לשון הזהב שבת קלד

קשה מ"ט דלא תקנו וכ' טעם אחר מסברא ודוק היטב כי הוא ברור בדברי רש"י ותוס':

בגמ' אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת וכו' לכאורה נ"ל דלא ג' זה בגמ' דהא הגמ' הוא דקמדייק זה אח"כ מהמשנה אלא שקשה להגי' כל הספרים עכ"פ נ"ל ודאי שאין זה מדברי רב ושמואל אלא הגמ' הוא שסיים כן לדייק מדבריהם ואח"כ חזר ודייק גם מהמשנה להקשות ומדייק כן השתא מדאמרי מתניתן בתינוק שנשבה משמע דוקא בהכי מיירי וא"ש נמי המסקנא שאינו מגי' בבא שלימה רק מפרש אף בתינוק שנשבה או מגי' תי' אפילו וק"ל:

ברש"י בד"ה אבל הכיר וכו' הוי לי' כשוכח שהיום שבת ובד"ה ליתני הכיר אע"ג דל"ל ימים שבנתיים וכו' לכאורה הם דברים סותרין זא"ז וגם הם מיותרין ונ"ל לפרש שהוקשה לרש"י אס"ד דחייב על כל שבת בהכיר ולבסוף שכח מנ"ל זה דהא אי לא הוי שום לימוד לא הוי מחלקינן כלל והוי תמיד חייב חטאת אחת הן אשבתות הן אמלאכות כמ"ש רש"י לקמן שהוא חד לאו וחד העלם תדע שמקשה חילוק מלאכות מנ"ל וכן שבתות צריך לימוד וא"כ יש לן לאוקמא החילוק שבתות איודע עיקר שבת ומנ"ל לרבות השוכח ע"ז כתב דהוי כשוכח שהיום שבת ר"ל לפום ה"א דהשתא הוי ס"ד דס"ל לרב ושמואל דטעמא לאו משום דימים שבנתיים הוי ידיעה אלא גזירת הכתוב שמירה לכל שבת דשבתות כגופין דמי וכן איכא באמת חד מ"ד בכריתות וא"כ הכיר ולבסוף שכח הוי חדא דינא עם שוכח שהיום שבת ול"ל ימים שבנתיים וא"כ לא קשה מנ"ל דמחד לימוד נפקי תרווייהו כיון שהם שקולין ממש וא"כ הוקשה לו לרש"י מאי מקשה אח"כ ליתני הכיר וכו' וכ"ש הא מאי כ"ש כיון דלדידהו שקולין ע"ז מפרש דפריך שפיר ליתני הכיר דשם ליכא למימר כלל ימים שבנתיים וכ"ש הא דאיכא למימר ימים שבנתיים ר"ל אע"ג דלית להו לדינא עכ"פ איכא למיטעי ולמימר הכי ולא ידעינן זה והוי לי' לתנא למיתני רבותא שלא נאמר הכי דימים שבנתיים ודוק:

ומה שהקשה המהרש"א ארש"י שפי' ימים שבנתיים משום א"א שלא שמע היכי ס"ד דהכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושותא דידי' לא ידענא דהא רש"י פי' כן לפי המסקנא וגם כ"כ לפרש דברי הגמ' בכריתות דקאמר ימים שבנתיים הויין ידיעה ולפי הס"ד ה"א דלא סברי רב ושמואל ימים שבנתיים וכמ"ש ואדרבא לפי המסקנא מוכח מרב ושמואל כפירש"י כיון דאית להו תינוק שנשבה נמי חייב אחת קשה מנ"ל דהכיר ולבסוף שכח חייב אחת נוקי קרא דשמירה אחת לתינוק שנשבה והכיר ולבסוף שכח ליהוי חד דינא עם היודע עיקר שבת כיון דבתרוייהו איכא למימר גזירת הכתוב וכמ"ש אלא ע"כ דלמסקנא ס"ל גם לרב ושמואל טעמא דימים שבנתיים כמ"ש בגמ' ובטעמא דרש"י וזה לא שייך בהכיר ולבסוף שכח ונשאר בכלל שמירה אחת עם תינוק שנשבה ובאמת היא קושיא על פי' תוס' אף למ"ש דמאי ראית לא קשה כמו שכתבתי במשנה קשה זה אמנם למה שנכתב בגמ' בעזה"י במימרא דושמרו לתרץ דברי התוס' יתורץ גם זה ודוק:

ע"ב בגמ' אבל לא שכחה מאי וכו' דברי הגמרא תמוהין כמ"ש התוס' דדברי שני קושיות סותרין זא"ז וממ"נ לא קשה ותירץ התוס' דחיק מאד דלא שייך לשון כ"ש כיון דצריך למיתני מ"ל בבא זו או אחרת וגם אין זו סוגיא להקשות ליתני עוד בבא כדי שלא נטעה אטו תנא כי רוכלא ליחשוב וליזול כל הדינים ומכ"ש כאן שי"ל דתנא סמיך אדיוקא דסיפא אף שיש למידק מרישא איפכא כמו דחזינן בש"ס היכא דפריך הדיוקים אהדדי משני חדא דוקא וחדא לאו דוקא אלא נעשה כזה ודאי היכא דתנא שניהם אין להקשות ל"ל למיתני הא מדיוקא שמעינן כמ"ש המהרש"א דדרך התנא למיתני ולא סמיך אדיוק דאיכא דלא מדייק וגם כ' התוס' בעלמא דדרך התנא למיתני אע"ג דמוכח מדיוק כמו אלו טריפות ואלו כשירות וטובא אבל ודאי להקשות היכא דלא תני דליתני זה לא מצינו תדע דא"כ אף באמת קשה ליתני תינוק שנשבה אף לר"י ור"ל ליתני שפטור מכ"ש לרב ושמואל כמו שהקשו התוס' לקמן אלא ודאי דאין זו קושיא דאטו כי רוכלא ליחשב וליזול והתוס' הקשו שם לשיטתם דכאן רק לעיל מקשה הגמ' שפיר אהך בבא דתני ליתני רבותא טפי ולא ליתני הא לכך קאמר וכ"ש הא דאל"ה לא הוי קשה וא"כ נשאר הקושיא חזקה מאי מקשה עכשיו אבל לא שכחה מאי בשלמא בכל הש"ס דמדייק דיוקא היינו משום דאל"ה ליתני רבותא טפי ולא ליתני הך אבל כאן קשה מאד כיון דמקשה לעיל להפך הארכתי קצת לפי שראיתי במפרשים ק' ותירוצים לא נכונים בעיני ולענ"ד נראה כמ"ש ואין צריך הכל אמנם תי' התוס' ורש"י דחוק:

אמנם לפע"ד נראה לפרש בטוב טעם שיפלו שני הקושיות בגמ' בלי שום דוחק והוא מתחילה צריכין אנו לבאר הקושיא דלעיל בעצמו קשה מאי מקשה ליתני הכיר ולבסוף שכח הא הוי מצינן למיטעי דשוכח שהיום שבת חייב על כל מלאכה אע"ג דגם עכשיו מצינן למיטעי דהכיר ולבסוף שכח אינו חייב אלא אחת מאי אולמי' דהך טעות מהך טעות ומנ"ל להקשות וצ"ל ע"פ סברא שכתבתי לעיל הך טעות עדיף והוא דאי לא הוי שום לימוד לא הוי חייב על הכל אלא אחת וא"כ עכשיו שיש לימוד לחלק מסתמא מוקמינן אמאי דמסתבר יותר והיכא שיש סברא לכאן ולכאן ודאי אין לנו לחייב אלא אחת ואין לך בו אלא חידושו וכמו כן יש לנו לומר בתנא כל היכא שחייב יותר הוא חידוש ותני החידוש וכל היכא דלא תני אין לנו לחייב יותר היכא דלא מוכח ואיכא סברא לכאן ולכאן וא"כ אם גם בהכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת הוי לי' לתנא למיתני זה יותר מהיודע עיקר שבת שלא נטעה שאינו חייב אלא אחת כיון דמסברא יש לנו למעט חיוב חטאת כמ"ש משא"כ אם ליתני הכיר ולבסוף שכח לא נטעה לחייב ביודע עיקר שבת על כל מלאכה דמה"ת לחייב מסברא מה שלא תני א"כ מקשה לעיל שפיר אבל עכשיו דמשני מאי היודע שהי' ידע ושכח קשה אף אם נאמר דלשון היודע סובל גם פירוש זה כדאמר לפום סברא זו עכ"פ ודאי סובל ג"כ לפרש האמת שעדיין יודע וא"כ היכי תנא לשון זה דאיכא למיטעי כיון שיש לומר כך וי"ל כך אנן ניזול לקולא למעט החיוב כפי הסברא שכתבתי ונטעה ודאי לפרש שעדיין ודע ובהכיר