעבור ואם שוכח עיקר שבת אם הי' שמר שלא ישכח עיקר שבת או אם היינו אומרים לו עיקר שבת הי' די בזה לשבתות הרבה שלא הי' עושה מלאכה בשום שבת לכך אינו חייב אלא חטאת אחת וכאן בשמירה לכל שבת ר"ל בידע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת צריך שמירה לכל שבת בפ"ע דאף אם היינו אומרים לו או לא הי' שוכח בשבת אחד שהיום שבת עדיין הי' יכול לשכוח בשבת אחרת וכן בכולן וצריך בכל שבת שמירה שלא ישכח שהיום שבת דשבת א' אינו תלוי בחבירו משא"כ בשוכח עיקר שבת דדי בשמירה אחת אם לא שכח עיקרו תמיד לא הי' עושה דהא אינו רגיל לשכוח שהיום שבת וא"כ התירץ והטעם ממש מפורש בגמ' ובזה ממילא מתורץ בשגגת מלאכות דאינו חייב על כל שבת דהא גם במלאכה די בשמירה א' לשבתות הרבה אם לא ישכח המלאכה לא יעשהו בשום שבת וגזירת הכתוב לימים שבנתיים אלא היכי שצריך שמירה לכל שבת דומיא דנדה ממש היכא שלא טבלה אפילו איחרה כמה שנים די לו בשמירה אחת אם הי' יודע שהוא נדה לא בא עלי' משא"כ אם טבלה וראתה אף אם הי' יודע נדות הראשונה כיון שכבר טבלה אם לא הי' יודע נדות השני הי' בא עלי' וצריך שמירה לכל נדה ודוק:

אמנם לרש"י לא יתכן זה הפי' ובלא"ה ק' לרש"י מהכא שפי' במשנה דימים שבנתיים הויין ידיעה מסברא דא"א שלא שמע והשגגה הוי רק משבת ואתיידע ליה והכא בעי מנה"מ כמו שהקשו תוס' במשנה וגם שאר הקושיות של תוס' ע"ש מה שתירצתי ומדי בואי הנה עיינתי לפי פשוטו נ"ל לתרץ כל הקושיות ויתורצו גם דברי הגמ' פה לשיטת רש"י ויתורץ גם קושיא אחת חזקה מ"ש דהגמ' בסמוך אשגגת שבת ושגגת מלאכות דיש ג"כ שני לימודי' מקשה בגמ' בסמוך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומ"ש ארישא אחילוק דבין שוכח עיקר שבת ליודע עיקר שבת לא מקשה כלום:

לכן נ"ל ברור דרש"י נמי מודה דידיעת שבת לחוד לא הוי ידיעה לחילוק חטאת כיון דלא הוי ידיעת חטא כמ"ש רש"י בעצמו לקמן אדברי רבא גבי קצר וטחן בהדיא וכאן לא חייב על כל שבת הוא מחמת לימוד כמ"ש בגמ' כאן ומביאו רש"י בריש פרקין ומ"ש רש"י טעם א"א שלא שמע והא אתיידע לי' בא לפרש תחל דבריו שרש"י פי' בעצמו שם בריש פירקין שמש"ה מוקמינן שמירה א' לשבתות הרבה אשוכח עיקר שבת משום דהוי רק חדא שגגה ושמירה לכל שבת מוקמינן איודע עיקר שבת משום דהוי טובא שגגות והוקשה לרש"י למה הוי שוכח שהיום שבת טובא שגגות כמו קושית התו' בעצמו מנדה הא גבי נדה אמרינן אם לא טבלה אפילו איחרה כמה שנים ובא עלי' טובא זימנא הוי חדא שגגה שלא הי' יודע מנדתה ואם הי' יודע לא הי' בא עלי' תמיד רק טבלה וראתה הוי כל נדות חדשה שגגה חדשה משא"כ בשבת דהא כל שבתות הוי אחת לכך פירש"י א"א שלא שמע ואתיידע לי' השגגה ראשונה והוי שבת אחרת שגגה דהא ראשונה כבר אתיידע לי' ואף שלא הוי ידיעת חטא לחלק החטאת עכ"פ הוי ידיעה לחלק השגגות אלא היכא דלא הוי לימוד לא מהני חילוק השגגות לחלק חטאת כיון דלא הוי ידיעת חטא אבל בתר דכתיב לימוד מוקמינן לי' אשגגות טובא כמו שמשני בגמ' אחילוק מלאכות וא"כ התירץ שבגמ' לקמן קאי גם ארישא דחילוק שבתות ומכ"ש התירוץ הראשון דתלי עיקר בידיעות א"ש גם ארישא דהכא הוי לי' ידיעת שגגה בכל שבת דא"א שלא שמע ואע"ג דנקט הלשון שבת ומלאכות משום סיפא דקאי בי' נקט הכא ונטר עד לבסוף לפרש כל המשנה בקשיא ותירץ אחד כן נ"ל ברור ואמיתי בדעת רש"י אף שכתבתי לעיל ת"ל לתרץ בכמה פנים זה האמת לפע"ד שכן הוא מפורש ברש"י בריש פרקין להמעיין ובזה מתורצים היטב כל הקושיות של התוס' ומה שהקשיתי ודוק היטב ותמצא כי לא רציתי להאריך בתירוצן כי המשכיל יבין:

ובזה נבוא לפרש גם דברי הגמ' שאמר ב' קראי כתיבי ושמרו ב"י את השבת וכתיב וכו' הא כיצד ר"ל למה שינה הכתוב כאן לשון יחיד שבת משמע שכולן הם מיקרי שבת אחת דודאי הכתוב לא אמר שישמרו רק שבת אחד ותו לא רק שכולן הם אחד וכאן כתיב שבתותי לשון רבים אלא ע"כ משום שמירה דלעיל מיני' שינה הכתוב כאן כתיב ושמרו ב"י את שבת ל' יחיד להורות שכולן הן אחת ולהורות דיש שמירה אחת לשבתות הרבה וכאן כתיב ל' רבים אשמירה דלעיל מיני' נמי קאי להורות שיש שמירת הרבה לשבתות הרבה דהיינו שמירה לכל שבת ומסרן הדבר לחכמים כמ"ש רש"י ולא פירשו הגמ' משום שסמיך אלקמן שמפרש גם זה בבת אחת עם הסיפא כן נ"ל ברור ע"פ פירש"י לפי עומק פשוטו ומתורץ היטב דמייתי גם הפסוקים בתירוץ ודוק:

בגמרא מתקיף לה רנב"י אדרבא איפכא וכו' הוא תמוה כמ"ש במשנה ועמ"ש שם וביותר הוא תמוה מאי הקושיא די"ל נמי כסברא הראשונה דשמירה דתלי בשבת לשון יחיד או לשון רבים רק הוא סבר דתלי בשמירה אם הוא על שבת אחד ומאי קושיא כיון שהוא סברא לכאן נמי כמ"ש לעיל בסמוך גם מאי נ"מ ובמאי פליגי ונ"ל דנ"מ פלוגתא גדולה והוא דאיתא פלוגתא בכריתות אם שבתות כגופן דמי וחייב באמת על כל מלאכה של כל שבת או לאו כגופן דמיין רק גזירת הכתוב בשוכח שהיום שבת ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וזהו ודאי