לשון הזהב שבת קכד

לעיל לאמחוי גברא וגם א"ל הראשון נמי לא שייך כאן שאם נאמר כן לא משכחת מומחה גברא תיכף בריש שמעתין וגם פשטי' דרש"י משמע דקאי על המחאת קמיע וגם לשון הוחזק הוא מגומגם ונלע"ד לפרש לפי פשוטו וכמו שהבינו תוס' מדבריו דקאי תרווייהו על המחאת קמיע וקודם נפרש א"ל ראשון והוא דודאי רש"י מפרש כאן שכל קמיע שריפא שלשה פעמים מן ג' רופאים שכתבוהו והיינו שג' רופאים כתבו כל אחד שלשה מיני לחשים האלו ממש ונמצא ריפא כל לחש שלשה פעמים אף לאדם אחד כמ"ש רש"י ומפי ג' רופאים וכל רופא ריפא בג' מיני לחשים נמצא בג' לחשים האלו הומחו הרופאים כולם וגם הלחשים כולם אף שאין מפרש זה סמוך אלעיל שכתב שאין מומחה הקמיע מיד כל אדם אלא שכתבו ג' רופאים והכא ל"ל שהומחה קמיע מיד אדם זה שהרי אדם זה בלא"ה הומחה וע"כ הומחה קמיע מיד כל אדם ודאי כתבו ג' רופאים כמ"ש לעיל דא"ל דהומחה קמיע מיד אדם זה ונ"מ אם אבד המחאתו כמ"ש התוס' לעיל דזה לא שייך לשיטת רש"י כמ"ש המהרש"א ע"ש וגם בלא"ה לא שייך לרש"י אבד המחאתו כיון שכ' רש"י שאין הדבר תלוי במזל אלא בחכמה כמו שנבאר לכך הוצרך רש"י כאן לפרש מיד כל אדם ולא כ' כמ"ש לעיל גבי לאמחוי קמיע ב' אופנים או מיד אדם זה או מכל אדם אלא כמ"ש וכיון שכתב מיד כל אדם ממילא ידענא דג' רופאים כתבוהו ע"פ מ"ש רש"י לעיל ולא הוצרך לחזור ועל הגמ' לק"מ שלא נקט זה בפירוש די"ל דה"פ ג' קמיע לתלת גברי דבר זה נעשה ג' ג' זימני היינו שכל זמן כתב אדם א' ג' קמיעי לג' גברי אותן ג' קמיעות ממש:

או יותר נ"ל דהך לתלתא גברא קאי ארופאים והיינו ג' קמיעי שכל קמיע לתלת גברי כתבוהו ג' זימני ר"ל ג"פ נעשה קמיעי שכל פעם כתבוהו הנך תלת גברי קמיע א' מאלו וא"צ לפרש שריפאו ג' קמיעין ג' חולאים שאורחא דמילתא הוא שג' מיני קמיעין ריפאו ג' ב"א כמ"ש רש"י בג' ב"א ודאי צריך ג' מיני קמיעין כן נמי להיפך ואל ידחוק בעיני המעיין לפרש כן כי בסמוך נראה ודאי לפרש כן גבי חד קמיע לג' גברי כמו שנבאר וכן כאן מתפרש יותר כן סוף דבר מוכרח ודאי דברי רש"י שמפרש שכל קמיע כתבו הנך ג' רופאים ממש וכל רופא כ' הנך ג' קמיעין ממש ועפ"ז נבא לבאר שכ' א"ל מזל הרופא גורם ע"ד שכתבתי לעיל בדברי רש"י הקודם גבי מיד אדם זה וכו' טעם למה נאמר שהקמיע אם ריפא שלש פעמים מיד רופא אחד אינו מומחה אלא מזה הרופא משום שי"ל מזל רופא זה גורם אף שיותר תלינן בקמיע היינו מחולה וגם שמא מזל הרופא להך קמיע והיינו בקמיע וע"כ לפרש כן דאל"כ מ"ט דוקא מאדם זה ולכך אם כתבו ג' רופאים לא תלינן במזל דבג' ב"א לא תלינן במזל כמ"ש הכא בחולה שאין שכיח שיהא שלשתן מחמת מקרת מזל ולכך תלינן בקמיע ולכך בכל דוכתי בג"פ הוי חזקה דלא תלינן במקרה ומזל דלא שכיח שיהא שלשתן דוקא בני מזל אלא ע"כ שהוא מחמת הקמיע אמנם הכא ששלשתן הרופאים איתמחו לכל קמיעות והיינו ודאי שהם בני מזל לקמיעות כסתם איתמחי גברא א"כ לא יתמחו הקמיעות מכל אדם שאינו מומחה וכמו שהקשיתי ברש"י הקודם ע"ז כ' רש"י שהכא ע"כ אין הדבר תלוי במזל שהרי איתמחי כל קמיע מג' רופאים ובג' לא תלינן בשום דוכתא במזל והא דאיתמחו ע"כ תלוי בחכמתן שכותבים קמיעות טובות וא"כ לא מגרע להמחאת קמיע המחאתייהו משא"כ קמיע א' שכותבין א' מהם אף שהם איתמחו תלינן במזל וכן ברופא א' שכ' ג' קמיעות תלינן במזל האי גברא ודוק:

או נאמר לפרש כפי' התוס' שהקשה רש"י למה יתמחי קמיע שלישית וכו' והא שהקשו תוס' א"כ גם שאר קמיעות שכ' האי רופא פעם א' יתמחו לק"מ אחרי שנבאר טעם לפי פירוש זה שדברי רש"י הם כפשוטו שאין הדבר ר"ל איתמחי גברא תלוי כלל בשום פעם במזל הרופא אלא בחכמתו א"כ למה כ' רש"י לעיל שאם רופא א' כתבן לא איתמחי משאר בני אדם כמו שהקשיתי לעיל וצ"ל משום דאין אנו יודעין במאי תלי חכמת קמיע זו שמא אחר אינו יודע לכתוב כן אף שאנו רואין שהוא שוה כמו זה כיון שאין אנו יודעין גוף החכמה אין אנו יודעין אם שוה וגם שמא תלוי דוקא בשעה או ביום או בשאר דבר או כוונה שאין אנו יודעין אבל אם ג' כתבוהו לריפאו אין שכיח שכל הג' יתרמי לכוונה אחת שינוי שאין אנו יודעין ע"כ הקמיע כמות שהיא מתרפא ה"נ כן אף שתלוי בחכמה בעינן תלת גברי אלא מכיון שתלוי בחכמה אין המחאת גברי מגרע להמחאת קמיע אדרבא מסייע ודוק:

או נאמר שהוא מקושר עם מה שכ' רש"י שהקמיע מומחה מיד כל אדם והיינו ודאי שכתבן ג' רופאים והוצרך רש"י לפרש כן משום דאל"כ למה לן איתמחי קמיע דהאי גברא בלא"ה מומחה לכל קמיעות אמנם י"ל שלעולם מיירי באיתמחי קמיע מהאי גברא ונ"מ באם יאבד המחאתו ע"ז כ' רש"י ואין לומר מזל הרופא גורם ונ"מ אם יאבד המחאתו דהיינו איתרע מזלי' ואז הלחשים אף שכתבן כבר לא יועילו אם לא מה שכבר נתמחו שאין הדבר תלוי אלא בחכמתו ולא שייך אבד אף אם נאמ' ששכח חכמתו היינו ללחשים שלא כתבן עדיין אבל מה שכתב כבר לא שייך אבד ודוק:

ועפ"ז נבא לבאר וא"ל השני ע"פ פשוטו שקאי אקמיע כמ"ש התוס' והא שכתב שהרי בג' אנשים הוחזק לאו שכל אחת ריפא ג' אנשים שהרי כתב בסמוך אהך גופא אף לאדם א' ואף א"ת שסותר דברי עצמו מאי שהרי בג' אנשים במאי יודע מי לא משכחת באדם א' אמנם נלע"ד שדבריו נכונים והוא אף שכל א' ריפא ג"פ אדם אחד עדיין לא הוצרך רש"י להחילוק שכ' אח"כ לחלק בין קמיע לגברי תדע שאח"כ הקשה קושיא מחדש והוצרך לחילוק זה משמע שעד הנה עדיין לא ידע מזה והכא כתב בקמיע אף לאדם א' אלא נ"ל ע"פ מ"ש לעיל והוא מוכרח דבג' לא תלינן במזל דאל"כ אף בג' ב"א לא יתמחי קמיע ונתלה בחולי אלא ודאי בג' לא תלינן במזל שהוא מקרה וא"כ בשלמא פעם א' שריפא קמיע ג"פ אדם א' תלינן בחולה אבל הכא שרופא א' כתב ג' קמיעין וכל קמיע ריפא ג"פ אדם א' ע"כ ליכא למימר דשום קמיע לא איתמחי רק במזל החולה ונאמר כן בכל ג' קמיעין הא בג' לא תלינן במזל וע"כ מחמת המחאת קמיעין ריפאו כולם כיון שמחד רופא אתו כולם דהיינו שכל רופא מהג' רופאין כתב כל השלש קמיעין אין לומר בכל השלש משום מזל חולה ריפאו כמו שאין אומרים כן לגבי המחאת