לשון הזהב שבת קי

קאי דקתני במה דהא עדיין לא תני איסור משוי הבהמה לכך הביאו הפסוק לומר אקרא קאי ודוק:

בגמ' נאקה באפסר לא תיבעי לך וכו' בעי לתרץ שלא תאמר לפשוט ממתניתן מדחלק להו גמל באפסר ולא עריב להו אלא ודאי שגמל דוקא באפסר וכן אינך לכך קאמר נאקה באפסר לא תיבעי לך לכך חלק להו לאשמועינן קולא בכל אחד דגמל מותר לצאת באפסר דמינטרא בי' משא"כ באינך אינן רשאין וכן נאקה וכו' אבל גמל בחטם או בפרומביא דהוא ניטרותא יתרתא רשאי וק"ל:

והא דמסתבר לי' טפי לאסור שמירה פחותה משמירה יתירה היינו משום דעיקר טעמא דנטירה הוא משום אורחא וטפי הוי אורחא בשמירה יתירה כיון שעכ"פ משתמרת מאי מזיק לי' משא"כ בשמירה פחותה לאו אורחא כלל שירא מהפסד וק"ל:

בגמ' לאו למעוטי גמל בחטם לכאורה הוא תמוה הא ודאי מנינא אתי למעוטי דבר אחר היינו שהם ארבע ולא חמש והיכי שייך למעוטי גמל בחטם ואי בלא מנינא קאמר דהך באפסר אתי למעוטי מאי אולמי' טפי ממתניתן דקתני נמי גמל באפסר ונ"ל לפרש ודאי ידע דמנינא אתי למעוטי נאקה ולובדקים ושארי אלא דהך יוצאת באפסר איכא לפרושי בשני פנים או שבא לאשמועינן חומרא דהך ד' בהמות אינן רשאין לצאת אלא באפסר ולא בחטם ופרומביא או קולא אתי לאשמועינן דרשאי לצאת הנך באפסר דמינטרא גם בי' אבל באמת גם בחטם ופרומביא וא"כ ה"ק מדקתני מנינא למעוטי נאקה ואינך מאי לאו דהך יוצאת באפסר הוי פירושא לחומרא למעוטי מחטם וא"כ שפיר ממעט נאקה דרשאי לצאת בחטם כדקתני במשנה וכן למעט לובדקים דרשאי לצאת גם בפרומביא ומשני לא אלא קולא אתי לאשמועינן דרשאין לצאת גם באפסר ומקולא ממעט נאקה דאסור באפסר ודוק בגמ' במתניתא תנא וכו' ועיין במהרש"א שתמה על הרי"ף והרא"ש שכתבו שמביא זה לפשיטות וכן משמע בגמ' והוא תמוה באמת לכאורה הי' נ"ל לתרץ בטוב טעם שמוכח הכרחה טובה וראי' גדולה שאין להשיב עפמ"ש התוס' בד"ה או דילמא וכו' ע"ש עד סוף שכ' ואורחי' נמי בהכי ולא הוי משוי וקשה טובא דא"כ ליפשוט איפכא דע"כ נטירותא יתירתה הוי משוי דאל"ה מאי אשמועינן דלובדקים רשאי לצאת בפרומביא כיון דאורחי' בהכי הא אפי' חמור אחר או גמל רשאי לצאת אף בחטם דלאו אורחי' ואי לאשמועינן דרשאי לצאת אף בפרומביא ולא הוי שמירה פחותה כיון שהוא קשה להשתמר טפי הוי לי' לאשמועינן דאף באפסר יוצא אלא ע"כ נטירותא יתירתה הוי משוי וצריכין אנו לדחוק די"ל להפך דבאמת לובדקים בפרומביא לא הוי טעמא משום דאורחי' אלא משום דנ"י לא הוי משוי והא דנקט לובדקים ולא גמל או שאר חמור דהוי רבותא טפי וכן הא דנקט פרומביא ולא חטם דהוי רבותא טפי אורחא דמילתא קתני בכל אחד אבל הוא דוחק גדול אמנם הרי"ף והרא"ש הוקשה להם זה וע"כ מפרשין דמעיקרא לא ידע מהברייתא ואח"כ הביא זה הברייתא לפשוט על ידה ממתניתן דנ"י הוי משוי וכמ"ש ודוק והוא ראי' גדולה אמנם כד עיינינא בי' נ"ל שעדיין לא יצאנו ידי חובה בזה מכל חדא אמאי לא הביא תכף מהברייתא וגם למה לא אמר ת"ש וגם עיקר חסר מן הספר דהוי לי' להביא גם המשנה וביותר לקמן בעמוד שאח"ז הוא תמוה דכיון שמסיק הכא שעכ"פ משמואל שהביא מריב"י לא מוכח כלום והאיך קאמר לקמן אדרבא תסתיים דאמר שמואל לשמר אסור וכו' ע"ש והוא דלא כמסקנא ופירש"י דהך דקאמר סמי הא היינו כמו שמסיק הכא למעוטי נאקה מאפסר מלבד שהוא דוחק קשה טובא מאי פריך אדרבא סמי הא כיון דשם הוא ג"כ מסקנא למעוטי נאקה מאפסר למה לן לסמות אידך וא"ל דשמואל לא אמר רק למעוטי גמל בחטם והגמ' הוא דאמר לא למעוטי. נאקה מאפסר דקשה אשמואל מנ"ל או אריב"י גופא אכן נלע"ד ברור דזה הוכרח להרי"ף והרא"ש לפרש המסקנא דמתניתא דנ"י הוי משוי אמנם לפ"ד עדיין לא יתורץ כיון דהראי' הוא מן המתניתא מנ"ל דשמואל סובר כן ואף אם נאמר דגם זה במתניתא תנא אמר שמואל הא הגמ' לקמן לא מייתי כלל מתניתא רק דריב"י מכל זה נלע"ד ברור וצלול דהך מתניתא הוא הוכחה להוכיח מריב"י דאתי למעוטי גמל בחטם והוא ע"פ דרכינו שכתבנו לעיל דיש לפרש הך ד' בהמות יוצאת באפסר הוא חומרא דד' בהמות הללו אינו יוצאת רק באפסר ולא בחטם וא"כ ממעט אינך דרשאין לצאת אף בחטם וכן בפרומביא לכך קאמר מנינא ד' ותו לא וכן אמר מעיקרא מאי לאו ומשני למעוטי נאקה מאפסר והך יוצאת אתי לאשמועינן קולא דרשאי לצאת באפסר ולא הוי שמירה פחותה וממעט אינך כמו נאקה דאינו רשאי לצאת באפסר וקאמר ד' ותו לא ע"ז אמר במתניתא תנא וא"כ קשה היכי קאמר ד' ותו לא הא אף לובדקים שהוא יותר עז רשאי לצאת באפסר ובמנינא לא שייך תני ושייר וגם ליתני לובדקים שהוא יותר רבותא כיון דאשמועינן קולא אלא ודאי חומרא ג"כ אתי לאשמועינן דאפסר ולא שמירה יותר וא"כ שפיר מימעט גם לובדקים דרשאי לצאת גם בפרומביא מטעם שכ' התוס' לכך ד' יוצאת רק באפסר וא"כ שפיר מוכח דנ"י הוי משוי והוי מסקנא כן להוכיח מריב"י וא"ש טובא בעמוד שלאח"ז ודוק היטב כי כן נלע"ד ברור ואמת בדברי הרי"ף והרא"ש והכריחו להם כן מסוגיא דלקמן ויש לכוין דברי רש"י גם כן לזה והא שכתב לקמן גבי אדרבא סמי הא דהיינו למעוטי נאקה מאפסר בא לתרץ דלא יוקשה אף אם נסמה דשמואל הא אמר שמוכח כן מר' יוסי לזה פירש די"ל דר"י אתי למעוטי נאקה מאפסר ופליג אמתניתא ודוק:

דף נב ע"א בתוס' בד"ה אמר שמואל הלכה כחנניא וכו' מדמשני אביי ורבא וכו' לכאורה אין זה הוכחה דסברי אינהו כרב להלכה אלא באו לפרש המשנה אליבא דרב שלא יוקשה עליו אמנם נ"ל לפרש שהוא ראי' ע"פ מ"ש התוס' בד"ה קשרה בסמוך ה"מ לשנוי הא מני חנניא וכו' ע"ש ונ"ל שהתוס' מפרשין הא דלא משני כן משום דס"ל דהלכה כרב ולא רצו לפרש המשנה אליבא דחנניא דלא כהילכתא דהלכה כסתם משנה והוי קשיא הילכתא אהילכתא ושפיר הוכיחו כאן מדמשני וכו' ולא תירצו כחנניא ודוק: