לשון הזהב שבת קכז

יגלו שלא היו משגיחין על הפורעניות אמנם למאי דמשני קשה ונ"ל שבזה יומשך מאי דקאמר אח"כ השוכבים על מטות שן וכו' וזהו סיום התירץ ר"ל לעולם מידי דלית בי' שמחה לא גזרו וא"ת מאי הוכיחן שפי' לסיפי' דקרא וכו' עד אלו בני אדם שאוכלין ושותין ודובקים וכו' ר"ל שע"י אכילה ושתי' ותענוגים שהיו עושין זה עם זה באים לאיסור אשת איש וזה עיקר תוכחתו מתחילה ראשית שמנים וכו' השותים וכו' וע"י כן השוכבי' וכו' ודוק:

דף סג ע"א בגמ' ופליגא דשמואל פירש"י הך דקתני וכו' לכאורה נראה ודאי דבא רש"י לפרש דמתניתן לא פליג אשמואל דאף דלא קאי קרא לימות המשיח רק לעוה"ב אפ"ה מוכח שהן גנאי רק לישנא דקתני בברייתא לימות המשיח פליג אבל לפ"ז לא מתפרש לא"ד מאי דמתרץ ר"א אף לימות המשיח אין בטילין ור"ל וקרא קאי לעוה"ב מאי בכך סוף סוף מוכח שהן לגנאי לכן צ"ל דאם קאי על עוה"ב אין ראי' לעוה"ז שהן לגנאי דשאני עוה"ב שאין בו כלל תכשיטין ג"כ אלא צדיקים יושבין וכו' וא"כ גם מתניתן דמייתי ראי' מיני' פליג אשמואל אלא דאמתניתן לא הי' יכול לומר פליגא דשמואל די"ל דסבר כר"א דבאמת אין ראי' משם משום דקאי לעוה"ב אבל בברייתא אמר ר"א משום שאין צריכין משמע דמודה לת"ק דקאי לימות המשיח פליגא אשמואל אמנם לא"ד דבאמת ר"א משני הכי היינו ר"א כשמואל ודוק:

בגמ' א"ר ירמי' אר"א ב' ת"ח המחדדין וכו' עד למיימינים בה וכו' עמ"ש בחידושים שלי על תהלים דברים נאים על שיטה זו:

ע"ב בתוס' בד"ה בירית תחת אצעדה עומדת וכו' לכאורה אין מקום לק' התוס' די"ל דרש"י פי' כן לפי המסקנא שהוא מוכרח גם לפי' התוס' לכאורה כסברת רש"י דאל"כ למה בירית שרי לצאת לפי המסקנא לפירושם והי' נ"ל לכאורה לומר כאן שבאמת התוס' לאו לאפלוגי על פירש"י אתו רק שהוסיפו לפרש לפי הה"א אמנם בלבד שאין לשונם מורה כן דברי התוס' כאן לעיל בדף ס' ע"א משמע להדיא שבאמת חולקין אף לפי המסקנא וטעם דבירית שרי משום שהוא טהורה לפי המסקנא ר"ל כיון שאינו תשמיש אדם ולא תכשיט לנוי לא אתי לאחוי ועמ"ש שם פי' קושיתם ותירוצם וגם לתרץ פירש"י ע"ש ולא רציתי לכפול הדברים אמנם מ"ש המהרש"א לגמגם אפירש"י דל"ל לפרש דלא שלפא ומחוי משום דלא מגלה שוקה תיפוק לי' כיון שאינו תכשיט לנוי לא מחוי לא ידעתי מאי קושיא הגם לפי' התוס' מוכרחין לסברא זאת במסקנא כמ"ש ודאי רש"י לא ס"ל כן דאף שאין עשוי לנוי זימנין דהוי של זהב ומחוי כמ"ש רש"י גבי שלשלת שג"כ אינו לנוי רק לתשמיש אדם ואפ"ה גזרינן דילמא שלפא ומחוי כיון שהוא של זהב ואפ"ה אין עשוי לנוי כיון שהוא במקום מוצנע שזה החילוק בין אצעדה לבירית שאצעדה אף שהיא תשמיש כלי כיון שהוא גם לנוי שהוא מלמעלה טמא משום תכשיט משא"כ בירית אבל ודאי אם הוא של זהב או שאר דבר חשוב למה לא שלפא ומחוי כמו שלשלת ואפשר שכוונת המהרש"א לומר שלפי פי' התוס' הוי להו להקשות אף זה ארש"י תדע שקאי אדברי התוס' ומקשה ארש"י אמנם אף זה אין קושיא אף שכ התוס' סברא זו לתרץ פירושם אינה מוכרחת להקשות ארש"י ודוק:

בתוס' בד"ה מנין לאריג כ"ש טמא וכו' וא"ת ואכתי בגד כ"ש למה הוא טמא וכו' לכאורה אינו נמשך מלמעלה ותמוה לשון ואכתי אמנם כד דייקת הוא נמשך דוקא מהקודם דלפשוטו בגמ' צ"ל דאריג כל שהוא היינו שהוא חזי לאיזה דבר ללבוש כך דומיא דתולה בצואר בתו לקמן וכן משמע מפירש"י לקמן גבי אריג ותכשיט כל שהו שכתב כלומר דבר קטן ר"ל כלי לבישה קטן כגון לצואר או לרגל וכתב כן ובלשון כלומר לתרץ ק' התוס' דחציו דכ"ש מאי הוי ולדבריו א"צ לדוחק התוס' שם וא"כ גם כאן לא ק' ק' התוס' דודאי בגד ללבוש א"צ לטלטל מלא וריקן רק כלי מעשה ותשמיש אמנם לפי שהכריחו ששקולים הם עם בגד ג' על ג' ע"כ לאו כלי מתוקן ללבוש הוא רק בגד אריג כמו בגד גע"ג אלא שכאן אין דעתו להוסיף דאל"ה אין שקולים ומסתבר לרבות כלי שלם ומנ"ל לרבות גע"ג וא"כ שפיר מקשים הא אין מטלטל מלא וגם לקמן גבי אריג ותכשיט כ"ש הוצרכו לדחוק דלא כפירש"י משום זה ודוק:

בתוס' בד"ה האי במדין כתיב וכו' ע"ש עד סופו ומה שהקשו ב' קושית על פירש"י נלע"ד דחדא באידך מיתרצא והוא דס"ל להגמ' שאין ללמוד מג"ש דבגד ועור רק מה שכתיב בהאי ענינא דבגד ועור ומעשה עזים וש"ד לרבות ולמעט מה שהוא בכלל בגד ועור ואינך ומה שאינו בכלל משא"כ אריג ותכשיט דאתי מכל כלי מעשה דכתיב גבי שלל מדין שהתנדבו ולא בהאי ענינא לא אתי מהאי ג"ש ומתורץ גם קושיא ראשונה דלהכי מדייק ג"כ להקשות האי במדין דאי הוי מקשה האי בטומאת מת כתיב ידע שי"ל הג"ש דבגד ועור כמו לשאר מילי לכך הקשה האי במדין כתיב ר"ל בשלל מדין ולא בהאי ענינא דבגד ועור ומנ"ל טומאת שרץ ודוק:

אמנם תירץ התוס' קשה מאד על פירש"י דמנ"ל גם טומאת מת דהא שם לא כתיב כלל טומאה וטהרה וביותר לעיל גבי ואלו אצעדה טמאה פירש"י דכתיב במדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו הוא תימה גדולה שאצעדה וצמיד נמי כתיב גבי שלל מדין שהתנדבו וסיים כל כלי מעשה ולא כתיב שם כלל תתחטאו כמ"ש התוס' וגם לפי' התוס' קשה אגמ' לעיל מאין פשיטא לי' דאצעדה טמאה וע"כ צ"ל לפי' התוס' דסמוך אמסקנא דהכא דגמר כלי כלי והוא דחוק אמנם לפירש"י קשה ולומר דקאי אמאי דכתיב תתחטאו אתם ושביכם וגם אלו הכלים היו בכלל השבי ז"א שפירש"י בחומש והוא מוכרח דשבי היינו בני אדם וכן פירש שם אשביכם תתחטאו לכן ע"כ צ"ל לפירש"י דנפקא מהא דאמר אלעזר הכהן אך את הזהב וכו' אך במי נדה יתחטא וזהב לא הי' להם יותר אלא מאי דחשיב גבי שלל מדין שהרי כתיב כל איש אשר נמצא אתו כלי זהב וחשיב אילו וכל כלי מעשה וע"כ אהנך קאמר במי נדה יתחטא ודוק:

דף סג ע"ב בתוס' בד"ה ר' ענני בר ששון נר' דהלכה כרעב"ש וכו' עד דתנא הוא ופליג ועוד דבשל סופרים וכו' והוא תמוה כמ"ש המהרש"א ופירושו מלבד שהוא דחוק הוא תמוה דלמה