לשון הזהב שבת קלג

דקבעי למיתני כלל אחר ר"ל אע"ג שאין הראשון גדול מאחרון כיון שרוצה לשנות ב' כללים שייך בראשון גדול דקאי אשניהם שכוללין טובא א"כ קשה גבי מעשר נמי ובזה מדוקדק בגמ' היתור לשון דגבי שביעית חזר ואמר משום דקבעי למיתני והוא מיותר דכבר אמרו גבי שבת והל"ל גבי שביעית נמי כן ולפמ"ש הוא מדוקדק ודוק:

אמנם גם לפי' התוס' יש לתרץ בסוגיא זו דהא ברוב ספרים איתא בתוס' גבי מעשר תימא בא' ומשמע שיש תירוץ אלא שהתוס' ג"כ באו לתרץ הך יתור דגבי שביעית נמי לכך כתבו תימא למה ישנה גדול וכו' וא"כ מהכא לק"מ אמעשר רק משביעית מקשה שפיר ע"פ מ"ש לעיל אהא דקתני בבבא אחריתי גדול משום דתני כלל קטן קמי' וא"כ קשה גבי מעשר ליתני בבתרא גדול שהוא כולל טפי מהראשון ע"ש וק"ל:

ברש"י בד"ה גבי שביעית בפ' בנות שוח ט"ס הוא שהוא פרק שלישי ממנו והי' כתוב בפ' זו"ח:

בתוס' בד"ה דאית בי' אבות ותולדות וכו' עד דלא שייך להזכיר והקשו כל המפרשים מנזיקין וטומאה ונגעים ומהרש"ל ומהר"מ כיונו לדבר אחד משום דבכולן התולדות גריעי מסברא מאבות משא"כ במעשר והמהרש"א כתב עליו שהוא דרך רחוק בדברי התו' ופירש הוא היינו דלא שייך לשון גדול אלא באבות ותולדת של איסור מלאכה ולענ"ד נראה אדרבא פירושו דחוק מדברי הגמ' ותוס' דתוס' כ' דלא שייך להזכיר אבות ותולדות וכו' משמע דעיקר הזכרת אבות לא שייך אלא באיסור מלאכה וגם אין טעם לסברא זו ואם איסור מלאכה חשיב יותר למה נקט כלל בגמ' אבות ותולדות הל"ל גבי שבת ושביעית דאיסור מלאכה תני גדול ולפירושם ניחא מסברא תדע דהא באמת לא תני לשון אבות ותולדות גבי מעשה והיינו כמ"ש הם ומ"ש שהוא רחוק היינו ודאי שתוס' כתבו לשון שלילה דלא שייך אלא גבי איסור מלאכה לק"מ דנקטי איסור מלאכה וכיוצא בו דזיל בתר טעמא שהוא גרוע מן סברא ולאפוקי גבי מעשר נקטי איסור מלאכה אמנם בזה גם פירושם דחוק דגם גבי נזיקין למה גרוע דחיפה ונשיכה ונגיפה מנגיחה וכן אינך לאו ודאי משום דכתיבי בקראי וכן גבי מעשר נמי וגם אין טעם נכון ללשון אבות ותולדות משים דגריעי מסברא:

לכן נלע"ד נכון לפרש ע"פ סיגנון שלהם דלשון אבות ותולדות היכא דהתולדה נפיק מן אב ויש לכל אב תולדה דילי' והוא לשון אבות ותולדה כמו בנים הבאים מן אב שלהם וכן גבי שבת כל אב יש לו תולדת הדומין לאב שלהם מש"ה אסירי וכן גבי שביעית משא"כ גבי מעשר דאילן וירק לא נפיק מדגן תירוש ויצהר אלא שאסרו חכמים בפ"ע משום גזירה וגם אין לכל אב תולדה שלו וא"כ לק"מ מנזיקין וטומאה ואינך דשם נמי נפיק התולדה מאב ודומה לו ויש לכל אב תולדה שלו כמו גבי איסור מלאכה ודוק. ויותר נ"ל לפרש שגם שלילות דברי התוס' הוא נכון דהא דנקטי איסור מלאכה היינו איסור עשיה שאסור לעשות כן ואם עשה איסור חייב בזה שייך אבות ותולדות לאפוקי מאיסור אכילה כמו שמחלקין בדיבור שלאח"ז בין איסור מלאכה לאיסור אכילה וא"כ גם גבי ניזקין שייך איסור מלאכה שאסור להניח שורו לעשות כן ומחויב לשמור שורו שלא יעשה כן מלאכה זו דנזיקין ולכך חייב וכן גבי טומאה הוא עיקר שלא יכנס למקדש או יגע בקודש משא"כ גבי מעשר שהוא או מצוה לעשר או איסור אכילה לא שייך אבות ותולדת ודוק:

בתוס' בד"ה ואלו פאה עד ואומר ר"ת דמדאורייתא לא חייב בפיאה וכו' נ"ל לכאורה דבאו לתרץ דלתנא דמשנה דלא תני גדול אלא מה שגדול עונשו מדאורייתא א"כ קשה לפירש"י דפיאה חייב מדאורייתא בשאר אילנות וקטניות חוץ מדגן תירוש ויצהר ג"כ א"כ ליתני גבי פיאה גדול שגדול ממעשר דאילו פיאה איתא גם בשאר מינים מדאורייתא אף חוץ מדגן תירוש ויצהר משא"כ במעשר לכך כ' ואומר ר"ת שגם בפיאה אינו חייב מדאורייתא אמנם אין זה קושיא ארש"י דנקט מה שגדול מדאורייתא וגם אחר גזירת דרבנן נשאר גדול משא"כ הכא דלאחר שגזרו חכמים במעשר אדרבא מעשר גדול בזה גופא תדע דלא נקט גם גדול שביעית ממעשר דאיתא בכל מינים מחובר משא"כ במעשר למה נקיט מאכל בהמה במאכל אדם ובמחובר גופא הל"ל אלא ע"כ משום דמדרבנן גם במעשר חייב בכל מחובר לכך הוצרך לחלק במאכל בהמה וגם קישור דבריהם צריך לפרש ואומר ר"ת אינו מקושר מהקודם וגם מ"ש אח"כ ומה שלא תקנו פיאה בירק וכו' אינו מקושר מהקודם ולשונם משמע שהוא הכל קשר אחד לכן נ"ל לפרש שיטת רש"י ותוס' שגם לשון רש"י הוא קצת דבריו מיותר ע"ש ודוק והוא שרש"י רצה לפרש דברי הגמ' כדרכו מ"ט במעשר חייב בתאנה וירק ולא בפיאה ותורף דבריו הוא משום גבי מעשר אינו חייב מן התורה אלא דגן תירוש ויצהר לבד ונשאר רוב הרבה שאינו חייב וראו חכמים לגזור שלא לאכול כ"כ הרבה מינין בלא מעשר אילנות הרבה ומיני קטניות וזרעים וירק או משום גזירה דדגן ותירוש ויצהר או מאיזה טעם שיהי' לכך גזרו בהם לעשר וכיון שגזרו גזרו בכל ולא חילקו אף מה שאינו דומה לדגן תירוש ויצהר אבל פיאה שכל המינים חייב מן התורה דכתיב סתמא קציר משמע כל מינים הנקצרים כאחד ונשמר ונתקיים ולא מיעט אלא תאינה וירק ומשום הני לחודא לא רצו חכמים לגזור דלא שכיחי כ"כ כיון דרובא דרובא חייבים זהו תורף כל דברי רש"י ע"ש ודוק בדבריו ותמצא שכן הוא להדיא:

. אמנם להתוס' יש שיטה אחרת שהתחילו וכתבו שלאו דוקא תאינה אלא כל האילנות חוץ מח' פטורים ולפ"ז יוקשה קצת למה לא גזרו חכמים שיתחייב דאזיל לי' טעם רש"י כיון שיש רובא דרובא שפטורין ויותר הי' לנו לומר שכל אילנות חייבין רק תאינה פטורה שנלקטת הרבה פעמים כמ"ש התוס' בעצמם בסמוך והא דנקט בפיאה הני ח' לאו דוקא מלומר דתאינה לאו דוקא דה"ה כל הדומה לו דא"כ ק' מ"ט לא תקנו משא"כ אם הני ח' לאו דוקא רק תאינה פטורה יש טעם רש"י ע"ז כ' ואומר ר"ת וכו' ר"ל שבלא"ה טעם רש"י אינו שבאמת אף בפיאה אינו חייב מן התורה רק דגן תירוש ויצהר דקציר היינו דגן וכו' ע"ש וא"כ בלא"ה ק' מ"ש בפיאה דלא תקנו ואי משום דתקנו דומיא דקציר גם במעשר לתקנו דומיא דדגן דהא קציר היינו דגן וע"ז כ' ומה שלא תקנו בפיאה ר"ל כיון דאזיל לי' טעם דרש"י