לשון הזהב שבת קה

חכם דמאי לו להכניס את עצמו בחשש איסור ושייך טפי מי יימר בפרט על יום א' אמנם מאי דמשני התם אי לא מיזדקק לי' חכם סגי לי' בג' הדיוטות הוא תמוה לכאורה דלגבי הדיוטות נמי שייך זה וסברת מהר"מ דחוקה אמנם לפמ"ש ניחא והוא כיון דגבי ספק נמי שרי ר"ש ולא אסר יצא גבי מי יימר דבכור שהוא קרוב לוודאי דמה"ת לומר שיעשה איסור וצ"ל כמ"ש התוס' דגבי בעל וחכם נמי קרוב לודאי שלא יזדקקו אע"פ שאין בו אלא חשש איסור ולא איסור ודאי כמו גבי בכור כיון שהוא תלוי רק באחד כגון בעל או חכם אסור להתיר במקום שיש גדול ממנו א"כ תלי רק בהגדול הוא דחוק לומר שזה האיש יכניס עצמו בחשש איסור וקרוב הוא שלא יעשה לכך מקשה שפיר אבל בהדיוטות שהם מצוין הרבה אם זה לא יעשה יעשו אחרים ומסתמא שכיח שימצא אנשים בשוק שלא יחששו לחשש איסור או לא ידעו מחשש לכך הוא קרוב שימצא ואפילו אינו קרוב לודאי מידי ספק עכ"פ לא נפיק דשכיח שימצא ובספק שרי ר"ש ואהא מקשים התוס' שפיר האיך קאמר ר"ש סתמא גבי בכור שאסור הא אם הוא במקום שאין מומחה ומתירין הדיוטות גם בבכור ליכא מי יימר דשכיח שימצא הדיוטות והוי ספק אע"ג די"ל דבודאי איסור כגון בי"ט לא שייך זה כמ"ש התוס' בסמוך השתא ס"ד דהתוס' דע"כ הגמ' לית ליה הך חילוק מדקא מחלק התם סגי בג' הדיוטות אבל הכא בעינן חכם משמע דאי הוי גם הכא סגי בהדיוטות גם הכא הוי שרי א"כ קשה וע"ז תירצו לפי פשוטו דהכא מיירי במומין שאין מובהקין ולפ"ז הוי קצת דוחק דמשמע במומין מובהקין שרי ר"ש ומתניתן קתני סתמא לכן סתמא כתבו והמ"ל וכו' ר"ל שהי' יכול לתרץ ולחלק בהדיוטות גופא אף אם נאמר דגם כאן מהני הדיוטות ג"כ הוי מ"י דקרוב לודאי שכולם לא יזדקקו שהוא ודאי איסור משא"כ גבי נדרים לכן דייקו התוס' שודאי לא יזדקקו אלא משום דחכם וכו' לכן נקט תירוצו בחכם ושם א"צ לזאת הסברא דבחכם אף בנדר לא יזדקק אבל באמת גם במובהקין י"ל דאסר ר"ש משום האי חילוק ודוק היטב כי נלענ"ד נכון:

בגמ' רמי לי' אביי לרב יוסף מי אמר ר"ש וכו' אע"ג שהשמן והנר והפתילה ודאי לא חזי למידי שהרי המסתפק משמן בשעה שהוא דולק חייב משום מכבה וכ"ש הנר והפתילה ובדבר דלא חזי למידי מודה ר"ש דאסור לטלטל משום מוקצה כמו במעות לעיל ושאר דברים צ"ל כמ"ש לעיל כיון דחזו להאיר הוי ג"כ כמו שאר כלי תשמיש אמנם הוא דוחק קצת וגם תמוה הא אמרו בגמ' לעיל דהוקצה למצותו לחוד מודה ר"ש צ"ל כמ"ש התוס' לעיל כ"פ דמשום הוקצה למצותו לא אסור אלא להסתפק ממנו שיש בו ביטול מצוה ולא לטילטול וג"כ דוחק דמנ"ל להקשות ועמ"ש אני לעיל לתרץ דברי רש"י לעיל בד"ה חוץ מנר הדולק בדף מ"ד פירש נכון לכאן ע"ש אמנם בהגיעי פה נ"ל לפרש פי' אחר ויתורץ הכל גם ק' התוס' בד"ה כבתה אין וכו' כן דרך הש"ס והוא תמוה מאד לדייק מסיפא ולא להקשות ממפורש ברישא עיקר הדין דקתני חוץ מנר הדולק לכן נ"ל דודאי מנר הדולק לא מצי להקשות כמ"ש דכיון שאסור משום מסתפק וכו' ממילא הוי מוקצה אף לר"ש וכן הוי הוקצה למצותו אלא דמקשה מכבתה משמע דוקא היכא דכבר כבתה אבל כשהוא כבה לא ופליג אבריי' כמו דאיתא לעיל ושם תו לא אסור משום מכבה כמ"ש לעיל רש"י לראב"ש והוא מוכרח ומסתמא תו לא הוי גם הוקצה למצותו דמסתמא גם ראב"ש אית לי' הוקצה למצותו ואפ"ה שרי דהא לחד מ"ד הוי ה"ל דאו' וגם לא מצינו מאן דפליג אהוקצה למצותו אע"פ שכ' לעיל להיפך אינו מוכרח גם כאן י"ל כן לרווחא דמילתא שלא נצטרך אף לדוחק הב' שכ' תוס' והבאתיו בסמוך וא"כ קשה מ"ט וע"כ משום דילמא בהדי דנקט לי' כבתה והוא מדוקדק מאד שהוא יתור לשון והל"ל שמא יכבה אבל מנר כבה שפיר הוצרך לומר אע"ג שבלא"ה יכבה דילמא תיכף דנקט לי' יכבה ומאי שמכבהו בידים ודאי חייב וכו' ומשני משום בסיס ושייך שפיר מאי שמשני אף אפתילה כיון דכבה גם הפתילה כשהיא שלימה דהיינו ארוכה הוי כלי כמ"ש התוס' רק שמלאכתו לאיסור ושרי לצורך גופו ודוק היטב כי נ"ל נכון ונ"ל לכוין זה אף בפי' התוס' שדבריהם תמוהים מאד שכתבו כן דרך הש"ס מאי זו דרך לא זו הדרך אמנם דודאי שתוס' לית להו הך סברות באמת לתירץ מנר הדולק כי כתבו לעיל כמה פעמים הסברות שכתבתי לעיל בשמם דהוקצה למצותו שרי לטלטל וכן כ"ש משום מסתפק דהוי מכבה שרי בטילטול וא"כ ודאי דלפי האמת קשיא אף מנר הדולק דרישא אלא משום דאיכא למיטעי בסברא זאת שאסור בטילטול ותאמר שלא קשה לכך טוב לו לדייק הסיפא לרווחא דמילתא שיהא קושיא חזקה שאין לתרץ אף בטעות וזה הוי שפיר דרך הש"ס דנקט משנה יתירה ודיוק שלא תטעה ודוק:

דף מז בתוס' בד"ה הנח לנר וכו' וכדאמר בסמוך כי הוינן בי רב נחמן וכו' הא דלא מייתי מכלכלה דסמוך שהוא קודם ומשנה משום דשם האבן אינו חשוב ובטיל לגבי פירי משא"כ הכא השלהבת והפתילה דנעשה בסיס דמיירי שהיא שלימה כמ"ש התוס' בסמוך אינם בטילים לגבי שמן לכך מייתו משברי עצים שהם חשובין עכ"פ לגבי קיטמא כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אע"ג דאיכא וכו' ואינם בטילים לגבי קיטמא ש"מ טעמא אע"ג דלא בטיל כיון שהוא בסיס לדבר האסור ולדבר המותר שרי וכן בסמוך מייתי דוקא מיני' להורות זה בגמ' דבסיס לשניהם מותר וזה עיקר תירץ כמו שנבאר בסמוך ובזה מבואר דברי התוס' שהקשו וא"ת לכאן שבאו לומר שודאי זה התירץ של שמן שייך גם לגבי פתילה ושלא תאמר דהפתילה בלא"ה בטילה שאינו חשוב וא"כ אף לא hהא בסיס אסור לטלטל הנר ולמה לי' למימר פתילה נעשה בסיס ע"ז כ' וא"ת וכו' עד אבל פתילה שלימה וא"כ אף בפתילה שייך תירץ זה ולכך לא כתבו תכף גם אפתילה משום שעדיין לא ברור התירץ על הפתילה עד לסוף ובזה מקושרין דברי התוס' ועולה שפיר שלילות לשונם וא"צ לפירוש מהר"מ ודוק:

ברש"י בד"ה אמר ר' רומנוס וכו' עד דאיכא תורת כלי עלי' וכו' כ' לשון תורת כלי משום דודאי הוי כלי שמלאכתו לאיסור שהוא עשוי' לעשן על אש לבונה אלא דעכ"פ עדיף המחתה מהאפר שהמחתה תורת כלי עלי' לכן אע"ג שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ומקומו