לשון הזהב שבת קלז

ולא ההוספה ס"ל דמבנין אב אין ללמוד ההוספה כמ"ש רש"י ותוס' שהבאתי וההיקש לא סבירא להו וא"כ מוכח מכאן דמבנין אב אין ללמוד ההוספה דאל"כ לא מצי סברי ר"י ור"ל כמונבז דהא אינהו לא מחייבי בשגגת קרבן שפיר מקשה מ"ט דמונבז גופא כמ"ש רש"י ותוס' ובל"ז לא הי' סברא זו מוכרחת די"ל דסבר אף מב"א ילפינן ההוספה אבל עכשיו מוכח מר"י ור"ל מקשה שפיר מ"ט דמונבז אהוספה דלא סבר כר"י ור"ל וממילא אר"י ור"ל לא קשה ושפיר משני ההיקש ותו לא קשה ק' התו' די"ל שפיר דלא מקשינן לאפוקי ממשמעותא דשגגה והא דפטר אומר מותר שהוא תינוק שנשבה שם לא מפקינן ממשמעות אדרבא מחזקינן המשמעות דשגגה ולא אונס כמ"ש התוס' גופא גבי גלות כיון שיש לימוד וה"נ יש לימוד ההיקש או בנין אב תדע דהא זה אף מב"א נפיק בלא היקש לדידהו דאית להו אומר מותר אנוס ודוק:

הפן השלישי אחר שזכיתי ללמוד ד' דפים אחר זה מצאתי ת"ל דרך היותר נכון לתרץ כל הקושיות שכתבתי ע"פ שיטת רש"י ע"פ הסיגנון שכתבתי בשני הפנים רק בטעם יותר נכון וקרוב לאמת והוא אחר שנדקדק עוד בין לפירש"י בין לפי' תוס' ר"י ור"ל פטרי בכל עבירות שבתורה למה לא מצאנו כן אליבייהו בכל הש"ס וגם זה גופא אף דאומר מותר קרוב טפי לאונס מנ"ל לפוטרו בלא לימוד כמ"ש התוס' אמנם מצאתי לקמן בשיטת נתכוין להגבי' את התלוש גבי הא דקאמר אלא באומר מותר ופירש"י כגון גר וכו' ע"ש שמוכרח לומר דר"ל גבי שבת דוקא פטור משום דבעינן מלאכת מחשבת שיהי' לו קצת ידיעה ומחשבה מאיסור ולא זה שלא ידע לגמרי מיקרי אונס לגבי שבת ע"ש שכן מוכרח ועיין בחידושינו אי"ה שבלא"ה צריך ביאור שם דברי רש"י אמנם אף לפי פשוטו מוכרח לומר שם כן דוק שם ברש"י ותוס' וא"כ בזה א"ש טעם דר"י ור"ל דאית להו הכי ודוקא גבי שבת מטעם שכתבתי ודייקי כן מהמשנה לכך מייתי הברייתא דחייב על הדם וכו' ומונבז פוטר וא"כ קשה כמאן סבירא להו דאינהו לא פטרי בדם וחלב וע"ז וכו' ולכך מקשה מ"ט דמונבז ר"ל דפוטר בחלב ואינך דשם ל"ל אנוס הוא כיון דליכא לימוד וכמ"ש התוס' ומתורץ הכל ע"פ הסיגנון שכתבתי למעלה ודוק:

בתוס' בד"ה כ"ש שהוספת וכו' עד וק' לר"י דהא פטרי וכו' עיין מ"ש לעיל דלשיטת רש"י לא ק"מ אמנם אוסיף שנית ידי לתרץ אף לשיטת התו' בדרך לימוד תלמידים ע"פ מ"ש בגמ' למונבז לא הוי שוגג אם לא היתה לו ידיעה אלא בקרבן וא"כ בשלמא א"א דגם אם שגג לגמרי חייב קרבן שפיר משכחת לי' אף אם ידע שעל עבירה זו חייב כרת ולאו על מזיד רק לא ידע דין זה שאם הוא שוגג לגמרי חייב קרבן ג"כ הוי שוגג וחייב קרבן משא"כ אם נאמר בשוגג לגמרי הוא פטור באמת אלא א"כ הזיד בכל קשה היכי משכחת שוגג דליחייב קרבן וא"ל שלא ידע אם שוגג חייב קרבן הא באמת פטור ואם הזיד ג"כ פטור ולא שייך לומר שלא ידע אם שגג בקרבן מביא קרבן דהא לא ידע כלל מקרבן וא"כ היכי משכחת שגגת קרבן אלא ע"כ דלא דרשינן לפטור שוגג לגמרי ודוק:

דף סט ע"א בגמ' ר"י אמר כיון ששגג וכו' לפירש"י ניחא דפליגי אליבא דנפשייהו דלא סברי כלל בזה כמונבז כמ"ש רש"י לעיל דטעמייהו משום אומר מותר אנוס הוא כמ"ש לעיל אמנם לפי' התו' שפי' דסברי ממש כמונבז מלבד ק' התוס' שבכאן בד"ה אמר קרא קשה טובא חדא למה ליפלגי שלא אליבא דנפשייהו וגם מאי מקשה ר"י קרא דר"ל מאי עביד ליה ולא מקשה אר"ל גופא אליבא דנפשי' דסבר כמונבז מאי עביד להאי קרא וביותר מאי מקשה בגמ' תנן לימא דמתני' אתי כמונבז שהוא אליבייהו כהלכה דגם משנתינו מוקמי אינהו כמונבז לפי' התוס' ולמה ידחוק לאוקים כר"ע שלא אליבא דהילכתא מכ"ש לפי' המהרש"א שנבאר בסמוך דלא קשה מהמשנה אלא מלשון ר"י מאי קשה הא ר"ל סבר כמונבז דשגגת קרבן נמי שגגה מכ"ש שגגת כרת אלא שבלא"ה לא מתקיים פירושו כמו שנבאר אלא דמגוף הגמ' קשה אמנם לשיטת רש"י דפליגי אליבא דנפשייהו וכמ"ש לעיל ניחא הכל וא"ל עכ"פ נוקי מתניתין כמונבז דשגגת קרבן שמי' שגגה ז"א טוב לו לאוקמא כר"ע דזה סברא דשגגת קרבן היה דוחק לו להעמיד המשנה כן וצ"ע לפי' התוס' ודוק:

בגמ' תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת וכו' כאן תפסו על הרמב"ם כל מפרשיו שפוסק מפורש כהמשנה שאם עשה כולן בהעלם אחת ופוסק כר"ל כאן ופוטר בהעלם זה וזה וכרבנן דר"ע וגם בפלוגתת דלקמן דאביי ורבא גבי נתכוין להגבי' וכו' פוסק כרבא א"כ נשאר עליו קושיות הגמ' דידע לשבת במאי ונ"ל לתרץ אחר שנקדים מאי שמביא המהרש"א קושיות העולם לקמן גבי קצר וטחן דלפי דינא דרבא דהוי העלם אחד אף שחלק ההעלם והי' לו קצת ידיעה בנתיים מאי מקשה הגמרא בשלש אלה המקומות דידע לשבת במאי הא משכחת דידע במלאכה אחת ולסוף עשה זה המלאכה בשגגת שבת ששכח בנתיים שהיום שבת או להיפך שעשה ראשונה מלאכה זאת בשגגת שבת ואח"כ נזכר שהיום שבת ושכח המלאכה שעשה ועשה כולן בזדון שבת ותירץ הוא דאין זה מיקרי העלם א' אלא דין העלם אחד יש לו ע"כ ודבריו ודאי מתפרשין דפריך אלישנא דר' יוחנן דאמר בהעלם א' אבל מן המשנה לק"מ דמשכחת כה"ג אמנם דבריו צריכין נגר ובר נגר לפרשן דאי מר"י פריך מאי מקשה כאן אר"ל הא לר' יוחנן גופא באמת לא קשה דמשכחת ור"ל באמת לא סבר הלשון של ר"י וכ"ש לקמן אאביי ואינך מאי מקשה מן הלשון של ר"י כיון דר"י אמר כן לשיטתו בשלמא מהמשנה מקשה אם נאמר דסבר כר"ל אבל מלשון ר"י ולר"י גופא לא קשה להקשות מיני' אאינך אין זה אלא תימה ומכ"ש לפי' התוס' דאר"י ור"ל לא קשה מידי דסברי כמונבז רק לרבנן דמונבז מקשה וכי צריכין הם לתרץ הלשון של ר"י אמנם נלע"ד דלק"מ קושיות העולם דהא מסקינן בגמ' שם גבי קצר וטחן דר"י ור"ז פליגי ארבא ואית להו דחלוקין הם לחטאת ומקשה אליבייהו האיך מפרשין המשנה אם נאמר דסברי כר"ל תדע דהא ארבא לק"מ בלא"ה דמשכחת דטעה בשיעורין כדאמר לקמן אלא מקשה אאביי דלשם אם יסבור כר"ל ה"נ נאמר דמקשה לר"י ור"ז אם סברי כאביי ור"ל דאביי גופא אית להו