לשון הזהב שבת קלח

נמי גרירה ונראה שם שכן הוא המסקנא דשקלי וטרי אליבייהו דר"י ור"ז לכך נמי מקשה כאן שפיר ובזה ממילא מתורץ הרמב"ם שהוא פוסק בפירוש שם בה' שגגות כרבא קצירה גוררת קצירה שפיר משכחת דינא דמשנה וכקו' העולם לכך מייתי הדין ודוק:

בתוס' בד"ה דידע לי' בתחומין וכו' עד תימא לר"י כתבו תימא באלף ודאי כיוונו שיש תירוץ ונ"ל לתרץ ויתורצו עוד קו' בזה ק' מהר"מ מלובלין הא משכחת דטעה בקצת מלאכות וסבר שצריך שיעור יותר גדול אל מלאכה זו כגון הוצאה באוכלין הי' סבור שצריך כביצה וכן נמי בקצירה וידע שיש שבת בקצירה ובהוצאה והוציא וקצר כגרוגרת וכן נמי יש להקשות כמו שכתבו מפרשי הרמב"ם שטעה שסבר שאר מלאכות אסורין שבאמת אינן בכלל מלאכות וכן נמי יש להק' דילמא ידע שהוא שבת בקידושא ואבדלתא שהוא דאורייתא קידוש עכ"פ לכן נ"ל ברור דהא ודאי מקשה אליבא דסברא אם העלם זה וזה אינו חייב אלא אחת כדמפרש לקמן ולא מיחייב על כל אחת אלא בזדון שבת וסבר הגמ' מסברא כמו דשגגה לא הוי אלא בלאו וכרת או בכרת של המלאכות דוקא כן נמי זדון שבת בעינן דוקא זדון שבת בעיקר המלאכות של אמת כיון שהוא חילוף של שוגג ובעינן זדון עכ"פ במלאכות בלאו או בכרת של אמיתית המלאכות ואל"ה אף דלא מיקרי שוכח עיקר שבת בכל הני גווני שכתבתי עכ"פ לא נפיק מדין העלם זה וזה כיון שבעיקר המלאכות לא ידע שהוא שבת הוי העלם שבת ג"כ לגבי מלאכות וא"כ מתורצים כל הקושיות ועיין בחידושינו אי"ה לקמן שמתירץ בזה קושיות גדולות והיא סברא נכונה ומצאתי אח"כ עיקר סברא זו בלח"מ ונהניתי והוא סברא מוכרחת כאן מחמת כל הני קושית שכתבתי ודוק:

בתוס' בד"ה עד שישגוג בלאו שבה וכו' עד ורש"י פי' וכו' הנה אף שכאן יש לדחוק שאין סברא לרש"י שישכח האיסור אמנם לקמן גבי תרומה ודאי קשה מי דחקו לרש"י כמ"ש המהרש"א אמנם נ"ל דרש"י לא בא למעט שגגת לאו ממש כאן ובתרומה אלא שרש"י בא לפרש שלפי פשוטו משמע דדוקא שגגת לאו אבל אם שכח השבועה או לא ידע שהיא תרומה אינו חייב וזה לא מצינו אדרבא בתרומה משמע בכולה הש"ס משמע שסבר שהוא חולין לכך פירש"י שגם זה מיקרי שגגת לאו ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה הא מני מונבז וכו' עד והקשה הר"א וכו' קושית התו' היא גדולה מאד ארש"י אמנם גם מה שתי' התו' על ק' רש"י הוא דוחק גדול וגם פי' התוס' בעצמם מקיימים גי' רש"י והיינו ודאי מחמת שדחה רש"י הלישנא אחרינא וע"כ נמי סברי דמסוגיא דשבועות אין ראי' דודאי רב נחמן פליג אאביי דאמר בהדיא הכל מודים עד שישגוג בלאו ולא בקרבן לרבנן ורב נחמן סבר דשגגת קרבן הוי שגגה הכא אף לרבנן אלא שלא פירשו כפי' רש"י ממש לפי קושייתם דלעיל שהיא חזקה אמנם נראה לי שע"פ פירושם מתורץ גם פירש"י והוא שודאי ידע רש"י דאף לרבנן משכחת שגגת שבועת ביטוי לשעבר בעשה כמ"ש התוס' אלא דהך ברייתא ודאי סבר דשגגת עשה נמי לא מיקרי האדם בשבועה דאל"ה אף למונבז למה אמר דוקא ששגג בקרבן ולא בעשה אף למונבז דמה"ת לעשות פלוגתא חדשה בין מונבז לרבנן לומר דלרבנן שמי' שגגה בעשה והוי האדם בשבועה ולמונבז לא אלא ודאי לרבנן ג"כ להאי תנא שגגת עשה לא מיקרי האדם בשבועה וא"כ שפיר כתב רש"י דהאי תנא סבר דלרבנן דפליגי אמונבז לא חייב לשעבר כר"י אבל ר"ע באמת ל"ל כהאי תנא דברייתא וס"ל דשגגת עשה הוי האדם בשבועה ודוק:

בגמ' אמר רבה אם מכיר מקצת היום נ"ל דלרבה בא לומר דמיתרצא הברייתא טפי כפשטי' ומשמר יום א' לגמרי ומיירי בהאי גוונא ואז יכול ביום הזה שמכיר לעשות לשבת וק"ל:

ועיין בר"ח שמפרש זה המאמר בדרך מוסר על אותם ההולכים תמיד אחרי הבלי עולם ושוכחין משורש נשמתן לעוה"ב שנקרא שבת ע"ש כי טוב ואני הוספתי נופך מעט לפרש תיבת במדבר שהוא מפרש שהולך אחרי התוהו כמדבר ואני מפרשו ע"פ הזוהר שכ' על פסוק אבינו מת במדבר שהוא במדבר שהי' מדבר דברי חול בשבת ע"ד מקושש עצים ע"ש עד"ז פירשתי כאן שעיקר חטא המחטיא את כל העולם הוא הדיבור שהולך כל היום אחרי לה"ר וליצנות וזה הולך במדבר לכן ואינו יודע מתי שבת וע"ד שפי' ר"ח פירשתי משנת כלל גדול ע"ד מוסר הנ"ל ודרשתיו בקהל עדתי והארכתי למעניתי בו וכתוב אצלי בקונטרס הדרשות וכאן ארמזנו לך בקיצור שיש בין אחינו ב"י ג' כתות יש שוכחין לגמרי כנ"ל ויש זוכרין פעם בפעם ויש עושין עיקר מזה הזכירה ואלו נקראים שבת ג"כ כמ"ש הר"ח שמושך עליו קדושת שבת גם בעוה"ז וזהו אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות וידוע שכל מי שיש בו נשמה ופגם באיברי' כגון בעינים או באוזן צריך לתקן כל אבר שפגם משא"כ מי שאבד נשמתו לגמרי אין לו אלא חסרון א' רק קשה לו תיקון וזהו האומרים לרע טוב וכו' ע"ז משני שמים אור לחשך וזהו החרשים שמעו וכו' עד מי עור כמלאכי וכו' ודוק וזה השוכח עיקר שבת שהוא נשמה אין חייב אלא חטאת שהוא חסרון אחד כל נשמתו אבל היודע עיקר שבת חייב על כל שבת ר"ל על כל פגם שעשה בנשמתו בעוה"ב היודע שהוא שבת ר"ל גם בעוה"ז אז סביביו נשערה מאד וחייב לתקן עם עשה איזה מצוה שלא מאהבה כבן לאב ע"ד שפירשתי היום יעמוד במשפט אם כבנים אם כעבדים ר"ל גם ע"ד יעמוד במשפט אם עבד מאהבה כבנים או מיראה כעבדים וזהו חייב על כל אב מלאכה ודוק ותבין אם בעל נפש אתה:

וגם ע"ד הר"ח שעוה"ב נקרא שבת פירשתי בטוב מה שמורגל בפי הבריות שינה בשבת תענוג וע"ז סומכין ליגרר כל יום הקיץ בשינה ופירשתי ע"ד מוסר ע"ד שאמרו בגמ' יגיע יומי אריכא דבעי למינם בקברא דקרי לי' שינה אמנם אשרי למי שיש לו מנוחה בקבר לגוף לישן ואין נוטלין את גופו להפרע כמו שאנו מתפללין תמיד ויניח על משכבו בשלום ואפשר שזה פירוש התשובה של ר"ז שאמרה לו אשתו לא בעי מר מינים מידי אמר לה אם אישן עכשיו לא יהי' לי מנוחה לישן בקבר אבל אם לא אישן עכשיו יגיע יומי שאוכל לישן בקבר וזה שינה בשבת ר"ל בקבר שמניחין לו לישן הוא תענוג ואמרתי בקהל