לשון הזהב שבת יא

מקנס דין כרמלית ונ"מ בשוגג ומבע"י כמ"ש התוס' ודוק וכן אין להקשות לפירש"י למה מותר לטלטל בידו ברשות אחר כמ"ש התוס' בד"ה מהו שתעשה כרמלית דהא שם הוי ממש מדאורייתא כרשות שהוא שם ולא איפלוג כלל והיכא תעשה שם כרמלית ודוק:

אבל התו' אזלי לשיטתייהו שכתבו לעיל דמש"ה לא חייב לעיל משום דשדינן גם לענין רשות היד בתר הגוף שלא תהא כרשות שהיד שם וא"כ ודאי ה"א דיהא ממש כרשות שהגוף שם כמו שכתבו התוס' לקמן גבי שדינן גופו בתר עיקרו דשדינן לי' ממש שיהא כרשות שהעיקר שם וע"ז אמר אביי דמוכח ממשנתינו שאינו כן ובאמת צריכין אנו לחלק לפי' התוס' בין ידו דהכא לנוף דלקמן או אפשר דמתניתן כרבנן דר' דאית להו לקמן לא שדינן אף בנוף וא"כ הוי האי יד לא רה"י ולא ר"ה דלענין זה שדינן ודאי שלא יהא כרשות שהיד שם ולענין הרשות שהגוף שם לא שדינן וא"כ יש לנו לומר שתהא כרמלית ממש כמו כל רשות שהוא ד' ואינו לא רה"י ולא ר"ה הוי כרמלית בגבוה ג' אע"ג דיד אינו רחב ד' הא אמרינן לקמן דחשובה כד' על ד' לכך שפיר גרסו מי אסרוה דאסור מן הדין והא דמסקי די"ל מחמת קנס ר"ל דאל"ה כמו דשדינן בתר גוף דלא ליהוי רשות ממש כמו שהוא שם ה"נ הוי לן למשדי' בתר גוף דלא ליהוי כרמלית אלא משום קנס לא אמרינן הכי סוף סוף כיון דיש לו דין כרמלית ממש לענין לאהדורה ה"נ יש לו להיות דין כרמלית ברשות שהיד שם דהא לא הוי ג"כ כרשות ההיא ומש"ה הוי כרמלית א"כ שפיר קשה אמאי אמרינן עומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה הא כיון שאינו רה"י ור"ה הוי כרמלית ממש אף לרשות ההיא ומכ"ש להך גי' מי אסרוה קשה טובא אף להך גי' מי קנסוה נמי קשה דהא כיון דעשאוה ככרמלית משום קנס הוי כרמלית אף במקום דלא שייך קנס כגון בשוגג ומבע"י וא"כ ה"נ שם והוצרכו לדחוק דשם אינו דומה להיות כרמלית לכך לא הוי ממש כרמלית אף שאינו כרשות ההיא לא החמירו כיון דכרמלית מדרבנן משא"כ לגבי רשות שהגוף שם דומה יותר ודוק הארכתי קצת בפשטן של דברים לבאר לתלמודים:

ברש"י בד"ה מבע"י דאי שדי להו וכו' עד ואיסורא דרבנן הוא דאיכא וכדתנן שניהם פטורין וכו' היא תימה גדולה הא ע"כ הנחה לחודא היכא שלא נעשה כל המלאכה ע"י אחר כדמוכח גם מהכא בפירוש מדבעי אם מותר להחזירה ואף לפי פשיטות ולא הוי ס"ד לאסור אלא משום קנס וכ"כ רש"י בהדיא בסוף העמוד בד"ה בשוגג לא קנסוה וכו' עד והחזרת ידו אינו אפי' שבות אי לא קנסוה וא"כ הכא דלא שייך קנס למה יהא איסור דרבנן כן כתבתי בחידושי בעמוד הקודם והוא מוכרח וצ"ל דדוקא הנחה דחזרת ידו דלא איתעבידא מחשבתו לא מיחזי כמלאכה שרי וכן כל עקירות או הנחות לחוד לא משכחת היכא דלא נעשה חציו השנית ע"י אחר או מבע"י שאיתעביד מחשבתו לכך שרי כאשר כתבתי למעלה אבל היכא שנעשה חציו השנית ע"י אחר איתעבידא מחשבתו לכך אסור והכא שנעשה חציו השנית מבע"י הוי כמו ע"י אחר כמ"ש רש"י כאן בתחילת העמוד טעון מבע"י הוי כמו הטעינו חבירו לכך אסור הכא כמו במשנה ודוק:

אמנם עדיין צריך ביאור למה הוצרך רש"י לזה וליכנוס בדוחקי' דעדיין לא ס"ד לחלק בין איתעביד מחשבתו ללא וזה א"צ כאן לשום פירוש דאיסור דרבנן מיהא איכא ונ"ל שהוצרך לפרש כן דוקא השתא דקשה היכי יכול לתרץ כן מבע"י קנסוה למה נקנסי' הא לא התחיל לעשות שום איסור דאף לכתחילה שרי להושיט ידו מבע"י ואף שהחזיק ידו עד שתחשך והי' דעתו להניחה משחשיכה ליכא איסורא וא"ל דהכי פריך לשני דככרמלית דמיא ומש"ה אסור אף מבע"י כמ"ש רש"י ותוס' דאי אמרינן ככרמלית אף דגרסינן מי קנסוה אפ"ה אסור אף מבע"י ז"א דהא לגי' רש"י דגרס מי קנסוה הא דאסור מבע"י כיון דלא שייך קנס היינו משום דלא פליג כיון דמשחשיכה ראוי לקנסו וכיון דעשאוה ככרמלית משום משחשיכה שוב לא פליג ואסור אף מבע"י אבל לפי מאי דס"ד השתא דמשחשיכה לא קנסוה אין לנו לעשותה כרמלית בשביל מבע"י כיון דלא שייך למיקנסי' מבע"י לחוד וכרמלית לא הוי אלא משום קנס ואף להך גי' מי אסרוה הא קאמר הכא מבע"י קנסוה משמע דלאו משום איסור ליהוי כרמלית ורש"י אינו מפרש שהוא חוכא ואיטלולא כפי' התוס' שנאמר דבאמת מש"ה הוי חוכא כמו שאכתוב לקמן לכך כ' רש"י דאיסורא דרבנן מיהא הוי היכא דנשדי' ולכך יש לומר דקנסוה שבא לעבור אדרבנן שהחזיק ידו עד שתחשך להניח אף שהוא סברא דחוקה למיקנסי' משום איסור דרבנן הא באמת לא קנסינן לי' משום זה כמו שמשני מבע"י לא קנסוה וכ"כ רש"י ותוס' דאי לאו ככרמלית דמיא לא קנסוה מבע"י אלא דמקשה לישני הכי דקנסוה אף משום איסור דרבנן כדי לתרץ הברייתות אף לפי הך סברא דהתירו ולדחות שלא נפשוט בעיא דאביי ודרב ביבי ודוק בתוס' בד"ה מי קנסוה וכו' עד ונ"מ בשוגג מבע"י והגי' מהרש"ל או מבע"י ותפס עליו המהרש"א ע"ש דגם זו גי' נכונה אמנם אין זו תפיסה כיון דגם חד לחודי' נ"מ למה לי' לאשכוחי נ"מ דוקא בתרוייהו אמנם לענ"ד נראה גי' שלפנינו נכונה בדווקא דכל חד לחודי' אסור אף אם קנסינן לחודי' ולאו ככרמלית דמיא והוא מוכרח דהא למאי דמשני משחשיכה קנסוהו ולאו ככרמלית דמיא והתם מיירי בשוגג מדאמר דאתי לידי חיוב חטאת וגם סתם בעיא דאביי מיירי בשוגג דאל"כ למה הושיט ידו ואי רצה לעבור במזיד למאן התירו להחזיר והוא דוחק שתוך כדי דיבור עשה תשובה אלא ודאי בשוגג ואפ"ה קנסוהו משחשיכה רק מבע"י דהוא שוגג ג"כ לא קנסוהו וכן לקמן משני במזיד קנסו בשוגג לא קנסו והתם מיירי מבע"י כמ"ש התוס' שם ואפ"ה במזיד קנסו אלמא דמבע"י לחודא במזיד קנסו רק בשוגג והוא מבע"י ג"כ לא קנסו ודוק:

בגמ' מדלא משנינן הכי וכו' עד סוף העמוד ועיין היטב בדברי רש"י ותוס' ומהרש"ל ומהרש"א ומהר"מ ודבריהם מגומגמין מעצמן וגם חוץ לזה נופלים כאן הרבה קושיות בדברי הגמ' ורש"י ותוס' ורי"ף ורמב"ם ואבארם אחת לאחת כיד ה' הטובה עלי כי נלע"ד שיש בדברי הגמ' זו ארבע שיטות וכל אחת צריכה פירוש כאשר אבאר בכל אחת:

שיטה אחת כפי מה שהבינו תוס' בדברי הגמ' מה שהקשו בד"ה ואב"א וצריך ביאור כפי מה