לשון הזהב שבת קלה

ולבסוף שכח לא נחייב אלא אחת אלא ע"כ דסובר התנא דיש לנו ליזול לחומרא אף כאן וסמיך אזה שנפרש לחומרא וא"כ יש לנו למידק אבל לא שכחה חייב על כל מלאכה כיון דלא תני ודיוק שכאן מראה לחומרא אף דדיוק דסיפא מראה לקולא ע"כ לסברתך יש לנו ליזול לחומרא מקשה שפיר ליתני בסיפא ושם אין שייך לטעות לחייב יותר מעל כל מלאכה וא"ל מאי מקשה מעיקרא יתרץ שיש לנו לילך לחומרא לכך לא הוצרך למיתני הכיר ולבסוף שכח לק"מ דכל כמה שאינו מוכח מהתנא יש לנו לילך לקולא וכמ"ש לעיל מן סברא ודוק:

וא"ל א"כ לעיל מאי משני מאי השוכח שהיתה שכוחה ממנו הא איכא למיטעי כנ"ל י"ל שהוא מדקדק מאי כל השוכח וכו' ר"ל ממלת כל אנו יודעין שר"ל שהיתה כולו שכוח מעיקרא ומזה מדייק שפיר אבל הכיר ולסוף שכח מאי ממלת כל וגם בלא"ה מדייק לעיל שפיר מרב ושמואל כמו שאמר לעיל מיני' ודוק היטב כי נ"ל נכון:

ויש לכוין זה אף בפירש"י ולא נצטרך להגי' שברש"י לפנינו כתיב הוי לי' למיפרש ולמיתני ובקצת ספרים הגי' ה"ל למיכתב ומהרש"ל הגי' הוי לי' למיפרך ולמיתני כיון שר"ל שליתני שניהם וגם הא לעיל פי' בהדיא שא"צ למיתני דכ"ש הוא אלא דה"ק הוי לי' למיפרש וליתני מי שידע ואז אין יכולין לטעות לקולא ממילא הוי ידענא וכן היודע חייב על כל שבת ולא על כל מלאכה דיש לנו ליזול לקולא כמו שפריך לעיל ליתני הכיר ולבסוף שכח היינו בהדיא וכ"ש הא ותו לא הוי צריך למיתני הא אבל כיון דתני היודע ק' ממ"נ אם ניזול לקולא ניטעי לפרש היודע שעדיין יודע ואם ניזול לחומרא נטעי בהיודע שחייב על כל מלאכה וא"כ ממ"נ לא תני כל צרכו דיש מקום לטעות אלא ע"כ שבאמת חייב על כל מלאכה מקשה שפיר ודוק:

בתוס' בד"ה כי הכיר ולבסוף שכח דמי פי' בקו' וכו' ע"ש עד סוף ועיין במהרש"א מה שהקשה מה עלה על דעתם לתרץ הא עיקר קושיא לא מיתרצא ע"ש ונ"ל מלבד דלפי פשוטו לא קשה שבאו לפרש פי' אחר מרש"י ולא תפול הקושיא כ"כ כמ"ש מהר"מ דלפירש"י ודאי קשה טובא כיון דמשום זה תני הכיר שלא נטעה ודאי קשה כמו שפריך לעיל דהל"ל רבותא טפי ואי אינו מתיירא מטעות לא הוי לי' למשבק רבותא ואי מתיירא שלא נטעה ניתני עוד בבא אבל עיקר קושיא דליתני רבותא טפי כמ"ש לעיל מאי שהביאו התוס' אבל לפי מאי שפירשו התוס' הוי היכר ולבסוף שכח רבותא טפי ולא קשה אלא ליתני עוד בבא זה אינו קושיא דאטו תנא כי רוכלא ליחשוב וליזול וגם זה הקושיא לא מצינו לעיל וא"כ אין כאן מקום קושיא:

אמנם ודאי קושיתו של המהרש"א דהא גם זה הקושיא מצינו לעיל אף שאינו בפירוש דהא מקשה אבל לא שכחה מאי חייב על כל מלאכה והיינו ודאי דאל"ה הוי לי' למיתני גם זה שאינו חייב על כל מלאכה כדי שלא נטעה אע"ג דתני הכיר לרבותא טפי אפ"ה מקשה מכח דהוי לי' למיתני ה"נ קשה כן ודאי כוונתו וכן משמע נמי מלשונו שהביא גם הקושיא שני' דלעיל והוא באמת קושיא כיון שידע מקושיא ראשונה ודאי ידע מקושיא שני' אף שי"ל שבאמת זה ק' ר"י מ"מ מאי עלה על דעתם לתרץ וגם ר"י אינו מזכיר כמו שהקשה לעיל כמו בקושיא ראשונה ובאמת לא תירצו מלעיל זה כוונתו ויפה הקשה:

אמנם אני אומר מלבד שי"ל כיון שזה הקושיא לא מצינו לעיל בפירוש והוא קושיא שאינו חזקה כ"כ כמ"ש רק רש"י ותוס' מפרשין כן ושערי פירושים ל ננעלו שיש לפרש בפירוש אחר תדע שלשון קושיא ראשונה משמע כ"ש הא דלא ליתני כלל אלא שהתוס' הוצרכו לדחוק ולפרש תדע דלפי מאי שפירשתי פי' אחר לא מקשה הגמ' מכח דליתני וכן יכולין לפרש עוד סוף סוף כיון שאינו מפורש לעיל אינו קושיא אלימתא כ"כ ומעיקרא הטיבו אשר דברו לתרץ עכ"פ קושיא אלימתא מאד המפורשת לעיל והוא חזקה הנופלת כאן ע"פ פירש"י ולכך פירשו פירש אחר ולא יפול שוב זה הק' אלא שאפ"ה הקשה ר"י שאזיל לשיטתם דלעיל:

אלא שיותר נ"ל דאף לפי' התוס' ורש"י דלעיל הטיבו לתרץ דלק"מ כמו דפריך לעיל דודאי גם לפי' התוס' דלעיל צריך ליתן טעם דמאי פריך ליתני גם זה אטו כל היכא שיש דין חדש קשה דליתני שלא נטעה אטו תנא כי רוכלא בשלמא קושיא ראשונה דליתני רבותא טפי במאי שתנא מקשה שפיר וכן כל הדיוקים שבש"ס הוא מכח דלא תני רבותא טפי במאי דתני אבל מכח דליתני עוד בבא ובזה גופא לא יכול למיתני רבותא טפי לא מצינו וא"כ מאי פריך לעיל אבל לא שכחה מאי לפירש"י ותוס' מכח דלא תני עוד בבא צריך טעם תדע דלא מקשין גם התוס' וגמ' לר"י ור"ל ליתני עוד בבא תינוק שנשבה דפטור שלא נטעה כרב ושמואל אלא ודאי משום דאטו תנא וכו' וצ"ל דלעיל מקשה מב' פנים חדא כיון שכבר התחיל לשנות כל פרטי דיני חלוקי חטאת מקצה חיוב הראשון לקצה היותר חייב לא הוי לי' למישבק פרט אחד הממוצע מה דינו:

או כיון שהטעות נובע מלשון התנא דתנא דוקא לבסוף שכח חייב יש לטעות מפשט לשונו אף בלא דיוק דבלא שכח שחמור יותר חייב יותר וא"כ אם אינו חייב יותר הוי לי' לשנות עוד בבא כיון שהתנא גופא נותן מקום לטעות וא"כ לר"י ור"ל ודאי לק"מ וכן בכל דוכתי דלא שייכי שני הפנים אלא שגם לרב ושמואל תירצו שפיר דלא דמי לקושיא דלעיל דשייך גם הפן הראשון שכתבתי משא"כ בתינוק שנשבה שלא התחיל כלל מזה לק"מ אלא שקשה לר"י אף שאין ראי' מקושיא דלעיל מ"מ הא גם הפן השני סברא הוא גם לפרש לעיל בזה לחודא שלא נטעה כיון שהטעות נובע מלשונו והוא סברא נכונה גם כאן קשה והביאו ראי' מר"י ור"ל שאמרו דוקא הכיר וכו' משמע להו שדייקי מהמשנה דנקט הכיר וכו' ודוק:

ברש"י בד"ה פטור וכו' עד אנוס הוא ועיין בתוס' בד"ה אבל תינוק שהטיל גודא רבא על פירש"י והוא באמת תמיהא גדולה על רש"י והוצרכו ע"פ פירושם לדחוק לקמן דכל השיטה דפליגי ר"י ור"ל לקמן לרבנן אם בעינן שגגת לאו לא הוי אליבא דנפשייהו דהא סברי כמונבז ומזה יצא להם קושיא גדולה וחזקה בד"ה אמר קרא אשר לא תעשינה ע"ש בעמוד שלאח"ז וגם עוד ק' נופלת לקמן ע"פ פירושם זה כמו שנבאר בעזה"י