לשון הזהב שבת קכה

גברא ה"נ בהמחאת קמיעין כיון שהוא מחד גברא ואיתמחי גברא לכתוב קמיעין מומחין ואיתמחו שפיר כל השלשה קמיעין ודוק היטב כי לדעתי היא סברא נכונה מאד ומדוקדק לשון רש"י שכתב שהרי בג' אנשים הוחזק ולא כתב שריפא ג' אנשים וגם לשון הוחזק משמע אגברא והרי רש"י קאי בקמיעין אלא כמ"ש ודוק:

אמנם נלע"ד לבאר פירוש המהרש"א והוא יותר קרוב לפי פשוטו שתרווייהו וא"ל קאי אמחאת גברי אלא שצריך פירוש אמנם נ"ל שסברתו מוכרחת לפירש"י והוא כי יש להקשות מאי רמי לעיל הברייתות נימא דהברייתא א' שמיירי באדם א' היינו לאמחוי גברא או קמיע לאותו חולה עצמו שיצא בו עוד וברייתא שני' מיירי לאמחוי לכל אדם צריך ג' ב"א כמ"ש רש"י הך סברא גבי המחאת גברי רופא גם קשה בבעיא דרב פפא ממ"נ אם הוא מסופק אם הוא סברא כלל לתלות במזל החולה או לא למה לי' הך בעיא ולא בעי כפשוטו אם מהני המחאת חולה אם נתרפא מן ג' רופאים בג' קמיעין לצאת עוד בקמיע ואם פשיטא לי' שמהני אלא שמסופק איזה עדיף למה לא אמר גם כן זו המחאת חולה כפשיטא לי' לכן נ"ל פשוט סברת רש"י דודאי בחולה לא מהני המחאה משום דשם ודאי אין תלוי בחכמה רק במזל ומזל אינו קבוע רק מקרה מזל יום או מזל שעה או יותר ולא מהני המחאה אלא ברופא שתלוי בחכמה שהוא קבוע או בקמיע שהוא לחש טוב לרפאות מחמת חכמתו שיש בלחש הזה רק הכא מיבעי' לי' לרב פפא אם נתלה במזל החולה לגרע המחאת הרופא ולומר שאינו חכם והא שריפא משום מזל החולה דאדם אית לי' מזל וזה לא מהני לקבוע המחאה אף לזה החולה ע"ז הקשה רש"י שפיר על רב פפא למה מיבעי' לקמן בחד חולה אם מזל מגרע המחאה ולמה פשיט לי' הכא ברופא לתלת גברי שודאי הומחה ולא נאמר שמא מזל הרופא גורם ולא יומחה ומתרץ שלגבי רופא אין לתלות במזל רק בחכמה ושייך בי' שפיר המחאה רק בחולה א' י"ל שתלוי במזלו לחיות עוד ולהתרפאות ועפ"ז נפרש עוד וא"ל השני על המחאתו של רופא רק לא מטעמי' שהוא כתב שמיירי בג' ב"א קשה כל מ"ש לעיל וכאן בסמוך רק נ"ל שבאמת מיירי אף אם שלש הקמיעות ריפאו לאדם אחד ותלתא גברי היינו שג' רופאים כתבו כ"א הג' קמיעות הללו ולאמחוי קמיע או לתלת גברי היינו שכל קמיע ריפא לג' גברי ואפ"ה כתב רש"י שפיר שבכה"ג לא מיבעיא לרב פפא אם נאמר דתלינן בחולה ולא ברופאים דלא מיבעיא לי' אלא בחד רופא וחד חולה אי תלינן בחכמת הרופא או במזל החולה משא"כ הכא בג' בני אדם שנתרפאו כל אחד מרופא אחד בהנך קמיעין אין שייך לחלות במזל חולה כיון שבג' אנשים הוחזק כל קמיע והנך ג' רופאים ובג' לא תלינן במזל אלא בחכמת הרופאין והוא כמ"ש לעיל הך סברא בקמיע ה"נ ברופא ודוק או י"ל בקיצור לפי פשוטו שמקושר אמ"ש קודם איתמחי קמיע מיד כל אדם והוצרך לפרש כן דאל"ה לענין מאי איתמחי קמיע הא גברא זה בלא"ה איתמחי לכל קמיעות לצאת בהן אלא ע"כ דמיירי שכל קמיע כתבן ג' רופאים ואיתמחי מכל אדם וע"ז הוקשה לו שמא כתי' התוס' דנ"מ אם אבד המחאתו אמנם זה לא שייך אלא אם נאמר שתלוי במזל שפיר י"ל אם מזלו אבדה שוב לא יהני אף הקמיעות שכבר כתבן כמו שנבאר אבל לפירש"י שתלוי בחכמה אף אם יאבד החכמה הלחשים שכבר כתב כשהי' חכם ודאי איתמחי זה הלחש אם יכתבו אפי' לאחר כן וז"ש וא"ל לעולם דקמיע מומחה מיד אדם זה ונ"מ משום דמזל הרופא גרם ואם אבד מחאתו דאין הדבר תלוי כנ"ל ודוק:

ועדיין יש לאל מילין להעמיק יותר בפירש"י אלא שאין אתי להאריך ברש"י חד קמיע לתלתא גברי לחולי אחד וכו' לפי פשוטו משמע דר"ל למין חולי אחד שהי' בכל ג' גברי שהרי ריפאן בלחש א' דא"ל לחולי א' שפירש"י היינו לאדם א' שהרי אמר לג' גברי והא דנקט לג' גברי צ"ל כמ"ש התוס' ע"ש לדרבותא נקט דאפ"ה לא איתמחי גברא והוא דוחק מאי נ"מ בזה לאיתמחי גברא כיון דחד קמיע הוא אמנם נ"ל לפרש משום דבעי לומר לא איתמחי גברא משום דהוא חד קמיע ואי לחד גברא אפי' בתלתא קמיעי לא איתמחי ודאי דהא מיבעי' ליה ונ"ל ברור שזה כוונת התוס' ומ"ש דלרבותא וכו' ר"ל דרצה להשמיענו רבותא דין דלא איתמחי גברא וכו' וכמ"ש אמנם כל זה דוחק וגם לשון רש"י לחולי אחד אין משמע כן דה"ל למיכתב למין חולי א' כמ"ש לעיל וגם לפירש"י לעיל דסתם ג' גברי יש להם ג' מיני חולאים א"כ היכי קאמר סתמא לג' גברי ויותר קשה האיך קאמר דקמיע איתמחי ופירש"י מיד כל אדם והלשון משמע כן דומיא דלעיל דקאמר קמיע לא איתמחי היינו מיד אדם אחר דהא מיד אדם זה ודאי איתמחי דהרי איתמחי גברא לכל קמיעות וכן לעיל איתמחי קמיע דומיא דהכא אמר הכא איתמחי קמיע מיד כל אדם וע"כ צ"ל דג' רופאים כתבוהו כמ"ש רש"י לעיל וא"כ קשה למה נקט ג' חולאים שא"צ רק לרבותא ולא נקט שלש רופאים שצריך לעיקר הדין לכן יותר נ"ל דרש"י מפרש זה דג' גברי דנקט ר"ל ג' גברי כתבוהו וע"ז פירש"י לחולי א' ר"ל אף לאיש חולי אחד ודוק:

בתוס' בד"ה עד דמימחי גברא וכו' נראה לר"י וכו' נלע"ד משום שאין נראה בעינם סברא לומר מימחי גברא לכל הלחשים וכי משום שיודע ג' לחשים יודע כל הלחשים שבעולם לא שייך כאן חזקה כדקי"ל דבר הבא מעלמא לא שייך חזקה מכ"ש הכא דאין סברא לומר שאין לחש שלא יכירנו וכן במומחה קמיע יותר דחוק בעינם לומר שאם לחש זה ריפא ג"פ שיהא מומחה מן כל אדם ואף מי שאינו מומחה ע"כ דאל"ה לא צריך להמחאת קמיע הגע בעצמך לא יהי' אדם שאין מכיר זה הלחש אין זה אלא תמה ואי משום שאנו רואין שהוא כמו זה ע"כ אין אנו סומכין ע"ז שאין אנו יודעין מאי חילוק דאל"ה אי מומחה גברא או קמיע יהא שרי לצאת בקמיע שיכתוב בעצמו כזה אלא ע"כ ז"א ומכ"ש בקמיע של עיקרין לכך כ' פירושם וגם יותר משתמע הלשון מומחה קמיע ודוק:

בתוס' בד"ה אע"ג דלא מימחא קמיע ק' לרשב"א עיין מהר"מ ומהרש"א שכ' שעיקר קושיא זאת שייך לקמן ול"נ שא"צ שגם כאן קשה לשיטתם דהל"ל אלא