לשון הזהב שבת קכט

וכו' והוא תמוה לכאורה כמ"ש המהרש"א דזבה א"צ מים חיים כמ"ש רש"י ופי' המהרש"א תמוה מאד דלמאי נקט כלל זב וזבה דשם לא קאי אף על נדה רק לכל טומאות בעולם והל"ל סתמא להיות טובלין בהן וגם פירושו בנ"מ בין הפירושים הוא דחוק מאד דמאי נפקותא בזה כיון שהשורש אחד אמנם נלע"ד ברור שאין כאן כלל גימגום כי רש"י בא לפרש לפי קבלת ר' הלוי כמ"ש לעיל בשלמא ברייתא לא שמיע לי' והי' סבור שאף זבה צריכה מים חיים אבל היכא הי' מפרש פשוטן של דברים כאן דמשמע להדיא כפירש"י דעיקר הקפידא משום זחילה ואשבורן הוא דאי משום מים חיים מאי שייך הלשון מטהר בזוחלין משמע שמטהר טמאים בזוחלין אף לא באשבורן דאל"ה מאי לשון בזוחלין דהא אף באשבורן אינו מטהר והל"ל אין הזוחלין מטהר זבין אלא פרת וכו' וכי נאמר שר' הלוי הי' מפרש דברים שאין מתקיימין לזה כ' רש"י ואני שמעתי ר"ל ע"פ הפי' ששמעתי לעיל שמעתי לפרש גם כאן דלשון מטהר היינו לשון ביטול שהנוטפין נעשין טהורין כמו זוחלין להיותם מים חיים מטוהרין והיינו דכתב זב וזבה דלפי' ר' הלוי ודאי הי' סבר דאף זבה צריך מים חיים ודוק:

בתוס' בד"ה דאמר שמואל נהרא מכיפי' מתברך וכו' עד וי"ל כדאמר במסכת תענית וכו' ולכאורה הוא תמוה דא"כ במאי פליג רב אשמואל דהא אף לשמואל סהדא רבא פרת אמיטרא והי' נ"ל לפי פשוטו דלדידי' אף בלא גשם יכול להתברך מכיפי' וא"כ ליכא סהדא רבא אבל כד דייקת זה אינו דא"כ קשה לשמואל ק' התו' להפך דהא קא חזינן דבלא גשמים הם תמיד קטנים וגם סמיכת ואור"ת לכאן הוא דחוק לפי פשוטו ולשון ואור"ת בואו משמע שנמשך מהקודם לכן נלע"ד ברור דבאמת הוא כן שרב לא פליג כלל אשמואל אלא המשך הדברים דאבוה דשמואל סבר כרב דמתברך מהגשמים אלא שאם בשעת גשמים מתברך מכיפי' א"כ אין חשש מזה לכך קאמר ופליגא ר"ל אבוה דשמואל פליג אשמואל דאמר נהרא מכיפי' מתברך דלדידי' אף אם יסבור כרב לא הי' צריך למיעבד מקוואות אבל רב ודאי אין שום הכרח לומר דפליג אשמואל וא"כ שפיר נמשך הך ואור"ת דהלכה כשמואל מהקודם דלפי פשוטו דרב פליג אשמואל ודאי אין הלכה כשמואל דהילכתא כרב באיסורי מכ"ש הכא דאבוה דשמואל נמי סבר כרב אבל בתר שכתבו הך וי"ל וכו' ורב לא פליג אשמואל שפיר פסק ר"ת דהילכתא כשמואל וכן הלכה לפמ"ש ודוק:

בתוס' בד"ה הקיטע יוצא בקב שלו פ"ה וכו' עד ואינו נסמך עליו וכו' ע"ש כתב המהרש"א שעיקר הגירסא להגי' והוא נסמך עליו ומזה יוצא לו קושיא עצומה דא"כ אמאי לא מטמא מדרס לאביי ולענ"ד נראה בראיות רבות שעיקר הוא כגירסא שלפנינו חדא קושיתו עצומה וביותר ממ"ש הוא שהוא כ' לאביי קשה ובאמת אף לרבא קשה שהרי רבא לא מטמא מדרס אלא כשיש לו בית קיבול כתותין שאז נסמך עליו לפעמים אבל כשאין לו בית קיבול ע"כ גם רבא מודה שאינו טמא מדרס דאי הוי טמא מדרס הי' גם טמא מת שהכלל בידינו כל הטמא מדרס טמא מת כמ"ש התוס' לקמן בד"ה רבא אמר ע"ש וא"כ מוכח שאינו נסמך עליו כלל אף לפעמים דאי הוי נסמך לפעמים הי' טמא מדרס לרבא וזה הוכחה גדולה שא"א לגרוס כלל והוא נסמך דלפום רהיטא הייתי סבור לומר שאף הגירסא זאת מתקיים שנסמך היינו לפעמים ומאן דגרס אינו נסמך היינו ברוב כמ"ש רש"י בגמ' גבי אביי ורבא אמנם לפמ"ש מוכח דבלא כתיתין אינו נסמך עליו כלל ע"כ א"א לגרוס אלא כמ"ש לפנינו ואינו נסמך עליו ודוק וכן מוכח מדברי רש"י פעמיים ושלש חדא דבגמ' גבי אביי ורבא כ' רש"י בפירוש דקסבר לאו לסמיכה עביד אלא לתכשיט ר"ל שיסברו שיש לו רגל הולך בו כברגל ואף בדברי רבא כ' בד"ה טמא מדרס וכו' עד והאי נמי זימנין דמיסתמיך משמע אבל לא עביד לסמיכה והך נמי רק בכתותין כמ"ש ועוד במשנה נמי מוכח להדיא ממ"ש במשנה א"ר יוסי דלאו תכשיט הוא מאי שייך לכאן תכשיט והל"ל דלאו מנעל הוא אלא ודאי אף לר"מ לאו מנעל הוא בלא כתותין לכ"ע דלא סמיך עליו אלא ר"מ מתיר משום תכשיט דעביד לתכשיט כמ"ש רש"י בגמ' ועוד שכ' רש"י בד"ה סמוכות שלו טמאין מדרס דהא עביד לסמיכת גופו משמע ודאי משא"כ בקיטע דרישא שאינו נסמך עליו גופו וכן משמע הלשון דקרי לי' הכא קב והתם סמוכות אלא ודאי שאף לפירש"י ברישא אינו נסמך כלל עליו אלא על הרגל השני לפי ס"ד דתוס' ובאמת אף על המקל וביותר מוכח כן שכ' התוס' פ"ה והיכן הוא כן ברש"י ודוחק לומר קונטרס אחר אמנם לפי גירסתינו כפל ושלש כן כמ"ש וכן מ"ש לשים ראש שוקו חוקק בו מעט כתב כן בד"ה טמא מדרס ומ"ש התוס' ומש"ה יוצא וכו' ר"ל קאי אתרווייהו ר"ל משום שכ' רש"י שמשים ראש שוקו בתוכו והולך בו כרגל מ"ה ר"מ מתיר דהוי מנעל אף שאינו סומך הוי כמו מנעל שעביד לתכשיט שיהא כמו מנעל ומשום שכ' שאינו נסמך לכך ר' יוסי אוסר ודוק:

בא"ד וי"ל דה"נ בהא פליגי וכו' הוא תמוה גדולה מאי ה"נ הא היינו על הך משנה ממש קאמר התם וגם תימה גדולה מאי שייך כלל וי"ל דהא לפי פשוטו לא מקשים אלא ארש"י שכ' לר' יוסי טעמא אחר דלא כמ"ש בגמ' ביומא וע"ז לא תירצו וכי צריכין להכרעה שאמת כדברי הגמ' ואם באו לפרש דברי הגמ' דלשם אין שייך לכאן ולזה הקושיא וגם אריכות דבריהם בפ"ה אין שייך לזה הקושיא דהל"ל פ"ה ר"י אוסר שאינו מנעל והקשה ר"ת וגם שלילות פי' ה"ר פורת לזה אינו מקושר:

ולפי פשוטו הי' נ"ל לפרש את דבריהם דה"ק וי"ל דה"נ ר"ל אף דברי רש"י שכ' דלאו תכשיט הוא ולא מנעל נמי מתפרש הכי דבא לפרש אמאי גזר בזה טפי דילמא נפיל יותר משאר מנעיל אזה כתב דלאו מנעל הוא ר"ל כיון דשל עץ הוא לא מיהדק כשאר מנעל וכשאר תכשיט לכך גזרינן דילמא נפיל:

אמנם ב' קושיות אחרונות שכתבתי אינו מתורץ וגם לשון ה"נ אינו מתפרש היטב וביתר תימה גדולה על מ"ש בא"ד והרב פורת פי' וכו' עד ובהא פליגי ר"י סבר כיון שאינו נסמך עליו אלא תלוי באויר חיישינן דילמא נפל וכו' דלפ"ז היכי מוכח בגמ' מכאן מר"י דסנדל של עץ ושל סיידין לא הוי מנעל לר' יוסי לענין שבת וחליצה