לשון הזהב שבת קלא

בא"ד וריב"א פי' דבירושלמי וכו' ר"ל שמפרש אף סוגיא דגמרתינו לפי' הירושלמי והך מ"מ יל"ד וי"ל הכל ריב"א מפרש לי' וק"ל:

סליק פרק ששי בעזרת כבודי ומרים ראשי ואך לא בעי. יאמצני לכתוב על פרק שביעי. בעזר זורה ארחי ורבעי אתחיל פרק שביעי פרק שביעי דף סז ע"ב כלל גדול. עיין בפירש"י בד"ה אינו חייב אלא א' ובד"ה היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה וכו' ועיין בתוס' בד"ה היודע עיקר שבת שהקשו ג' גאונים ג' קושיות ארש"י ועיין באבן העוזר שהאריך לתרץ בטוב דברי רש"י מק' התוס' ושאר ק' והוא העירני ג"כ לילך בעקביו לתרץ מיני' ובי' דברי רש"י מק' התוס' ושאר ק' חמורות הנופלת עליו ובדבריו ויתורץ גם מימרא דשמעתתא בפירקין בדף ס"ט ע"ב המתחיל בגמ' מנה"מ אמר ר"נ תרי קראי כתיבי וכו' מתקיף לה רנב"י אדרבא איפכא מסתברא וכו' והוא תמוה מאד דמתחיל להקשות הא כיצד והיינו ודאי דכאן כתיב א' לשבתות הרבה וכאן א' לכל שבת דאל"כ מאי קשה וע"ז לא משני רק מחזיר הקושיא רק רש"י פי' תירץ והוא חסר מהגמ' ואם נאמר דהכל הוא קושיא פשיטא חסר התירץ וגם מאי מפרש עוד בגמ' כל פסוק א' בפירוש מאי נפקותא בזה דאמר ושמרו ב"י וכו' הל"ל כאן שמירה א' לשבתות הרבה וכאן שמירה לכל שבת ותו לא יפול הקושיא ועיין בפירושי לקמן שתרצתי הקושיא ראשונה בב' אופנים בטוב טעם קרוב לפשוטו אמנם זה הדיקדוק אינו מתורץ וגם ביותר תמוה הקושיא דמתקיף מאי נ"מ ובמאי סברא פליגי ומאי זה קושיא כמ"ש רש"י ע"ש ומאי הלשון אדרבא והלשון מתקיף ואף לדוחק פירש"י הל"ל ר"נ אמר ושמרו ב"י שמירה אחת כמו בכל הש"ס היכא דפליגי במ"ד אמנם ע"פ שנתרץ כאן דברי רש"י ממילא יתורץ גבי המימרא זו ונבאר שי"ל עוד בדברי רש"י כמ"ש האבן עוזר שקשה דידי' אדידי' שבעצמו כ' במס' כריתות אימים שבנתיים דאע"ג דלא ידע כמו שידע דמי כמ"ש התוס' בכאן ואני מוסיף דלפי פי' התוס' בדברי רש"י שמפרש הטעם מסברא בלא לימוד כמ"ש מהר"מ מלובלין לתרץ דברי התוס' שמקשין שפיר וכן נראה באמת מלשון רש"י שכתב ושגגה קמייתא משום שבת הוא דהוי והא ידע לי' ביני וביני משמע דמסברא הוי ידיעה כיון שעיקר השגגה נודע לו קשה כאן גופא דידי' אדידי' דבד"ה לעיל מיני' גבי אינו חייב אלא א' כתב לימוד ולסברא שבכאן א"צ שום לימוד וגם ביותר תמוה מי הכריח לרש"י ליכנס בדוחק הגדול הזה כיון שיש לימוד ואי לפרש טעם למה מסתבר לפרש הפסוקים אין זה אלא תמה דהיכי נפרש איפכא בהשוכח עיקר שבת יתחייב על כל שבת והיודע עיקר שבת יתחייב אחד ובזה מתפרשין באמת דברי התוס' ומכ"ש לפמ"ש לקמן בחידושי לפרש דברי התוס' ועל פיהם יתורץ הקושיא ראשונה במימרא שכתבתי וא"כ קשה על רש"י ועיין מ"ש בחידושי לתרץ כל שיטה בפ"ע ע"פ פשוטו אמנם עכשיו נ"ל לתרץ בדרך לימוד הישיבה ונקדים לתרץ דברי התוס' וע"פ דבריהם יתורץ ממילא דברי רש"י:

והוא דדברי התוס' לפי פשטן תמוהין שהקשו ולא תירצו כלום שכ' ותימא דהתם יליף ר"א וכו' עד ובנדה לא כתיב ותירצו ונר' לר"י וכו' ע"ש היטב ועדיין אינו מתורץ לפי סוגיא דלא סבר האי קרא דהכא בשבת רק יליף מנדה מנ"ל בנדה גופא כיון דלא כתיב קרא ולפי' התוס' לא הוי רק גזירת הכתוב ומנא לן הגזירה בנדה גופא אמנם ע"פ מה שמצאתי בדברי הרמב"ם שכ' בפ"ח מה' שגגות וז"ל שם בה' ה' הבא על הנדה בשוגג וטהרה וטבלה וחזרה וראתה ובא עלי' פעם שני' באותו שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם אע"פ שהוא בהעלם א' וגוף א' שזמן נדות זה חוץ מזמן נדות השנית והרי הן כשתי נשים נדות עכ"ל והוא סברא נכונה כיון שכל א' נדות אחרת הוי כגופים מחולקים וא"כ מתפרש שפיר סוגיא דהתם ע"פ חי' התוס' דבשבת ליכא האי סברא וקרא לית לי' רק יליף מנדה ועפ"ז יתחזק הק' על רש"י וגם על הרמב"ם שפוסק דלא כסתם גמ' דהכא דיליף מקראי גבי שבת אמנם נ"ל אדרבא עפ"ז יתורצו כל הק' על רש"י ושיטת רש"י יותר נכון דא"צ לומר דהסוגיות חלוקות שהוא דוחק גדול וגם שסתם הגמ' דכאן יהא נגד המשנה דהתם ול"ל להגמ' לפרש כן ולא לומר דהמשנה דהכא סובר כמשנה דהתם אך לפירש"י יעלו הכל אל סיגנון ודיעה אחת והוא דודאי גם לרש"י גם הסוגיא דהכא אית לה סברא החיצונה בלי שום קרא אית לן לחייב על כל שבת ושבת ק"ו מנדה ובנדה איכא סברא כמ"ש הרמב"ם אלא דלפ"ז גם בשוכח עיקר שבת או אף תינוק שנשבה יש לחייב על כל שבת ושבת כיון דיליף מנדה דהוי כגופים מחולקי' ה"ה גבי שבת לכך הוצרך רש"י ברישא אהא דאינו חייב אלא אחת לפרש דיליף מקרא וגם התורה הצריכה ליכתב קרא שמירה א' לשבתות הרבה לאפוקי מסברא זאת וכיון שכבר הוצרך למיכתב זה הקרא אי לאו הוי כתיב קרא אחריתי שמירה לכל שבת אף דאיכא סברת רש"י א"א שלא שמע הלא גם בשוכח עיקר שבת יש סברא חיצונה ק"ו מנדה ואפיק לי' קרא שמירה אחת לשבתות דלא ליחייב אלא חדא מה"ת לחלק בקרא כיון דסתמא כתיב שמירה א' לשבתות הרבה ה"א אף ביודע עיקר שבת אינו חייב אלא אחת כיון דלא הוי ידיעת חטא ממש לכך הוצרך ליכתוב קרא השני' לחייב על כל שבת ממילא מוקמינן קרא השני להיודע עיקר שבת דאיכא ב' סברות ק"ו מנדה וגם ידיעת שגגה שמחלקת לפירש"י וקרא קמא להשוכח עיקר שבת דאפיק רק מחד סברא הק"ו מנדה וכן גבי שגגת מלאכות דליכא אף ידיעת שגגה רק הק"ו מנדה נשאר בכלל קרא קמא דאפיק מהך סברא ועפ"ז ממילא מתורצין קושיא שנית ושלישית ע"פ ק' ג' מתורץ גם ק' הב' דבאמת ע"פ סברא חיצונה מנדה הוצרך למיכתב קרא קמא דשמירה א' וממילא הוצרך ליכתב גם קרא בתרא דלא נימא קרא קמא מפיק כל הסברות כמ"ש אלא שקושיא ראשונה במקומה עומדת ודוחק לומר כמו שמפיק הסברא ק"ו מנדה לחוד מפיק ג"כ סברא דידיעה לחוד מנא לן לדמות הסברות וגם הק' שלישית אינו מתורץ היטב אע"ג