לשון הזהב שבת קל

הא בסנדל ודאי לא שייך הך גזירה שאין תלוי באויר אלא הולך בו כבשאר סנדל ולומר דמיירי נמי בקב הקיטע א"א דקיטע אינו חולץ ומכ"ש בסיידין א"א לומר כן לכן נלע"ד ברור המשך ושלילות כל דברי התוס' דודאי אין כוונתם להקשות אפירש"י מה שנותן טעם לר' יוסי משום דלאו מנעל דלא כמסקנת הגמ' דיומא מלבד שכן סוגית רש"י לפרש במשנה לפי פשוטו וכדס"ד בגמ' וכן נמי ס"ד דמקשה שם אמנם כאן א"צ לזה שדברי רש"י נכונים וברורים שהרי חזינן בכאן כסוגיא דגמ' רב הונא ושמואל ע"כ מפרשים כן דאי כמסקנת הגמ' דלשם דבקב גזרינן דילמא נפיל ולא במנעל ולא תלי בשל עץ היכי מדמי לי' סנדל של עץ ולומר דלר' יוסי סנדל של עץ לא הוי מנעל לענין שבת וחליצה היכי מוכח סנדל מקב וכי לר' יוסי בכל המנעלים אוסר ובקב ודאי להך טעמא דילמא נפיל לא תלי בשל עץ אף בשל עור אסור אלא ע"כ שמואל ורב הונא סברי כפירש"י דהכא וכדברי המקשה דלשם דטעמא דר' יוסי בקב הוי כיון שהוא של עץ דלאו אורחי' של מנעל בהכי לא הוי מנעל כמ"ש רש"י בגמ' ולכך מדמי להכא סנדל של עץ והא דאסור לצאת בו בי"כ משום די"כ אסור אף בדבר שאינו מנעל וכסברת המקשה לשם ובאמת לשמואל ורב הונא אסור לצאת בי"כ אף בשעם ודהוצי ולכך הקשה שם אהנך דנפקי בהו ע"ש ומסיק שם דלהנך אמוראי דהתם סברי דלר' יוסי מנעל הוא אלא דגזרינן דילמא נפיל ורש"י פי' כאן כפי מה שראה סוגיא דכאן אמנם שלילות קושיתם אמאי שכתב רש"י דקב היינו שמשים ראש שוקו בתוכו ומגיע לארץ והולך בו כמו במנעל אלא שאינו נסמך עליו וגם זה הוא מוכרח כאן לפרש כן דהא מדמי לי' סנדל של עץ משמע דהוי כמו מנעל אלא דטעם דר"י משום שהוא של עץ והקשה ר"ת וכו' ר"ל כיון שע"כ הכא מוכח כרש"י א"כ איך שייך למיגזר דילמא נפיל כיון שהולך בו כמו במנעול והסוגיא דהתם ע"כ לא סברי משום שהוא של עץ דהא מסיק דאף בשל עץ הוי מנעל וא"כ לגזור אף בכל מנעלים בשלמא לסוגיא דהכא ניחא דתלי בשל עץ אבל לסוגיא דהתם קשה אזה תירצו שפיר דלא פליגי כלל הסוגית אלא דהכי נמי ר"ל הסוגיא דהכא נמי סוברת כן דפליגי משום דילמא נפיל והא דתלי בשל עץ ואוסר אף בסנדל של עץ היינו והואיל שהוא של עץ לא מיהדק וכו' וכן נמי כוונת רש"י כמ"ש לעיל או שרש"י פי' לפי ס"ד כמ"ש לעיל וע"ז כ' והרב פורת פי' דגם בזה פליגי הסוגית דסוגיא דהתם סברי שהקב תלוי לו מאחוריו כן תירץ התם להנך אמוראי דהתם ואמוראי דהכא מוקי לה כפירש"י וכמ"ש לעיל והא דהקשו תוס' ארבא לפי' הרב פורת היינו משום דאביי ורבא נמי אית להו התם כן דרשאי לצאת בי"כ בדבר שאינו מנעל וע"כ נמי סברי כפי' הרב פורת ודוק היטב כי הוא נכון:

דף סו ע"א בגמ' הילכתא מאי נלע"ד דהא בהא תליא דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ולכך לא פשיט לי' אלא ראשונה וממילא ידעינן דהלכה כר"י וק"ל:

ברש"י בד"ה ור"י בן נורי מטהר וכו' עד ול"נ דשל קש הוא וכו' נ"ל מש"ה לא נראה לו לשון רבותיו דלדידהו ריב"נ סבר כר' יוסי והיינו הך והל"ל אף ריב"נ סבר כר' יוסי אבל ללשון רש"י פליגי דלרב הונא אף ר"ע סברי דשל קש הוי כשל עץ וכר"ע ופליגי בדר"מ ור"י ולרב יוסף כ"ע סברי כר"מ אלא דפליגי אי הוי של קש כשל עץ ואין מקום לק' מהרש"א וק"ל:

בתוס' בד"ה טמא מדרס ולא הודו לו וא"ת ואמאי לא הודו לו וכו' ר"ל בין לפי דמוקי כר' יוסי קשה ע"כ לא פליג ר' יוסי אלא לענין שבת וחליצה דלא הוי מנעל ותכשיט אבל לענין מדרס אף דלא הוי מנעל כיון שיחדו לישיבה לא גרע מכיפת שאור וכן לריב"נ ללשון רש"י קשה כן וכן ללשון שני דקש לא מיקרי עץ נמי קשה דע"כ לא מטהר אלא בשאר טומאות דבגד ועור ועץ כתיב בפרשה כמ"ש תוס' בדיבור שלאח"ז אבל לענין מדרס מטמא הכל דהא סתמא כתיב כל אשר ישב עליו וק"ל:

בא"ד הואיל ואין רגילות לעשות מנעל כמותו דכוותי' בשפופרת וכו' נלע"ד דתוס' באים לתרץ בזה דלא תיקשי א"כ אף דר"מ טהור אף דאית לי' דהוי מנעל היינו גבי סנדל ממש וכן קב הקיטע אבל זה הא לא עביד להילוכא בשלמא ר"ע י"ל דסבר דחשיב הילוך כדמשמע בגמ' אבל הודו ולא הודו מאי תלי בר"מ ור' יוסי ויותר קשה מאי משני רב יוסף ריב"נ היא הא שם לא שייך זה הסברא והיאך מדמי לי' להכא דע"כ מטהר משום דלא חשיב הילוך ולכך מפרשין דאי הוי מיקרי מנעל אף בהילוך מועט הוי טמא מדרס כיון דשם מנעל עליו ולכך משני אר' עקיבא דסבר כר"מ שכן מטייל בו וכן אותן שהודו לר"ע אבל לא הודו סברי כר' יוסי דלא מיקרי מנעל ולא מיטמא אלא מטעם כיפת שאור ובעינן מיוחד ממש להילוך וזה לא הוי הילוך וכן מדמי שפיר לריב"נ דכיון דמטהר בשופפרת הואיל ואין רגילות ה"נ לא מיקרי מנעל מטעם שאין רגילות ושוב לא טמא מחמת הילוך שלא מיקרי הילוך אליבא דכ"ע מאי שמטייל להיות מיוחד מחמת זה למדרס ודוק היטב וממילא אין מקום לגימגום המהרש"א עיין שם ודוק:

בגמ' אמר רב יוסף מאן לא הודו לו וכו' ונלע"ד דלרב יוסף לא קאי לא הודו לו אלא לענין טומאה לבד ולא לענין חליצה ושבת ודוק:

בתוס' בד"ה בני מלכים וכו' עד הכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסיק והא דמוקי כר"ש דשליף שפיר שייך אף בתלוי בשלשלת אבל באריג בכסותו לא שייך שליף ועפ"ז קשה לכאורה למה מפליג שם בעבד בין זוג שבצווארו לזוג שבכסותו ולא מפליג בצווארו גופא בין תלוי בשלשלת כיון דמשמע לכאורה דבעבד לא שייך שליף ומחוי וצ"ל כמ"ש התוס' שם דבעבד אין דרך להיות תלוי בשלשלת ועיין במהרש"א שהקשה אתוס' למה לא נקטי זוג גופא אמנם נלע"ד דשפיר י"ל בעבד דילמא שליף ומחוי והגמ' חדא נקיט וא"כ לא מצי תוס' להקשות מברייתא גופא מזוג דדילמא טעמא נמי משום שליף ומחוי כרבנן דר"ש או ודאי אף ר"ש מודה דגבי עבד לא שייך בני מלכים הם ולכך לא שרי אלא באריג בכסותו אבל לא בשלשלת אלא מלשון הגמ' דלשם קשה כמו שהקשו שם אבל כאן רצו להקשות מברייתא גופא לכך הקשו מחותם דקשה מברייתא גופא ודוק