לשון הזהב שבת יב

שהבינו שקשה מלבד קושייתם חדא למה ל"ל למימר מדלא משנינן ולא פשט מהברייתות כפי מה שתירץ משחשיכה קנסוהו הל"ל ואמאי הא אתי לידי חיוב חטאת וגם מה משני לא תפשוט דכאן בשוגג כאן במזיד כמו שמוכח מתירץ זה דכאן מבע"י מדקנסו משחשיכה כן מוכח מדקנסו במזיד כמ"ש לקמן ודוק ונלע"ד דהתוס' היו מפרשים דודאי מהברייתא לא מוכח מידי די"ל באמת איפכא או שינויא קמא ומיירי מבע"י אלא עיקר קושייתו אבני ישיבה שהחליטו לומר משחשיכה קנסו אף דאתי לידי ח"ח ואם הוצרכו לומר תירוץ לדחות בעיא דאביי למה לא אמרו איפכא ואם אמרו דרך ספק למה לא אמרו גם איפכא עכ"פ אלא ע"כ שהוחלט להם דלא התירו ואהא משני דאב"א ומשני כאן בשוגג כאן במזיד ושוב לא תפשוט דאם התירו י"ל דמיירי שניהם מבע"י ואם לא התירו מיירי משחשיכה ואהא הקשו שפיר מה שהקשו וק"ל:

שיטה שנית צריכין אנו לבאר לפירש"י לתרץ ק' התוס' וגם לתרץ ק' שכתבתי לרש"י שכ' דממזיד לא מוכח דהכא ספק א"כ היכי מוכח ממאי דאמר משחשיכה קנסוהו דילמא ג"כ משום שהוא ספק אם ישדנה ולרש"י א"א לומר גם פי' התוס' אמאי דקאמר אב"א לא תפשוט חדא דלא הוי שתיק רש"י מלפרשו וגם להתוס' ע"כ ליכא למימר סברת רש"י דהתוס' מסקי דמוכח מהברייתא ולסברת רש"י היכא מוכח דילמא משום שהוא ספק אם יבא לידי ח"ח לכך קנסוהו ומכאן סתירה מפורשת לפירוש מהרש"ל שמפרש דתוס' אית להו ג"כ סברת רש"י במזיד דא"כ היכא מוכח מהברייתא ודאי לא נעלם מאתי די"ל לפי פשוטו דגבי מזיד הוא ספק דיותר יש לומר שלא ישדנה שלא יבא לידי חיוב סקילה מיתת ב"ד משא"כ לעיל דמיירי בשוגג וכן צריך לפרש ע"כ לפי' מהרש"ל וכ"כ מהר"מ ומתורץ גם מה שהקשיתי אמנם הוא דוחק גדול דעכ"פ גם בשוגג הוא ספק וכן הקשה מהר"מ וגם הא יבא לידי איסור חטאת כמו במזיד ליכא מיתת ב"ד אלא איסור סקילה כן נמי בשוגג איכא איסור חטאת כמ"ש התוס' לקמן אפס נלע"ד לפרש לפי שיטת רש"י על נכון שלא יוקשה שום קושיא והוא דודאי מהברייתא אף לפי תירוצם משחשיכה קנסוהו ליכא למיפשט דלא התירו דשאני הכא שהוא ספק וגם למה לא משני איפכא ליכא לאקשוי כפשוטו די"ל דהם ג"כ היו מסופקים ותירצו כן את"ל דלא התירו ולא הוצרכו לפרש דממילא משמע כן ואטו כי רוכלא וכו' ואת"ל התירו תשני איפכא או תשני תירץ קמא וזיל הכא קמדחי לי' אלא קושית הגמ' דהא השתא עכ"פ נפשט עיקר הבעיא שלאביי דאסור להחזירה משחשיכה בין לתירץ קמא בין לתירץ בתרא אלא דנ"מ מבע"י ועיקר בעייתו הי' משחשיכה דגרסינן מי קנסוה והוא ס"ד דליכא עוד תירץ כמ"ש התוס' וע"כ צ"ל דבאמת ע"כ נפשוט עיקר הבעיא וע"ז מקשה ה"ל לשנוי איפכא כדי שלא נפשוט דהא באמת לא נפשוט בעיא דרב ביבי ויש לומר דהתירו א"כ אף בעיא דאביי לא נפשוט די"ל איפכא משחשיכה שרי להחזירה וממילא לקש"מ אף דכאן אינו אלא ספק לבוא לידי ח"ח דעכ"פ יש לחלק הברייתות ולומר דאף בספק חששו משא"כ מבע"י דאף ספק ליכא לכך אסור להחזירה אלא ע"כ מדלא משנינן הכי ואסיק דנפשוט בעיא דאביי ע"כ דנפשוט להם דלא התירו אף בוודאי לכך לא תירצו איפכא לדחות בעיא דאביי ואהא משני שפיר ואב"א לא תפשוט דבלא"ה יש עוד תירוצים דלא נפשוט בעיא דאביי וא"כ למה להם לפרש גם איפכא כיון דבלא"ה לא נפשטה בעיא דאביי ותירצו כן דרך את"ל ומהברייתות לא נפשוט אף אם תירצו כן דהכא הוי ספק משא"כ התם כמו שאסיק רש"י ודוק היטב כי קצרתי ונכון הוא לענ"ד:

שיטה שלישית לפירוש התו' כמו שתירצו ולא רציתי להאריך בפשטן של דברים כי כבר פי' מהר"מ אמנם אבארנו בקוצר בקצת נופך שחדשתי והוא כי לדברי התו' עיקר פשיטות מהברייתא דחזינן דמשחשיכה אסור להחזירה אע"ג דאתי לידי ח"ח ואין לדחות הא הכא לא הוי רק ספק מש"ה לא חששו כסברת רש"י י"ל דס"ל להתו' דזה הוי ג"כ ודאי דמסתמא לא יחזיק כן כל היום את ידו וכיון שנאסר לו להחזירה יאמר מ"ל זה איסור ומ"ל זה מוטב לו לעשות מחשבתו לשדותו שם וכ"כ נ"י וכן מצאתי בת"י אלא מהברייתא יש לדחות דילמא מיירי מבע"י ומשחשיכה לא קנסוהו אע"ג דהוי חוכא י"ל דלא חיישינן לזה אלא מדלא משני איפכא ר"ל לשנות שניהם בדרך את"ל או איפכא לחוד לדחות יותר בעיא דאביי דלא נפשוט דקנסו משחשיכה אלא ע"כ משום דהוי חוכא אלמא דהוי סברא דחיישינן לחוכא והוי לן שלא לאסור אף מבע"י אם חיישינן לביאתו לידי ח"ח וא"כ ע"פ סברת בני המדרש מוכח מהברייתא דאסור להחזירה אלמא לא חששו לח"ח דא"ל דהברייתא דאסור מיירי מבע"י דא"כ הבריית' דשרי במאי מוקמת לה אי משחשיכה הוי חוכא ואי למעלה מי' אלמא כל למטה מי' אסור להחזירה א"כ תפשוט בעיא דאביי דאסור להחזירה דאיהו מיירי ודאי למטה מי' ואסור אף מבע"י לפ"ז אלמא ככרמלית דמיא אע"ג דאיכא למידחי וכו' מ"מ חדא מיפשט וכו' ר"ל ואם נפשוט בעיא דרב ביבי דהתירו ממילא נפשוט בעיא דאביי ככרמלית דמיא דהא ע"כ צריך לשנויי כאן למטה מי' וכן אם נפשוט בעיא דאביי דמבע"י שרי להחזיר וא"כ ע"כ הך דאסור מיירי משחשיכה ותפשוט דלא התירו ואהא משני דלא תפשוט שניהם דהך ברייתא דשרי מיירי בשוגג ומבע"י לכך שרי דלמה לקנסו דודאי בחדא שייך לקנסו או מבע"י במזיד או בשוגג משחשיכה אף דאינו ככרמלית משא"כ בשוגג מבע"י ולאו ככרמלית דמיא ודאי אין לקנסו כמ"ש למעלה והך דאסור מיירי במזיד ולאו ככרמלית דמיא אלא משום קנס דאל"כ הוי אסור אף בשוגג מבע"י ולא נפשט דאביי וגם דרב ביבי לא נפשט די"ל דמיירי מבע"י ולא יכול לבוא לידי ח"ח לכך קנסו ומשחשיכה לא מיירי הברייתא ואם תפשוט דלא התירו קנסו אף משחשיכה בין בשוגג בין במזיד ואפ"ה לא נפשט דאביי דאיהו בעי אם הוא ככרמלית ואז אסור אף בשוגג מבע"י כמ"ש התו' למעלה וזה עיקר דחוי דהגמ' ואם תפשוט דהתירו י"ל משחשיכה לא קנסו או אפ"ה קנסו משום חוכא כמ"ש התו' במסקנא אלמטה מי' ודוק היטב כי הוא נכון:

אמנם עדיין צריך ביאור רחב לתרץ לשיטת התו' כמה קושיות חדא מה שנתחבטו בו מהרש"א ומהרש"ל דלמה לא הקשו תו' אזה התירץ גופא דמשני