לשון הזהב שבת קט

גיזי צמר חמירי טפי כמו שהכריחו תוס' שם ולרבינא מוכין חמיר טפי ובזה מתורץ לשתי התירוצים דנקט התנא דווקא ג"צ וזה בעי רבא לתרץ בל"ש ודוק:

בתוס' בד"ה אלא אי איתמר וכו' עד אבל לפ"ז וכו' ור"ל וא"כ ע"כ צ"ל דהגי' נכונה אלא אי אתמר דהא משמע דרבינא בא לתרץ דברי רבא ובאמת ההיא מרבנן לא הי' מקשה לרבא גופא אלא הי' בדור אחרון בימי רבינא ואקשה הכי לרבא ר"ל אליבא דרבא דמפרש כן קשה אף דלכאורה אין משמע כן כד דייקת ע"כ צריך לפרש כן לכך כתבו התוס' לכאורה ודוק בתוס' בד"ה ולא ידענא פי' אי משום בית האבל התיר וכו' נלע"ד דבעו בזה דקשה הא מר' חנינא בן עקיבא לא מוכח דפליג די"ל דסתמא התיר אלא ר' חנינא אמר לא ידענא והל"ל מאן תנא זעירי או ר' חנינא לכך פי' התוס' שזה ידע שבפירוש אמר שהתיר משום בית האבל או בית המשתה רק לא ידענא משום מה התיר בפירוש וא"כ שפיר קאמר דרחב"ע פליג ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה בשביל קונו וכו' אע"ג דבגמ' מייתי קרא בא רש"י לפרש הטעם וגם בקרא לא מוכח שפיר שצריך ליפותו שזהו כבוד קונו וק"ל בתוס' בד"ה מה לפצוע וכו' עד משום שיווי אוכלא ותקוני אוכלא ר"ל דבסוף מכילתן פליגי אמוראי בזה חד מ"ד ס"ל שווי אוכלא מותר ותקוני אסור וחד ס"ל להפך ובעי הכא לכל חד כדאית לי' אי שייך הכא שיווי או תיקון או לאו וק"ל:

דף נא ברש"י בד"ה של צונן שלא יחמו בחום משמע אבל להפיג צנתו אסור ולכאורה קשה מנ"ל לרש"י זה וגם הנ"י הרבה לפלוג עליו ולהתיר אף להפליג צנתו וכן פסק הרמב"ם אמנם נלע"ד דרש"י אזיל לשיטתו דלעיל דף מ"ח כמ"ש לתרץ דבריו בפירוש הגמ' דכוזא ע"ג קומקום אסור אף להפיג צינתו משום הטמנה בשבת דאע"ג דמיחם ע"ג מיחם שרי היינו משום דקא מוקים ולא הוי הטמנה חדשה אבל הכא קא מוליד כמ"ש הגמ' והיינו משום הטמנה חדשה בשבת דכנגד המדורה שרי להפשיר כמ"ש התוס' ע"ש שהארכתי קצת והוא מוכרח וא"כ ה"נ אי מטמין להפיג צינתו אולודי קא מוליד ואסור אע"ג דנ"י נמי מביא שם סברא זאת בשם הרז"ה לתרץ שם וכאן מתיר היינו משום שכ' שם דהוי מוסיף הבל מחמת המיחם לכך אסור אבל באמת א"צ כיון דהוי הטמנה ובשבת אסור להטמין אף במעמיד הבל לכך גם הכא אסור אף שמטמין בדבר שאינו מוסיף לכך הוצרך לפרש שלא יחם וכן נ"ל לדינא דלהפג צינתו אסור כמ"ש רש"י ודוק:

ברש"י בד"ה אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל וכו' עד וא"ת יפנה ויאחזנה בדופניה וכו' עד והיכא דמגולה מקצתה אין זה טילטול נ"ל לפרש דהקושיא היא שיגביה הקדירה ויטנה דבענין אחר אי אפשר שכל הקופה מכוסה רק מן הצד הוא פתוח קצת וכן העתיקו תוס' קושיתו וכן משמע שמביא סיפא לכך כתבו אבל היכא שמגולה מוקצתה דהיינו מהכיסוי אוחז בקצתו מה שמגולה ומצדד כמו שפירש במשנה כן נראה לפרש וכן פירשו התוס' כוונתו שעיקר החילוק בין היכא שצריך להגבי' אסור ובאין צריך אלא להטות על צידה מותר ועיין מה שהקשו התוס' עליו ומה שהקשו שנית ועוד קשה הא תנן נוער את הכיסוי אף שאינה מגולה אף לפי פשוטו שכתבתי לק"מ דסתמא כפירושו כיון דתנא נוער את כיסוי והיינו שאוחז בה ומצדדו ע"כ מיירי שמגולה מקצתה דאי ל"ה במאי יאחוז וגם המשנה מיירי שטמן וכיסה בדבר שאינו ניטל וא"כ ע"כ מגולה מקצתה מיירי וגם המשנה הוא קיצר מהברייתא זאת והברייתא מפרש מאי שקיצר המשנה אמנם קושיא ראשונה של תוס' חזקה מאד דרש"י בעצמו מפרש שם דהל"ש קאי ארישא דאף להטות על צידה אסור במניח ויותר תימה גדולה ארש"י שסותר דברי עצמו דבמשנה מפרש דלא הוי בסיס הכא והיינו משום דאי הוי בסיס אף להטות אסור וקמתי משתומם שלא הרגיש שום מפורש ותוס' בזה ונלע"ד לפרש ויתורץ הכל דברי רש"י והוא שרש"י מחלק בין הכיסוי לקדירה דבמשנה מיירי שהכיסוי מגולה מקצתה וכמ"ש דסתמא כפירושו והכיסוי לא נעשה בסיס לג"צ שלא נעשית בסיס לצמר אלא לכסות את הקדירה ע"ש במשנה שכ' כן בהדיא משא"כ הכא ברישא דכל הכיסוי מכוסה רק הקדירה יכול לגלות והקדירה ודאי נעשה בסיס דהא אדעתין דהכי הניחה לכסותה בג"צ שלא יצטנן והוי ממש כמו חביות יין שמניח את אבן עלי' לכסותה שנעשה בסיס וא"כ לא צריך לפרש שקושיתו הי' להגבי' אלא אף כפשוטו הקשה שפיר להטות את הקדירה ושני דהוי בסיס משא"כ בסיפא דמקצתה מגולה היינו הכיסוי כמו במשנה שפיר אוחז בכיסוי דלא הוי בסיס ומ"ש אין זה טילטול ר"ל שמטלטל הדבר שאינו ניטל לכך כ' שמצדדו והכיסוי מותר לטלטל שאינו בסיס כמו שוכח דחביות שמטה על צדה אפשר והוי ממש כמו שפירש במשנה ולא קשה כלום קושית התוס' ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה קדירה וכו' יש ספרים ר"ל כמו שלפנינו רק שאבל לא צ"ל בסיפא גבי מיחם ע"ג קדירה אמנם רש"י אינו גורס כלל אבל לא והכל להיתרא וכן הוא בהדיא ברי"ף וק"ל סליק פירקא רביעי ואודה לזורה ארחי ורבעי. ובעזרתו אתחיל פרק חמישי לעבודתו יאמץ נפשי:

פרק חמישי ברש"י בד"ה וכל בעלי השיר וכו' עד לנוי לכאורה הוא תמוה דהא אמרינן בגמ' לכ"ע לנוי אסור בין לרב ושמואל וכן הקשו תוס' בגמ' בד"ה יוצאין כרוכין ע"ש אמנם כד מעיינת בי' לק"מ דודאי כל מידי דאורחי' בהכי בחול לא הוי משוי אפי' לא הוי לשמר כמו שמצינו לקמן גבי חמור במרדעת ואינך וכ"כ התוס' בעצמם גבי לובדקי' בגמ' דמשמע דאף מידי דמנטרא בי' הוי טעמא משום דאורחי' בחול ע"ש וא"כ ה"ה לנוי בהנך דאורחי' כמו בעלי השיר משמע דאורחייהו בהכי לכך מותר אלא גבי פרה לא הוי אורחי' לנוי לכך אסר בגמ' ודוק:

בתוס' בד"ה במה בהמה וכו' עד דכתיב הוסיפו ארש"י להביא הפסוק דלא ליקשי תנא אהיכא