לשון הזהב שבת י

לקמן גבי זיז לא פירש"י דנשדי' לענין רשות וע"ש במ"ש מהרש"ל שם ודוק:

לכך פירש"י דיש גורסים ידו בתר גופו גרירא ויתירא הוא לכאורה הוא סותר פי' זה אבל לפמ"ש א"ש גם זה הגי' נכון לפי' והיינו משום דלא נייח ע"ג קרקע ע"כ בתר גופו גריר אבל הוא למותר כיון דבלא"ה פטור משום דלא נייח ואת"ל בתר גופו גריר לחייבו ג"כ פטור ל"ל למגרי' לכך פי' דיתירא היא אבל הוא הוא ודוק היטב כי נכון לענ"ד:

י"ל דתו' נאדו מפירש"י כי יוצא לנו עוד מפירש"י אפי' לפמ"ש דהיכא דידו נייח ע"ג קרקע אע"ג דגופו ברשות אחר והטעינהו על ידו והוציא חייב והתו' הוכיחו לקמן מר' אבהו דמשני ששלשל ידו למטה דסבר ר' אבהו דאגד יד שמי' אגד ואע"ג דהוי כמונח ע"ג קרקע כיון דהוא למטה מג' אפ"ה שמי' אגד דהיינו בתר גופו גריר דאגיד לגוף שהוא בר"ה ע"ש ומסתמא ר' אבהו לא פליג אר' וגם היא מברייתא אבל לפי המסקנא דהתם אין ראי' לסתור פירש"י למחוק הגירסא ידו לא נייח וי"ל לפי וודאי דהוי סבר ר' אבהו הוי מפרש הברייתא אינו דומה לידו משום דבתר גופו גריר והיינו אגד יד כמו שמוכח מהמשנה כמ"ש התוס' פי' לקמן אבל למסקנא דידו של אדם חשיבה לו כד' י"ל באמת היכא דידו של עני מונח ע"ג קרקע העני חייב דלא שמי' אגד וגם סברת התוס' דלשם אינו מוכרחת ע"ש ודוק:

בא"ד ואינו נראה וכו' עד כדקתני במתניתן פשט העני וכו' ועיין במהרש"א שהקשה שני פעמים דליפשוט בעיין מזה ותמה אני אם יצא מפיו האיך נדמה עקר מידו או נתן לידו להיכא דעקר עם גופו וזהו עיקר בעיין כיון שלא עקר והניח גוף החפץ רק המקום והתוס' כ"כ למסקנא ולא רציתי להאריך לפי שמצאתיו במהר"מ ודוק:

ועיין מ"ש לעיל בסמוך לפרש פירש"י וגם זה הקושיא לא תפול ולפי הגי' שלפנינו ידו לא נח ע"כ אנו מוכרחין לפרש כפי' רש"י דלפי' התוס' הוי הטעם מחמת שאינו רה"י ולא מחמת הנחה ובאמת משמע שאינם גורסין לא נח רק בעי עקירה ודוק:

אמנם אף לפי פירושם בדברי רש"י דמשום טעם לא נח אף אם ידו וגופו ברשות אחת והטעינו על ידו ועקר גופו פטור נלענ"ד דלא קשה מהמשנה אף לפי המסקנא דעקירת גופו כעקירת חפץ י"ל דהתם על ידו לא הוי הנחה מתחילה משום דלא נח ע"ג קרקע וא"כ לא שייך לחייב אם הטעינו על ידו והא דחייב במשנה כשנתן לידו או הניח לק"מ אף דידו לא נח ע"פ הא דאמרינן לקמן דף ה' ע"ב אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים מאי ע"כ ר"ל היכא דעקר אגוז מן הכלי או הניח לתוך הכלי אי אזלינן בתר אגוז הוי הנחה אע"ג דהכלי צף כיון שאגוז מונח בכלי א"כ ה"נ אע"ג דידו אפי' אם הוא ברשות אחת עם הגוף לא הוי הנחה אפ"ה אם הניח לתוך ידו חפץ או נטל מידו הוי עקירה והנחה לבתר חפץ אבל היכא דעקר ידו עם החפץ או הניח ודאי לא הוי הנחה ועקירה כמו התם אם עקר הכלי והאגוז ממים לא חייב בודאי ואין דומה כלל לעקירת גופו דהגוף מונח ע"ג קרקע הוי הנחה ועקירה ממש גם לחפץ ואפשר זהו כוונת המהרש"א בקושיתו דאם עלה על דעת התוס' לחלק כמ"ש מהר"ם גם בתר פשיטות יש לחלק ודוק וא"ל א"כ לפרש"י לפשוט רבא מהמשנה דבתר אגוז אזלינן כמו במשנה בתר חפץ דיש לחלק בכמה גווני דהחפץ לא נייד בידו כמו אגוז וגם מחובר עכ"פ לגוף ובפרט לפי' התוס' דהתם דתלי באורחי' ובידו ודאי טפי אורחי' מאגוז בכלי אלא עכ"פ זה הסברא מוכח משם דיש לחלק בין עקר היד עם החפץ ובין עקר החפץ מיד אף אם ידו לא נייח ואפ"ה יכול להיות חייב בחפץ ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה הי' טעון וכו' ונקט מבע"י ר"ל כיון דמיירי בעומד לפוש אפילו אי הוי נקט טעון עצמו משחשיכה הוי מוכח עקירות גופו הוי עקירה דאל"ה אמאי יתחייב דעקירה ראשונה כבר בטלה אהא תי' ע"פ מ"ש לעיל דה"נ ה"מ למבעי אהנחה ר"ל דהא בהא תליא אי עקירות גופו הוי עקירה גם הנחת גופו בעומד לפוש הוי הנחה ובטלה עקירה ראשונה אבל אי לא הוי עקירות גופו עקירה גם הנחת גופו כשעמד לפוש לא הוי הנחה ולא בטלה עקירה ראשונה וא"כ לא הוי מוכח מידי די"ל דלא הוי עקירת גופו וא"כ גם הנחת גופו לא הוי הנחה וחייב משום עקירה ראשונה וק"ל:

בגמ' אמר אביי פשיטא לי ליישב גי' רש"י מי קנסוה וגי' תו' שרוצים לגרוס מי אסרוה וגם מה שפירשו בד"ה מהו שתעשה כרמלית דאזלי לשיטתייהו וגם סמיכות אביי לכאן נ"ל דע"פ פירש"י שפיר גרסינן מי קנסוה דהא לפירושו לעיל הוי ידו ממש כרשות שהיד שם אלא דפטור משום דלא נח ע"ג קרקע ולכך קאמר אביי כאן דלפי פשטי' דמתניתן ה"א שהוא ממש בכל דיני חיוב כרשות שהוא שם והא דפטור במשנה העני המוציאו כשהניח הבעה"ב בתוך ידו משום שלא עקר החפץ ממקומו וא"כ האיך נאמר שתעשה ככרמלית אבל עכשיו דפשט עקירת גופו כעקירת חפץ וא"כ ע"כ ידו לא נח וא"כ אף דהוא כרשות שהוא שם אינו חייב עליו וכיון דעכ"פ איפלוג מרשות גוף רק שפטור משום דלא נח וא"כ כרשות שהיד שם אינו ממש לחיוב כיון דלא נח וא"ת אפשר משום דלא נח שם שדינן בתר הרשות שהגוף שם כמו היכא שהיד והגוף ברשות אחד דהוי הנחה אף לפירש"י דשדינן לה בתר הגוף כמ"ש וכן משמע כמה פעמים מפירש"י דשמעתין הנ"ל היכא שהגוף ברשות נשדיי' בתר הגוף לזה הוצרך אביי להוכיח שאינו כן וא"כ חזינן אף דלא נח אפ"ה איפלוג רשותא דיד מהרשות שהגוף שם לכך יש לנו לומר שתעשה ככרמלית שלא להחזירה כיון דאיפלוג מרשות הגוף הוי כמוציא מרשות לרשות אלא שאינו חייב מן התורה כיון דלא נח אבל מדרבנן אסור אלא דעדיין קשה כיון שהוא ממש רשות אחר מדאורייתא אלא דהפטור הוא משום דלא נח מכ"ש אם היא כרמלית אינו אסור בלא הנחה דהא גבי כרמלית אמרינן לקמן שהוא מקולי רה"י ור"ה ולא מחומר מהם וגם היכא שייך למיעבד מרה"י או ר"ה דאורייתא כרמלית לכך קאמר מי קנסוה היינו שקנסו שיהא לה דין כרמלית לאסור אבל לאו משום כרמלית ממש אסרינן וכי הדר מסיק לחד אבע"א דלא הוי כרמלית רק מקנסא אסור להחזירה היינו דלא עשאוה