לשון הזהב שבת קכג

בג' אגרת כמ"ש התוס' בד"ה כל שריפא וע"כ הגי' שלפנינו ע"פ פי' התוס' וק"ל:

ברש"י בד"ה הא לאמחוי גברא וכו' משום דסתם ג' בני אדם וכו' ר"ל דודאי אם נאמר בבעיא דרב פפא דלחד גברא לא אתמחי גברא א"ש טפי לפי פשוטו דע"כ לא משכחת אמחוי גברא אף בג' מיני חלאים רק בג' ב"א משא"כ לאמחוי קמיע כמ"ש רש"י לקמן אלא שרש"י בא לתרץ שלא תקשה ליפשוט רב פפא מהך דאמרינן מזל גברא וכו' דאל"כ למה נקט ג' בני אדם לכך מתרץ דאף א"א דלחד גברא בג' לחשים לג' מיני חלאים נמי איתמחי אתי נמי שפיר די"ל דבא לאורוי דמיירי בג' לחשים ולאתמחי גברא דאורחא דמילתא סתם ג' ב"א יש להם ג' מיני חלאים וצריכין ג' לחשים לכך איתמחי גברא לכל מיני לחשים ובאמת ה"ה לאדם אחד אם הי' לו ג' חלאים נמי איתמחי גברא אלא דתנא אורחא דמילתא נקט לכך בעי שפיר רב פפא וק"ל:

ואף שגם לפי' התוס' שייך זה התירוץ דה"ה לאדם אחד אלא תני ג' ב"א כא' לאורוי דאיירי בג' אגרת וע"כ הוצרך למיתני גם ג' ב"א דמאי שייך כאחד באדם א' וא"כ לא מוכח מידי ואפ"ה הקשו בד"ה תלת קמיעי דליפשוט מהכא והיינו דאם גם לחד גברא מהני ליתני בחד גברא וליתני בהדיא ג' קמיעין זה לפי שיטתם וא"כ לשיטת רש"י ג"כ קשה ליתני בהדיא בג' מיני לחשים אינו דומה בשלמא לשיטת התוס' דמיירי בחד לחש וחולי א' בג' ב"א שפיר מקשים ליתני באדם א' ובג' קמיעין בהדיא לאשמועינן זה דאף באדם א' מהני ולא אמרינן מזל דהאי גברא גרם וגם הוי טפי אורחא דמילתא חולי א' גבי אדם א' מג' ב"א אבל לשיטת רש"י ממ"נ אם הוי תני בהדיא אדם א' לאשמועינן זה לא הוי אורחא דמילתא שאדם א' יהא לו ג' מיני חלאים ודרך התנא למינקט אורחא דמילתא ואי הוי תני סתמא ג' חלאים עדיין לא הוי מוכח בחד גברא דאדרבא הוי מוקמינן בג' ב"א כפי אורחא דמילתא ולמה לו להאריך בחנם ודוק:

ברש"י בד"ה הא לאמחוי קמיע וכו' עד ע"י אדם זה לכאורה הא לא מיקרי מומחה קמיע לחוד דכמו שהקמיע מומחה ע"י אדם זה כן נמי הגברא מומחה לקמיע זו דהא בכה"ג לא ידעינן ממי נעשה המחאה וא"ל משום דתלינן יותר בקמיע מגברא כמ"ש רש"י לקמן לגבי חולה הא לעיל כ' רש"י בריש שמעתא דבכה"ג הוי מומחה גברא מקמיע לאותו קמיע מטעם שכתבתי שם בשלמא לקמן דמומחה קמיע מכל אדם שפיר אמר קמיע איתמחי ולא גברא לכל קמיעים כמ"ש לעיל משא"כ הכא לפי' ראשון ונלע"ד דהנך ב' פירושים תלי בהנך שני פירושים שכתב רש"י בסמוך שריפא ג"פ או לאדם אחד או לג' שהוא מיותר וגם אם לאדם א' מהני ל"ל למימר לג' לכך נראה דה"ק אם מיירי באדם א' כתבן ע"כ מיירי דוקא שריפאו שלשתן אדם א' ולא ג' דאל"כ קשה מ"ש למה נקרא קמיע ולא גברא אבל אם ריפאו שלשתן אדם א' שפיר קראו הגמ' מומחה קמיע ולא גברא דמחמת גברא לא הוי מומחה אף קמיע זו מאדם זה שהרי מסופק רב פפא לקמן בכה"ג דילמא תלינן בחולה לגבי גברא והוי אסור לצאת בו רק מחמת קמיע היא דשרי לצאת בו דלגבי קמיע לא תלינן בחולה כמ"ש רש"י שם אבל אי מיירי שג' רופאים כתבוהו שפיר מיירי אף שריפאו לג' ב"א אפ"ה מיקרי מומחה קמיע ולא גברא שהקמיע מומחה מיד כל אדם אבל גברא לא מומחה לשאר קמיעין ודוק:

ויותר נראה דהך או אם כתבו שלשה רופאים אינו פי' שני אלא שהברייתא מיירי בתרווייהו דכל שריפא ג"פ איתמחי קמיע או לאדם זה או מכל אדם ואדרבא בא רש"י לתרץ הך קושיא שכתבתי דכיון דשמעתין עוסק בעיקר פי' דהך ברייתא מיירי אפי' שריפא לאדם א' ג"פ דהא עיקר רומיא ותירץ הוא מזה א"כ מאי אמר לאמחוי קמיע ולא גברא אף שלאדם אחד לא אתמחי גברא מאי נ"מ כיון דקמיע לא אתמחי אלא מהך גברא אף גברא איתמחי להך קמיע לכך כ' דהברייתא מיירי בכל גווני וזימנין אתמחי קמיע מכל אדם לכך מיקרי שפיר מומחה קמיע ולא גברא ודוק:

אמנם בעיקר הדברים צריך טעם ופירוש במ"ש שאם אדם א' כתבן לא איתמחי קמיע אלא מאדם זה למה שהרי תלינן בקמיע ולא בגברא ולמה לא יתמחי קמיע אף מאדם אחר ובאמת תוס' חולקין על סברא זאת אף לשיטת רש"י אמנם צריך טעם אף לדברי רש"י וביותר שכ' אם שלשה רופאים כתבוהו הומחה אף מכל אדם משמע ודאי אף אם יכתבו אדם שלא הומחה גברא יוצאין בו דאם יכתבו אדם שהומחה בלא"ה מותר לצאת בכל קמיעות שיכתוב וצ"ל אף אדם שלא הומחה וא"כ אם כתבוהו שלשה רופאים מומחין אמאי יתמחי הקמיע מכל אדם שאין מומחה כיון שסובר שאינו מהני אלא דומיא דהמחאתו ולומר שמיירי שכ' דוקא שלשה רופאים שאינן מומחין הוא דוחק גדול וגם לישנא לא משמע הכי שכתב ג' רופאים וסיים מיד כל אדם משמע שכתבום רופאים מומחים ונעשה מומחה מיד כל אדם משמע אפי' אינו רופא מומחה ולפי פשוטו נראה דאם כתבן רופא א' מש"ה לא נעשה מומחה הקמיע כי שמא מזלו גרם אף דלא תלינן בגברא לאיתמחי בודאי או לאיתמחי בשאר קמיעות דשמא מזלו להך קמיע דוקא משא"כ בג' תו לא תלינן במזל דהוי חזקה אך לפ"ז יהא סתירה גדולה למ"ש רש"י אח"כ דאפי' שם דאתמחי גברא כ' רש"י דאין הדבר תלוי במזל אלא בחכמה מכ"ש כאן שלא איתמחי גברא וזה קצת קרוב לסתירה שכתבו התוס' כאן אמנם יתבאר הכל בסמוך דברי רש"י על נכון בכמה פנים ודוק:

ברש"י בד"ה ואיתמחי קמיע וכו' עד וא"ל מזל הרופא וכו' וא"ל מזל החולה וכו' דבריו תמוהים הרבה כמ"ש התוס' ועיין במהרש"א שהסיגנון שלו הוא נכון אמנם דבריו אין מובנים במ"ש שהוא רק מזל הרופא מה בכך אפ"ה אתמחי גברא בג' אנשים תיתי מהי תיתי ומדבריו נראה שאם הוא מחמת מזל אין לתלות לעולם שכ' רק מזל בעלמא ולא כתב שום טעם וראי' על זה אדרבא מדברי התוס' מוכרח לומר שעיקר המחאת גברא הוא מחמת מזל שכ"כ בד"ה איתמחי קמיעא במזל הרופא הי' לנו לתלות שכבר איתמחי וכו' וכן נמי מוכרח מן מה שכתבו לעיל אם יאבד אדם מחאתו ע"ש כמו שנבאר וגם מ"ש נמי וא"ל מזל החולה גורם דקאי אמומחה גברא הוא תימה מה זה קושיא כיון שריפא ג' ב"א וכבר אמר