לשון הזהב שבת קלו

בחידושינו לקמן וכמה דחוקים צריך לדחוק לכן אף שאיני כדאי להכריע יש לי לתלות באילן גדול רש"י ז"ל לבי אומר לי שהפירש"י הוא הנכון ואדרבא בפירושו בא לתרץ כמה קושיות חזקות הנופלת כאן בגמ' יש לי לתרצו ת"ל בשלשה פנים:

הפן הראשון שהוקשה לרש"י למה נטר עד מונבז והקשה בגמ' מ"ט דמונבז שהוא קושיא שאינה חזקה דהא מונבז אמר טעם והוצרך רש"י לדחוק אמאי לא מקשה תיכף מ"ט דר"י ור"ל ואי סברי לדייק כן מהמשנה אתנא גופא יקשה מ"ט כמו דפריך לעיל אאינך בבי מ"ט. ב מאי ס"ד דמקשה להקשות אר"י ור"ל מברייתא דאית בי' תנאי דפליגי בהך מילתא ואם מקשה וכי יסבור כמונבז ולא כרבנן או לימא כתנאי לא משני כלום. ג יתור הברייתא שמביא וכך הי' מונבז דן ויתר האריכות. ד יתור לשון דמשני לא מי איכא מונבז דפטר ולא קאמר סתמא אנן דאמרינן כמונבז. ה הך גופא שהבאתי לעיל שק' לפי' התוס' אם נאמר שר"י ור"ל סברי שגגת קרבן שמי' שגגה דברים הללו מרפסן איגרא לקמן בעמוד שלאח"ז ואחר כל הדוחקים נשארה קו' התו' בד"ה אמר קרא וכו' חזקה מאד לכן הוא הנכון פירש"י שבא לתרץ הכל ומפרש דר"י ור"ל פטרי דאומר מותר אנוס הוא וא"צ לפרש דכן אמר רבא במכות ופריך מיני' בפשיטות משמע שהוא סברא פשוטה ומה"ת לצאת מפשוטו ולפרש כפי' התוס' אדברי רבא אם ניחא ע"פ פשוטו ולכך גם הם אמרו סתמא פטור לכך לא מצי להקשות סתמא מברייתא כיון דאיכא תנאי והוצרך להביא את כל האריכות עד דמסיק למונבז דאפילו היתה לו ידיעה בשעת מעשה ושגג בקרבן חייב מקשה שפיר ר"י ור"ל כמאן כמונבז לא מצי סברי דהא אינהו סברי דבעינן שגגת לאו וכרת והגמ' ידע דגם אליבא דנפשייהו פליגי וסברי כן וגם מוכח מק' התוס' ושאר ק' דאינהו לא סברי שגגת קרבן שמה שגגה וא"כ אינהו דאמרי כמאן וגם מונבז לא מצי סבר דאומר מותר אנוס הוא דאיהו קרי לי' שוגג ופוטר מטעם אחר וס"ל מזה דאף שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה וא"כ אינהו דאמרי כמאן וע"ז משני שפיר לא מי איכא מונבז דפטר ר"ל אע"ג בהחיוב שמחייב בהיתה לו ידיעה ובשגגת קרבן לא סברי כוותי' וגם טעמי' לא סברי עכ"פ כיון בהפטור ס"ל כוותייהו לא קשה עלייהו כיון דאית להו תנא דסבר כוותייהו בהא אע"ג דלא מטעמי' וכמה פעמים מצינו סבר לה כהא בחדא וכהא בחדא ועכשיו מקשה שפיר מ"ט דמונבז ר"ל כיון דע"כ לא סבר כטעמייהו דאונס הוא ודוק:

הפן השני נ"ל יותר נכון ויתורצו כל אלו הקושיות ועוד כמה קושיות חזקות ראשונה מה שהקשו התוס' בד"ה כ"ש שהוספת ע"ש. ב ק' מהר"מ מלובלין כיון דלא גמיר במה מצינו שוגג ממזיד אלא בהיקש כדמסיק מאי קאמר הואיל ושוגג קרוי חוטא ע"ש במהר"מ שתירוצו דחוק כיון שע"כ הקישן הכתוב כמו שפירש"י ולכאורה י"ל דתינוק שנשבה נפיק שפיר במ"מ רק הגמ' פריך מ"ט דמונבז אשהי' לו ידיעה בשעת מעשה ז"א חדא דלשון הגמ' אינו משמע כן וגם א"כ מאי השיב לו ר"ע הריני מוסיף. ג מה שפירש"י בד"ה הריני מוסיף אם באת לדרוש ג"ש וכו' ע"ש והוא תמוה מאי שייך כאן ג"ש לפי ה"א אינו רק מ"מ דהיינו בנין אב כמו שפירש"י בעצמו בסמוך והוא מוכרח דאל"ה לא פריך מידי דג"ש הוי כמו היקש דמשני ועדיף מיני' אם לפי המסקנא הוי היקש. ד במאי פליגי ר"ע ומונבז ע"כ כמו שמסיק בגמ' דדריש ההיקש למילתא אחריתי ולית לן היקש שוגג למזיד דמסתבר יותר לדידי' מלאקושי שוגג למזיד למה לי' להשיב הריני מוסיף על דבריך ונ"ל לתרץ הכל בדרך הקרוב לדרך הראשון והוא שצריך באמת טעם מנ"ל לר"י ור"ל וגם לרבא דאומר מותר אנוס הוא ונ"ל שטעמם ג"כ כמונבז ברישא דילפינן באמת בבנין אב הואיל ושוגג קרוי חוטא ובזה לק"מ מאי שמקשה הגמ' מ"ט דמונבז ופירש"י דליכא לדומינהו לענין ידיעה שוגג למזיד דהא בזה הוי שוגג חילוף דמזיד וגם סברת התוס' דלית לן לדמות לאפוקי ממשמעות שגגה כיון דיש לומר סברא דאומר מותר אנוס הוא רק בלא לימוד איכא למימר דהוי ג"כ שוגג אף שקרוב לאונס וילפינן בב"א שפיר מאי מזיד לא הוי מזיד אלא א"כ היתה לו ידיעה אף שוגג לא הוי שוגג אלא א"כ הי' לו ידיעה מעיקרא אבל אם לא הי' לו ידיעה דהיינו אומר מותר הוי אונס ולא שוגג וא"כ אדרבא שפיר לא מפקינן משמעות דשגגה אלא מחזקינן המשמעות דבעינן שיהא שוגג ולא קרוב לאונס וגם לא הוי חילוף דמזיד בזה דעיקר החילוף הוא בשעת מעשה וגם מונבז מעיקרא לפטור תינוק שנשבה לא הי' צריך להביא את ההיקש שלו דזה שפיר נפיק גם מבנין אב ור"ע אזיל לשיטתי' דלית לי' כלל הך סברא דאומר מותר אנוס הוא ואם באת לפוטרו צריך לימוד ע"ז מגזירת הכתוב לפוטרו מאיזה היקש או ג"ש והיקשא לית לי' כמו שמסיק בגמ' ומבנין אב ליכא למילף לדידי' כיון דליכא למיקרי' אונס הוי אדרבא שוגג יותר נשאר ק' רש"י ותוס' דלקמן דליכא לדמוניהו בזה מסברא רק לפ"ז לא הוצרך לומר הריני מוסיף על דבריך רק דליתא לב"א והיקש לית לי' וק' על ר"ע לזה הוצרך רש"י לפרש דר"ע לא הי' יכול להקשות סתמא דליתא לב"א דהי' מסופק שמא זה שאמר מזיד קרוי חוטא היינו דיליף ג"ש חטא חטא וקיבלה מרבו ואז אין להשיב לכך אמר לו הריני מוסיף ופירש"י אם ג"ש באת לדרוש שאז אין להשיב לא יוכל להתקיים שהריני מוסיף ואין ג"ש למחצה אלא ע"כ שלא נתקבלה לענין זה או ליתא לקבלתך ובבנין אב ליכא למילף לדידי' וג"ש נמי ע"כ אין לדרוש כיון דאין ג"ש למחצה ושגגת קרבן לא שמי' שגגה ממילא נתבטלו דבריו ומונבז השיב לו כ"ש שהוספת אף דלא נפיק מבנין אב נפיק מהיקש כמו שמסיק בגמ' ובזה מתורץ נמי מאי שנטר עד כאן שאמר ר"י ור"ל סברי כמונבז הקשה מ"ט דמונבז ולא הקשה אברייתא ולפ"ד יתורץ ונבא לבאר הפשט ע"פ דרכינו דלא הי' יכול להקשות תיכף מברייתא אר"י ור"ל כיון דתנאי פליגי כמ"ש לעיל לכך הביא עד כ"ש שהוספת ובזה ר"י ור"ל ודאי לא סברי כוותי' דהא לדידהו שגגת קרבן לא הוי שגגה כמ"ש לעיל שפיר הקשה כמאן סברי וע"ז מתרץ בדיקדוק לא מי איכא מונבז דפטר הכל כמ"ש לעיל בפן הראשון רק טעמייהו הוא ממש כטעם דמונבז דפטור תינוק שנשבה מבנין אב כן נמי סבירא להו הב"א דהוי אונס