לשון הזהב שבת קכח

לתוס' לכתוב תירץ הגמ' אקושיות הגמ' ולא הוי להו למיכתב אלא דבשל סופרים וכו' אבל הך שלא יוקשה ממשנה ותירצו דתנא הוא הוא ק' הגמ' ותירוצו ולפי פשוטו הי' נ"ל לומר משום דרעב"ש קאמר משמי' דתנא ורב פסק מהמשנה ואפשר דלא שמיע לי' מריב"י אבל הוא דוחק לכן נ"ל ע"פ דאמרינן בפ' במה טומנין ר' התיר להטמין את הצונן וכו' עד הא מקמי דשמעה מר' ישמעאל ברבי יוסי הא בתר דשמעה הדר בי' וכו' עד ואמר ר' כבר הורה זקן והדר בי' ואמרינן נמי התם בא וראה וכו' משמע שם מפורש שלא רצה תמיד לחלוק על ר' ישמעאל בר' יוסי והדר מן שמעתי' עבורו א"כ הכא נמי מאן סתמי' למשנה רבי כמו התם אמרינן נמי דסתמי' קודם דשמעה משמי' דר"י ב"י להתיר ובתר דשמעה ודאי הדר בי' ומשנה לא זזה ממקומה או אפשר לא שמע כלל ואי הוי שמע הוי הדר בי' ודאי כמו שם ועוד דבשל סופרים וכו' ר"ל בין רב לרעב"ש אע"ג דהלכה כרב באיסורי היינו לגבי דשמואל אבל לגבי רעב"ש דלא איפסק הילכתא וכל היכא דלא איפסיק הילכתא אזלינן בשל סופרים אחר המיקל נמצא בשני טעמים הללו סותרין דברי המחמירין משני טעמים חדא דהלכה כסתם משנה ועוד דהלכה כרב באיסורי כמ"ש הרא"ש ע"ש ובב' טעמים הללו נסתרו ואדרבא יש ב' טעמים להיתר כן נ"ל ברור בדברי התוס' ויש לפסוק כן ודוק:

בא"ד דבחצר המעורבת ליכא שום חידוש וכו' והוא תמוה כמ"ש המהרש"א ע"ש ותירוצו מלבד שהוא דחוק בדברי התוס' אין מקום קושיא שדרך התנא לנקוט סיפא היפוכו דרישא אף שהוא נשמע מדיוק דרישא כמ"ש התוס' בכל הש"ס וכאן גופא מוכח ממחט וטבעת אמנם נ"ל דאדרבא מראיות המהרש"א מתפרשין דברי התוס' בטוב טעם ולשון והוא כי ודאי ראיותיו חזקות דרב אוסר אפילו להתקשט בבית משום שלא תרגיל בהם כמ"ש רש"י וא"כ קשה טובא למה נקט רב שאסורה לצאת בהם לחצר כיון דאפי' בבית אסורה להתקשט בהם והל"ל שאסורה להתקשט בבית אף אם תאמר שאין חילוק עכ"פ כיון שאסורה להתקשט כלל לא שייך לומר שאסורה לצאת בהם לחצר כיון שמתחילה אסורה להתקשט בהם בבית קודם יציאתה ואיך תצא אף דמשכחת שהתקשטה קודם שבת למה לי' למיכפל למיתני בדוחק הל"ל מתחילה אסורה להתקשט בהם וצ"ל לאשמעינן כח דהיתרא דלרעב"ש שרי אף לצאת לחצר וכת דהיתרא עדיף ואי מיירי בחצר מעורבת ליכא שום חידוש ולא הוי כח דהיתרא כלל והדרא קושין לדוכתא דליתני כרב אסורה להתקשט בהם כמ"ש ודוק:

דף סה בגמ' ר' ינאי נפיק בהו לכרמלית וכו' ע"ז לא פירש"י כלל ונ"ל לפרש דר' ינאי ודאי לא הי' קשור ולא מיהדק אלא דמש"ה הוי נפיק שס"ל שלא אסרו אלא לר"ה אבל לכרמלית שרי וכן משמע הלשון לכך חלקו על כל דורו ולא אמר חביריו כמו לר' יוחנן משום שכ' התוס' לעיל בראי' דלדידהו ודאי הוי כרמלית כמו ר"ה וחמיר מחצר שאינה מעורבת ולכ"ע אסור משא"כ לר' יוחנן דהוי מידי דתלי בסברא חדשה במיהדק ולא מיהדק כמו שפירש"י ומכ"ש כפי מה שנפרש בפירש"י שחלקו עליו משום שסברי כרב לעיל ואסור לבה"מ דהוי מידי דתלי בפלוגתא לעיל לכך לא חלקו אלא חביריו שסברו כרב ודוק:

ברש"י בד"ה הא דמיהדק וכו' עד ולא בעי קשירה וכו' והא דחלקו עליו חביריו צ"ל דאינהו ל"ל הך סברא וק"ל:

בא"ד ואמאי קאמר לבי מדרשא ולא לר"ה וכו' עיין במהרש"א שהקשה קושיא חמירה לפי פשוטו שעיקר הקושיא אמאי קאמר לב"מ שהוא דוחק ולא מפרש אחלוקין כמ"ש ולענ"ד בלא"ה א"א לפרש כך דליקשי אאיסור ופריך והא תני רב"י בקשור מותר דא"כ קשה טובא אמאי נקט והא תני רב"י וכו' הוי לי' למפרך ממתניתן דקתני במוך שבאזנה ואדרבא בלא רב"י קשה טפי וא"כ אין כאן מקום לפרש כמ"ש המהרש"א וגם פירש"י א"א לפרש כפשוטו וגם בלא"ה הוא דוחק לפרש ק' הגמ' אמאי לא קאמר לר"ה שהוא דחוק וגם מנ"ל להקשות דילמא לא הי' קשור וגם לפירש"י אמאי לא מקשה כיון שהי' קשור וגם הבה"מ לא הי' ר"ה מפסיק למה חלקו עליו חביריו דא"ל שחלקו אמאי שלא נפיק לר"ה שמא לא הי' צריך וא"ל שהי' נוטלו בעת שנפק לר"ה עיקר חסר בשלמא הגמ' י"ל דמדקדק על הלשון לעיל אבל על חביריו לא שייך זה לכן נ"ל ברור דהא דפירש"י ל"א דר"י קשור הוי ר"ל לפי המסקנא אבל המקשן הוי ס"ד דלא הי' קשור כלל והוא נפק רק לבה"מ דסובר כרעב"ש לעיל שכל שאסור לר"ה מותר לחצר אף לשאינה מעורבת לפי' תוס' לעיל ובה"מ הוי בחצירו לכך חלקו עליו חביריו דסברי כרב ולכך נקט חביריו ולא כל דורו כמו שכתבתי לעיל וע"ז מקשה אר' יוחנן והתני רב"י וכו' וא"כ איך נפיק אף לבה"מ הא סתם משנה כרב וא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה וע"ז כ' רש"י וא"ל דקשור הי' א"כ אמאי אמר לבה"מ ולא אמר אף לר"ה ומאי חידוש דנפק לבה"מ ובוודאי שקשה ג"כ אמאי חלוקין עליו חביריו אם הי' קשור ונפק לבה"מ אלא שאתחילה תכף ק' מאי קאמר דנפק לבה"מ אלא ע"כ שלא הי' קשור וא"כ איך נפק לבה"מ ומשני שהי' קשור ולא מיהדק ואיהו סבר דכולי האי לא גזרינן לבה"מ ואפ"ה חלקו עליו חביריו אף לבה"מ ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה וסבר שמא ירבו הנוטפין וכו' עד ואני קבלתי מר' הלוי וכו' עד וא"א להעמידה וכו' והא שלא הקשה לפ"ז מאי מהני המקוואות כמ"ש התוס' נ"ל דרש"י תיקון זה בפירושו לעיל בעמוד הקודם בד"ה ועביד להו מקוואות שכ' של מים מכונסין או סמוך לנהר וממשיך לתוכן מי הנהר ר"ל לפירוש שלו שנראה בעיניו עיקר כמ"ש כאן לא הי' צריך להמשיך כי יתמלה מהנוטפין ויטהר במכונסין באשבורן ולפירש שקיבל מרבינו הלוי ודאי הוצרך לפרש פשוטן של דברים כאן כי הברייתא שמביא רש"י אפשר דלא שמיע לי' אבל כאן עכ"פ הוצרך לפרש ומפרש רש"י לשיטתו שהמשיך לתוכה מי הנהר קודם שהי' הגשמים ואף שלא הפסיקן אח"כ שא"כ לא הי' מים חיים י"ל דעכ"פ בהמקוה לא רבו נוטפין שהי' מלא מים חיים מן קודם הגשמים ודוק:

ברש"י בד"ה אלא פרת ביומי תשרי וכו' ואני שמעתי בבכורות וכו' עד להיות זב וזבה טובלין בהן