לשון הזהב שבת יד

דחוק מלבד שקשה עליו עוד דא"כ למה לא קנסו בשוגג ואי משום שלא עביד איסור במזיד א"כ אף לחצר אחרת למה נקנסי' אף דאתעביד מחשבתי' מה לנו לזה שיתעביד מחשבתי' ובאמת דברי הגמ' צריכין ביאור ולא די בזה אלא שאף מתמי' א"ע ואמר לכי תיכול כורא דמילחא ושורש טעם החילוק אין אנו יודעים וגם יש לדקדק בגמ' דלא אמר אלו התירוצים תיכף אברייתות טרם בואו לדרב ביבי וגם מעיקרא משמע שאף בשוגג יש לקנסו שהוא עיקר בעיא דאביי מי קנסוהו וכן כל התירוצים ומיירי בשוגג כמ"ש כל המפרשים וכן הרמב"ם ולבסוף מסיק דאין לקנוס כלל בשוגג ועוד יש כמה דוחקים וגימגומים לפירש"י ותו':

אמנם דברי הרמב"ם בעמוד שאח"ז המה תמוהים ויתורץ חדא באידך ועיין בעמוד שלאח"ז דמסיק דבעיא דרב ביבי במזיד דוקא וגם אסיק לחד גירסא שנפשטה דהתירו ואין להקשות היכי קאמר לעיל הא לא קשיא ותפשוט דלא התירו הא אסיק דהתירו די"ל להך סברא בני המדרש לא ס"ל הך פשיטות ובאמת הוי הלכה כבני המדרש ולא כרב אחא ברי' דרבא אלא משום דאסיק דאב"א לא תפשוט לא שבקינן פשיטותא דרב אחא משום ספיקא דבני המדרש ואף דתוס' רוצים למחוק לא תפשוט הא הדרי בהו. ולכך פסקו הרי"ף והרמב"ם כרב אחא דהתירו אמנם מה שמשמע לכאורה במסקנא דדוקא במזיד מבעי' לי' ופשיט לי' אבל בשוגג ואידכר ודאי לא התירו לפ"ז יוקשה טובא מאי שמקשה לעיל תפשוט דרב ביבי הא לעיל מיירי בשוגג ואידכר כמ"ש כל המפרשים ורש"י כ' להדיא בד"ה מבע"י קנסו וז"ל ונמצא מתחייב חטאת אם שוגג הוא וכולה סוגיא נקט ח"ח וכן אביי משמע ודאי דמיירי בשוגג וא"כ מאי מקשה ואף אם תרצה לדחוק דמיירי במזיד מאי מקשה לישני דמיירי בשוגג וזהו סברא זרה שנאמר דשם קאי לפי ה"א ולא כמסקנא ויהא למסקנא כל הסוגיא ליתא אמנם כד מעיינת לק"מ דהגמ' לא קאמר אלא לישנא דרב ביבי ע"כ מיירי במזיד אבל ודאי לענין הדין כמו שבעי במזיד כן יש לבעי' בשוגג ודינם שוה דמ"ל איסור סקילה או איסור חטאת ואף בשוגג ואידכר הוא איסור סקילה כיון שאינו חייב סקילה שייך לומר איסור וכ"כ התוס' שם בד"ה אלא דאידכר דהוי מצי לשנוי הכי אלא דניחא לי' להגמ' כיון דנחית להגי' יותר טוב לאוקמא במזיד ולא באידכר וגם משום רב אחא אבל דינם שוה והן דברי המ"מ שכ' על הרמב"ם בפ' ט' על מ"ש הרמב"ם שכח והדביק פת מותר לרדותה וכ' עליו אע"ג דבגמ' אסיק דרב ביבי במזיד איירי משמע בגמ' דה"ה בשוגג כיוון למ"ש ודאי והלח"מ כתב עליו ואיני יודע איזה מקום משמע בגמ' ואשתומם על המראה איך נעלם ממנו סוגיא זו הסמוכה ויליף משם אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא מה שכ' דוקא שכח והדביק ולא כתב מזיד דג"כ התירו עכ"פ כמסקנת הגמ' והמ"מ תירץ זה בדבריו וכתב ונקט שוגג וכ"ש מזיד ולא ידעתי מה כ"ש אי משום שיבא לידי איסור חמור הא פשט סברא להפך הא עביד איסור חמור במזיד למה נחוס עליו וגם איך לא יכתוב עיקר הדין הנאמר בגמ' ויסמוך על כ"ש וגם הא חזינן בפי"ג גבי הושיט ידו מליאה פירות שהתיר בשוגג ולא במזיד והגמ' מדמה אותן לפי פשוטו ואם הוא מחלק ביניהם כחילוק רש"י לא הוי שתיק מיני' ועכ"פ הי' לו לכתוב סתמא הדביק פח בתנור ולא לכתוב דוקא שכח לכן נלע"ד דהרמב"ם מפרש הסוגיא כפשטי' ולא נצטרך לשום דוחק דרש"י או תוס' דודאי דין דאביי ודרב ביבי המה שוין לגמרי כמו שמדמה אותן פשטי' דגמ' ומעיקרא בעי אביי בין בשוגג בין במזיד או בשוגג מיירי עכ"פ דינם שוה ותירץ משחשיכה קנסו ס"ד מיירי ג"כ בתרוייהו דגם בשוגג יש לקנוס טרם ידע מהך דרב ביבי ומקשה תפשוט דרב ביבי ע"פ בני המדרש דשני הברייתא משחשיכה קנסו וע"ז קאמר הא לא קשיא ותפשוט ובאמת דלא כרב אחא אלא דסברי דלא התירו ורב אחא באמת משני איפכא או באמת נסתור רב אחא ואהא שני אב"א לעולם לא תפשוט לגמרי דרב ביבי אלא דיש חילוק בין שוגג למזיד דבשוגג לא קנסו משום דרב ביבי שלא יבוא לידי איסור חטאת או איסור סקילה כיון דלבסוף הוי מזיד ואיהו לא עביד איסורא במזיד לכך חסו עליו שלא יבא לידי איסור חטאת וסקילה אבל במזיד קנסוהו הכא וגם בדרב ביבי דדינם שוה ולא משגחינן במאי שיבוא לידי איסור סקילה כיון דעביד איסור במזיד ופשע וכ"ש שלא התירו לו שבות דרדיית פת כיון דהכא אפי' קנסוהו בלא שבות ובהכי משני הברייתות וא"כ גם מבני המדרש לא מוכח די"ל דאינהו דשני משחשיכה קנסו מיירי במזיד ולא תפשוט בשוגג דלא התירו אלא י"ל דהתירו ורב אחא י"ל ג"כ דמיירי בשוגג וקרי לי' איסור סקילה כיון בשעה שתאפה יהי' מזיד או אם תאמר דרב אחא איירי אף במזיד לא ס"ל כבני המדרש בזה והא דאסיק הגמ' לעולם במזיד היינו בעיא דרב ביבי מיירי אף במזיד אבל באמת במזיד כבר איפשוט לעיל דלא התירו ואהא אסיק שפיר דאף בשוגג יש לחלק בין אותה חצר לחצר אחרת והוא חילוק נכון כמו שמשמע בגמ' והיינו כיון דמדינא יש לקנסו אף לאותה חצר אלא כדי שלא יבא לידי א"ח התירו כמו דרב ביבי א"כ לא התירו אלא לבטל מעשיו כמו שם שלא יאפה תתיר לו אף לגמור מעשיו ולעשות מחשבתו דלמה לא נקנסי' הא בזה לא יבא לידי א"ח כיון שיכול להחזיר לאותו חצר וא"כ א"ש פסקי הרמב"ם דבמזיד לא התירו בין בדאביי בין בדרב ביבי ולא הוצרך לכתבו בהדביק דבמזיד אסור חדא דכתב דוקא שכח וגם סמך אדינא דהושיט ידו שכ' בהדיא דבמזיד אסור והיינו משום דעכ"פ במזיד נפשוט מבני המדרש אף דאיכא שינויא אחרינא וזו אפשר טעם הרי"ף שכ' אידי ואידי בשוגג ולא נצטרך לומר שהי' לו גירסא אחרת ובשוגג הותר בשניהם אלא בפירות יש חילוק בין אותה חצר משא"כ בפת לכך כתב הרמב"ם דין שוגג בשניהם ומהכא איפשט לן דבשוגג התירו מן דהתירו לו לאותה חצר וגם מן רב אחא דבשוגג לא נסתר פשיטותו ודוק היטב כי הוא נכון:

דף ד ע"א בגמרא והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' לכאורה אין מקום לקושיא ותירוץ זה ממ"נ כיון דמקשה מסברא כמ"ש רש"י ותוס' אם הוא סברא מוכרחת מאי משני ר"ע הוא וכן שאר תירוצים אר"ע ושארא יוקשה ג"כ מכח זה סברא שכ' רש"י ותוס' ואם הוא בלתי מוכרח מאי מקשה אמשנה