לשון הזהב שבת קכ

לי רוב וגם דוקא בנשרו הא ד' וה' מותר אף בחדש אלא ע"כ דתרתי קתני נשרו רוב מסמרותיו ונשתייר המיעוט וכן אם נשתייר ד' וה' ר"ל והמותר נשרו בהך שני דינים מותר וא"כ שפיר מקשה כיון דתני סתמא נשרו רוב מותר משמע אפילו טובא והדר קתני וכו' וא"ל דסיפא מיירי בלא נשרו רוב חדא למה לי' למיתנא הא הוי כמו חדש וגם תני סתמא משמע אפילו רוב וגם לשון נשתייר משמע מיעוט כמ"ש בי"ד גבי טחול וזה בא רש"י לפרש שהוקשה לו זה ל"ל רוב כמ"ש וע"ז מפרש בגמ' מפרש ר"ל שמשום זה מפרש שהוא בבא בפ"ע ואפילו טובא וע"ז קאי מותר אתרווייהו ומפרש למה ברישא מותר אפי' טובא משום דנשתנה וק"ל:

ברש"י בד"ה לר' יוחנן נמי לעולם כר' נתן וכו' ר"ל דכר' ודאי לא ס"ל דהא הכא בנעקרו דהוי כחדש מתיר עד שבע ואיהו סבר ה' דוקא וק"ל:

בתוס' בד"ה השתא ה' וכו' עד דא"כ התרתה סנדל המסומר ר"ל כמ"ש המהרש"א דנעקרו הוי כחדש וא"ל א"כ מנ"ל להגמ' לשנוי הא בנגממו הא בנעקרו נימא דסיפא נמי בנגממו וד' וה' אפי' טובא ולא קשה דא"כ למה לי סיפא אף אם נאמר חדא קתני כיון דכבר תני שיעור ברובו אלא אי קשיא הא קשיא דנימא להיפך רישא בנעקרו בעינן דוקא רובו וסיפא בנגממו ושרי אפי' טובא אפילו לא נשרו רובו וצ"ל כמ"ש לעיל דנשתייר משמע ג"כ מיעוט ורובא נשרו כמ"ש בי"ד א"נ ס"ל להגמ' דנעקרו הוי כמו חדש וא"כ לא שרי ברובא אפי' טובא דא"כ התרתה וכו' ודוק:

אמר רב יוסף השתא דתני הכא וכו' אמר אביי דילמא ר' יוחנן וכו' והוא תמוה דמאי מקשה כיון דאכתי לא ידעינן היינו דרב יוסף כיון דלא ידעינן הלכה כמי דעביד כמר עביד וכו' כדאמרינן בעלמא כיון דלא איפסק הילכתא דעביד כמר וכו' וכן מראין לפי פשוטו דברי רב יוסף השתא דתני הכא ור"י פליג ולא ידעינן הילכתא דעביד הכי עביד וכו' ודאי תו' מתרצין זה בד"ה דעביד הכי כמ"ש המהרש"א וכמו שנבאר דבריהם בסמוך אכן דברי רש"י מראין להדיא שאין מפרש כן ובאמת דבריו תמוהים שכ' בד"ה הוה הדר בי' ולא עבדינן כר"י משמע שקושיתו הוא שלא נעביד והדר כתב קושיתו להיפך וכר' יוחנן בעינן למיעבד אין זה אלא תמה ומאי בעי בזה ואיזה פירוש מפרש לנו בזה וגם בלא"ה פי' התוס' דחוק בפירוש דעביד הכי ותמוה כמו שנבאר ואף לפי מה שנפרש דבריהם בסמוך לתרץ עכ"פ הוא דחוק וגם לא הוי אביי מקשה כלום כיון שרב יוסף י"ל דלא פליגי מה"ת לומר דפליגי למעט בפלוגתא עדיף ושאר דחוקים לכן נלע"ד שפירש"י הוא הנכון והמחוור דודאי דברי רב יוסף מתפרשי' כפשוטו כמו בעלמא כיון דלא איפסוק הילכתא דעביד כמר עביד וכו' ואביי הקשה לו ממ"נ ע"פ מה שכתב רמ"א בח"מ סי' כ"ה סעיף ב' כ"מ שדברי הראשונים כתובים על ספר ומפורסמים והאחרונים חולקים הלכה כאחרונים וכו' אבל אם נמצא וכו' עד שאפשר שלא ידעו דבריו ואי הוו שמיע להו הוו הדרי בהו ע"כ וכן נמי הכא ממש היכא אמרינן אי לא איתמר הילכתא דעביד כמר עביד היכא דפליגי תרי תנאי או אמוראי אז לא ידעינן הילכתא אבל כל היכא דאמוראי פסקו נגד התנא הלכה כאמוראי אלא ה"מ במשנה שהוא מפורסמת אבל ברייתא שאינה מפורסמת יש לנו לומר בסתם דלא שמיע לי' כמ"ש רמ"א שם אף שאפשר לומר ששמע ופליג יש לנו טפי לומר שלא שמע למעט בפלוגתא מכ"ש הכא שאין דרך לאמורא לחלוק על התנא במקום שאין חולק אף רב ור' יוחנן דאמרינן תנא הוא ופליג היינו מקום שאין ברירה כמ"ש התוס' בעלמא וא"כ אם אפשר לומר דילמא לא שמיע לה יש לנו ודאי לפסוק כמשנה וזה שסיים רש"י ולא עבדינן כר"י ואמאי אתה אומר דעביד הכי עביד וכו' ואי נמי שמיע לי' ר"ל אם ברור לך ומקובל ששמיע לי' לר' יוחנן הך ברייתא או ברור לך שר' יוחנן ידע כל הברייתות דמיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא ואותו הברייתא מיתניא בר"ח ור"א דאמר בסמוך תני רבנן וכו' א"כ יש לך ודאי לפסוק כר"י כיון דאית לי' אין הלכה כאותו משנה עבדינן כאמורא וזה שסיים רש"י וכר"י בעינן למיעבד והקשה לו ממ"נ ודוק היטב כי ברור הוא:

בתוס' בד"ה דעביד הכי עביד פירוש דברייתא לא פליגא אר"י וכו' ר"ל דאין דרך לפלוג אמורא על ברייתא יש לנו לומר דלא פליג והקשה לו אביי דילמא לעולם פליגי וא"ת אין דרך דילמא לא שמיע לי' וכו' א"נ שמיע לי' וכו' כ' המהרש"א שמפרשין כן כדי שיהא שייך קושית אביי דאם נפרש כבעלמא לא מקשה אביי כלום כמ"ש אלא שהמהרש"א קיצר שעדיין צריך ביאור רחב שעדיין קשה חדא מנ"ל לאביי לפרש כן ולהקשות דילמא גם רב יוסף כוונתו כן וגם למאי נ"מ בזה שמקשה אף אם נאמר שלא שמיע לי' או שמיע לי' אכתי דעבד הכי עביד ומאי הקשה כיון שאין נפקותא ונ"ל לפרש דנ"מ גדול אם נאמר דפליגי רק שאין אנו יודעין הילכתא דעביד כמר עביד וכו' צריך לעולם לעשות כאחד דאם עביד היום כאחד ובפעם אחר כאידך הוי כסיל בחשך הולך אפילו אם אוחז חומרת שניהם או כאן הוי רשע כיון דלחד מ"ד אסור לעשות כאידך כמו דאמרינן ריש ברכות גבי ר"י ורבנן דעביד כמר עביד וכו' וכתבו כל הפוסקים שאסור לעשות פעם כך ופעם כך אבל אם נאמר דלא פליגי דאף הברייתא דשרי כר"י וכן להפך ודאי רשאי לעשות כמו כמו שירצה בכל יום כיון דלשום מ"ד אין שום איסור והנה מדאמר רב יוסף דעביד הכי עביד וכו' ולא אמר דעביד כמר עביד להורות שיש פלוגתא וכל אחד רשאי לסמוך או על מר או על מר מדאמר הלשון דעביד הכי משום שאין שם איסור כלל לשום מ"ד וא"צ לסמוך דרשאי לעשות כמו שירצה בכל יום והיינו משום שהוקשה לו לומר שפליג כמ"ש והקשה לו אביי דילמא פליג וא"כ צריך עכ"פ לעשות תמיד או כמר או כמר ודוק:

בא"ד ונראה לר"י דה"פ מי שרוצה לחבב וכו' לכאורה נראה שר"ל ואז צריך לעשות תמיד כן כיון שמחבב זה המצוה פעם א' וס"ל ע"כ שזה המצוה עדיף צריך לעשות כן תמיד ולכך שפיר הקפיד ויש לגרוס גם כמהרש"ל שרשב"א לא הי' יודע מנהגו ואפ"ה הקפיד כיון שהוא אסור לו עכ"פ א"נ אמר לו שעשאו מכה אבל א"כ הדרא קושיא לדוכתא שכ' לעיל מאי הקשה אביי כמ"ש לכן נ"ל דרשאי לעשות היום כן ולמחר רשאי לחבב